"ניסיתי לאתר את שם הצלם ולא הצלחתי"  איננה הגנה מפני הפרת זכות מוסרית

מאת עורך דין גילעד רוגל

 

סעיף 45(א) לחוק זכות יוצרים קובע: "ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית…".

סעיף 46(1) לחוק קובע : "זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר  כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין".

האם העובדה כי המעוניין להשתמש בצילום , ניסה לאתר את זהות הצלם אך לא הצליח לאתרו, מעמידה לו הגנת "מפר תמים" מפני הפרת הזכות המוסרית והוא רשאי להשתמש בצילום ללא מתן קרדיט לצלם?

סעיף 58 לחוק שכותרתו "מפר תמים" קובע: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".

הפסיקה היא חד משמעית ונפסק באופן עקבי , שאי ידיעת זהותו של בעל זכות היוצרים , אינה מקימה את הגנת "מפר תמים" והגנת סעיף 58 חלה רק במצב של טעות סבירה ביחד לעצם קיומה של זכות יוצרים באובייקט (תמיר אפורי , חוק זכות יוצרים סע' 58.3).

על פי סעיף 58 לחוק, תנאי להגנת "מפר תמים" מפני הפרת  זכות  מוסרית , הוא קיום  ספק סביר בדבר עצם קיומה של  זכות יוצרים ביצירה.

לשון אחר: לפי סעיף 58, קיום הגנה מפני הפרת זכות מוסרית מותנה בקיום הגנה מפני הפרת זכות יוצרים.

ההיגיון הוא שבהתקיים סעיף 58 רואים את היצירה כאילו לא קיימת בה זכות יוצרים וממילא שאין זכות מוסרית אלא ביצירה שיש בה זכות יוצרים.

המצב כמעט היחיד בו אדם יכול לסבור שצילום אינו מוגן בזכות יוצרים , הוא כאשר מדובר בצילום שלא מתקיימת בו דרישת "המקוריות" ועל כן אינו יצירה מוגנת . מצב זה הוא נדיר ביותר,  שכן הפסיקה כלל אינה דורשת "ייחוד" של הצילומים וכן אינה דורשת "מאמץ מיוחד כדי להשיגם" כתנאי למקוריות  וההלכה היא, שדי בכך שהיצירה היא תוצר של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו.

אם השתמש יוכיח כי לא היה עליו לדעת שקיימת זכות יוצרים ביצירה, גם אם המשתמש ידע את שם היוצר, הוא פטור מלציין אותו ואין לו כל צורך להוכיח כי ניסה לאתר אותו , שהרי לא קיימת זכות מוסרית ביצירה שאינה אובייקט לזכות יוצרים.

לעומת זאת, כאשר מדובר ביצירה שקיימת בה זכות יוצרים, אי איתור שמו של היוצר , אינה מקימה את הגנת "מפר תמים" מפני הפרת הזכות המוסרית כשם שאי איתור שמו של בעל זכות היוצרים (אם אינו היוצר) אינה מקימה את הגנת " מפר תמים" כנגד הפרת זכות היוצרים.

ודוק: לא מוכר בחוק מצב בו המשתמש אמור לדעת כי היצירה היא אובייקט לזכות יוצרים ואף על פי כן, הוא  רשאי לעשות בה שימוש ללא כיבוד הזכות המוסרית.

התוצאה היא ,שאם קיימת זכות יוצרים ביצירה מוגנת בזכות יוצרים  והמשתמש אינו יודע את שם הצלם, ברירת המחדל היא שאסור לו להשתמש ביצירה.

המצב האמור בסעיף 58 , הוא המצב היחידי בו קיים פטור מכיבוד הזכות המוסרית ואין כל סעיף אחר בחוק שבאמצעותו ניתן להגיע לפטור כזה.

סעיף 46(1) לחוק  ("במידה ובהיקף") , עוסק בהיבט הצורני של ציון שם היוצר ואינו יכול לשמש עוגן לפטור מאחריות כאשר זהות הצלם אינה ידועה.

מצב נוסף , הוא מצב של טעות המתבטאת בציון שמו של צלם אחר במקום הצלם שצילם את התמונה ואולם זו אינה טעות הפוטרת מאחריות לפי סעיף 58 לחוק .

בהקשר זה, נפלה שגיאה בפסק דינו של בית משפט השלום ת"א בת.א 11451-03-15 עומר כרמון נ' קו מנחה מידע ותקשורת בע"מ בו פסק כב' השופט שוורץ , כי טעות בציון שמו של הצלם מעמידה פטור מאחריות לפי סעיף 58 לחוק.

לסיכום: "ניסיתי לאתר את שם הצלם ולא הצלחתי"  איננה הגנה מפני הפרת זכות מוסרית .

 

 

 

מודעות פרסומת