אבי בר-אלי, כתב themarker, שואל בגליון סוף השבוע, "לאן נעלמו שומרי הסף?" בכל הנוגע לפרשת השחיתות בחברת החשמל לישראל בע"מ. לדבריו, "השאלה המרכזית שצפה מקריאת כתבי האישום היא לאן נעלמו בתיאורים שומרי הסף בחברת החשמל, ואלה שנואים באחריות לנעשה בה […] ייתכן שהחקירה הפלילית פיספסה, ייתכן שלא כל מחדל הוא פלילי – אך כתבי האישום לא פוטרים את חברת החשמל והרגולטוריים שלה מתחקיר עמוק" (Markerweek, 6.5.16, בעמ' 2).

בהקשר זה פרסמתי בטרקלין, לפני מספר שנים, פוסט שכותרתו "תחקירים מינהליים והמאבק בשחיתות השלטונית". זו הזדמנות ראויה לשוב על הדברים. והנה עיקרם –

בשנים האחרונות, חלק ניכר מהמשאבים הציבוריים המיועדים ללחימה בשחיתות השלטונית הופנו לתחום הפלילי. התנהלו חקירות פליליות במקרים רבים, ובחלק מהמקרים אף הועמדו אנשים לדין. ההליכים הפליליים מתנהלים במידה רבה במנותק מהמישור המינהלי. במלים אחרות, לא נעשה שימוש בידע המופק במסגרת ההליכים הפליליים לצורך שיפור יכולת המינהל הציבורי להתמודד עם תופעות של שחיתות. יש לשנות זאת. תיק צחי הנגבי הסתיים (בזיכוי)? על מומחים מתחום המדיניות הציבורית ומתחום המשפט המינהלי לעיין בתיק, ולבחון היכן היו הכשלים בהתנהלות המערכת וכיצד ניתן לעצב מנגנונים משפטיים ומוסדיים שיימנעו זאת לעתיד לבוא. תיק ויינרוט הסתיים (בזיכוי גם כן)? שוב, יש לבחון את שהתגלה במסגרתו, לבחון האם יש בדברים פגם (גם אם אינו פגם משפטי) ולהציע הצעות לטיפול בעניין. כנ"ל לגבי חקירות פליליות כדוגמת פרשת הולילנד, ואף תיקים שניצבים פחות בתשומת הלב הציבורית. הליכי החקירה הפלילית וההליכים המשפטיים חושפים את חולשות ההליך המינהלי, ומאפשרים להבחין בטעון תיקון. יש לנצל מידע זה על-מנת לטייב מוסדות השלטון וההליכים המתנהלים במסגרתם.

מודעות פרסומת