תגיות

, ,

שימוש מותר  בצילומים  במסגרת "דיווח עיתונאי"

עו"ד גילעד רוגל

סעיפים 18+19 לחוק זכות יוצרים מתירים לבצע פעולות ביצירה שיוחדו בחוק לבעל זכות היוצרים, ללא  קבלת רשות ממנו וללא תשלום תמורה, באם השימוש הולם את המטרות המנויות בסעיף ובאם השימוש עומד בדרישת ההוגנות.

המטרות המנויות בסעיף 19 (א) הן לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.

סעיף 19(ב) קובע כי לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה:

 (1)   מטרת השימוש ואופיו;

(2)   אופי היצירה שבה נעשה השימוש;

(3)   היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;

(4)   השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

הבדיקה במסגרת סעיף 19 לחוק היא בדיקה דו – שלבית: תחילה יש לבחון אם השימוש בא בגדר אחת המטרות המותרות שבסעיף 19(א) ובהינתן שהוא בא בגדר אחת המטרות המותרות , בודקים את "הוגנות השימוש" על פי הפרמטרים שנקבעו בסעיף 19(ב).

ברשימה זו נתמקד בשימוש ההוגן לצרכי "דיווח עיתונאי" והשאלה הראשונה הנשאלת היא מהו  "דיווח עיתונאי"?

המילים "דיווח עיתונאי" צרות בהרבה מן המילים : "שימוש עיתונאי". המילה "דיווח" , מורה על כך שהאירוע הוא אירוע חדשותי אקטואלי ,שהרי אי אפשר "לדווח" על אירוע שהתרחש לפני מספר שנים.

סעיף 30(2) לחוק זכויות יוצרים הבריטי, מכיר בשימוש הוגן  אם הוא נעשה:

                        For the purpose of reporting" current events""

על מנת להיחשב כדווח עיתונאי , הנושא צריך להיות בגדר "אקטואליה" וככל שהאירוע המדווח רחוק יותר, כך תפחת הנטייה לראות בהתייחסות אליו "דיווח עיתונאי".

אם במסגרת דיווח על חקירתה של בר רפאלי במס הכנסה תוקרן במהדורת החדשות בטלוויזיה תמונה שלה, מדובר באקטואליה וזהו שימוש מותר ללא קבלת רשות. לעומת זאת, אם משודר סרט תיעודי על הקריירה של בר רפאלי ללא זיקה לאירוע אקטואלי , השימוש באותו צילום ללא רשות,  ייחשב כהפרה של זכות היוצרים .

דוגמה נוספת: שידור צילום מלחמת יום כיפור במסגרת כתבה לציון יום השנה למלחמה,  עשוי להיות מותר ללא רשות בעל זכות היוצרים בשל ההקשר האקטואלי  ואולם, שימוש באותו צילום במסגרת סרט דוקומנטרי היסטורי על מלחמת יום כיפור, יהיה אסור ללא רשות בעל זכות היוצרים.

לא די בכך שהנושא נכלל במהדורת החדשות בטלוויזיה כדי להיחשב כדי להיחשב current event"" – המבחן הוא מבחן התוכן וההקשר ולא מבחן מסגרת השידור.

הכללת צילומים  בשימושים  המותרים אינה מובנת מאליה: בניגוד לחוק הישראלי, סעיף 30(2) לחוק זכויות יוצרים הבריטי משנת 1988 , מחריג במפורש צילומים מתחולת שימוש הוגן וכלל אינו מתיר בהם כל שימוש בלא קבלת רשות מאת בעל זכות היוצרים:

"Fair dealing with a work (other than a photograph) for the purpose of reporting current events does not infringe any copyright in the work provided that (subject to subsection (3)) it is accompanied by a sufficient acknowledgement"

נהוג לומר כי המניע להחרגת צילומים משימוש הוגן בחוק הבריטי, הוא למנוע מעיתונים להעתיק צילומים מעיתונים מתחרים ואולם, החוק הבריטי אוסר באופן גורף על שימוש בצילומים לצרכי דיווח עיתונאי , גם אם הם לא הועתקו מעיתון אחר.

בניגוד למחוקק הבריטי, המחוקק הישראלי מאפשר שימוש בצילומים לצורך דיווח עיתונאי וגם החוק הקנדי והחוק האמריקאי לא אסרו על שימוש הוגן בצילומים.

האיזון בחוק שלנו בין זכות הקניין של בעל זכות היוצרים  לבין שימוש רחב המרוקן את זכותו מתוכן , מתבצע ע"י הגבלת השימוש לדיווח עיתונאי להבדיל "משימוש עיתונאי" וכן ע"י דרישת הוגנות השימוש.

כך למשל, על מנת למנוע העתקה ע"י עיתון, ערוץ טלוויזיה או אתר אינטרנט של צילום מעיתון אחר, ניתן להגיע לתוצאה כי העתקה זו,  אינה עומדת במבחן הוגנות השימוש מבחינת "מטרת השימוש ואופיו" ואפילו אם השימוש היה למטרת דיווח עיתונאי.

כל אחד יסכים  כי גניבת צילום ושימוש בצילום גנוב במסגרת דיווח עיתונאי , לא תחסה תחת הגנת שימוש הוגן ובאותה מידה ניתן לקבוע כי העתקת צילום מעיתון או מאתר אינטרנט שבו התפרסם הצילום, אינה מעשה הוגן ועל כן , השימוש  בו לא יהיה שימוש הוגן.

מגבלה שלישית שבאה למתן את  הפגיעה בזכות הקניין של בעל זכות היוצרים היא דרישת הפסיקה , כי ציון שמו של בעל זכות היוצרים מהווה תנאי להוגנות השימוש.

הן בדין הקודם והן בחוק זכות יוצרים החדש משנת  2007,  אין ביטוי סטטוטורי לדרישה לציון שמו של בעל זכות היוצרים (acknowledgment""), אך בית המשפט ראה דרישה זו כנובעת מן "ההוגנות" של השימוש, שהרי לציון שמו של בעל זכות היוצרים, אינו עולה למשתמש מאום,  בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר" .

דרישת ציון שמו של בעל זכות היוצרים כתנאי להוגנות השימוש, מופיעה במפורש בסעיף 30 לחוק זכות יוצרים הבריטי משנת 1988 וכן בחוק הקנדי .

ראשיתה של דרישה זו הייתה בע"א 2790/93 Robert E. Eisenman נ' אלישע קימרון, היא בוססה בע"א (מחוזי ת"א) 3038/02 זום תקשורת (1992) בע"מ נ' הטלוויזיה החינוכית הישראלית ונפסק כי היא עומדת בתוקפה גם לאחר חקיקת החוק החדש (ת.א  3560/09 (מחוזי י-ם)  ראובני נ' מפה- מיפוי והוצאה לאור בע"מ).

יודגש כי ציון שמו של בעל זכות היוצרים במסגרת השימוש ההוגן , אינו נובע מהזכות המוסרית שהרי הגנת השימוש ההוגן עוסקת  בזכות היוצרים ולא בזכות המוסרית. ייתר על כן, לעיתים קרובות, בעל זכות היוצרים אינו בעל הזכות המוסרית ביצירה. כך למשל, במקרה של צלם העובד בעיתון, זכות היוצרים שייכת לעיתון בעוד שהזכות המוסרית שייכת לצלם.

בעוד ש"הקרדיט" מכוח הזכות המוסרית נובע מן הזכות האישית של אדם כיוצר, הרי שציון שמו של בעל זכות היוצרים במסגרת הוגנות השימוש לפי סעיף 19 לחוק, נובע מכיבוד הזכות הכלכלית של בעל זכות היוצרים ומדובר בשני מושגים מובחנים זה מזה.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת