תגיות

, , , , , , , , ,

|מאת חגי קלעי|

היום (13.5.2015) אני רוצה לדבר על משהו שהוא לא פחות משערורייתי. בשבוע החולף פרסם המשרד לבטחון פנים שני תזכירי הצעות חוק, ששניהם מטרידים ביותר.

הראשון עוסק במתן פטור מחובת תיעוד לחקירה פלילית בעבירות ביטחון. עד היום לא התקיים תיעוד מכוח הוראת שעה ועכשיו המשרד לביטחון פנים מבקש להפוך את אי התיעוד למדיניות קבועה, בטענה שתיעוד החקירות יעזור לגורמי הטרור. הטענה הזאת, כבר באופן אינטואיטיבי, היא מופרכת, שכן ניתן לקבוע שיש חובת תיעוד מבלי שתיעוד יועבר לנחקר, ובכל זאת יכול לשמש את בית המשפט להבטיח שהחקירה הייתה ראויה והוגנת, בדומה לכל ראיה אחרת שמוצאת תעודת חיסיון בגינה. המדהים בהצעת החוק הזו הוא בכך שיש ממש בימים אלו צוות שמונה על ידי הממשלה עצמה לבחינת הסוגיה, ושעוד לא גיבש את מסקנותיו, ומשרד הפנים מנסה להקדים אותו על ידי קביעת עובדות בשטח – הגשת הצעת החוק ורק לאחר מכן אולי התאמתה למסקנות הצוות.

אבל עד כמה שתזכיר זה מקומם, הצעת החוק השנייה שהגיש המשרד לבטחון פנים היא שערורייתית פי כמה וכמה. מזה כארבע שנים המשרד לבטחון פנים פועל, דה פקטו, להפרטת המשטרה על ידי הקמת גופי שיטור עירוניים. נוכח ההתנגדות הציבורית, הוחלט כי יוקמו יחידות פיקוח עירונית במתכונת של פיילוט, ובפיקוח הדוק יחסית של ועדת הפנים של הכנסת. זאת, שכן הסכנה בגופי השיטור העירוניים ברורה – מדובר במתן סמכויות שיטור לאנשים שאינם שוטרים או עובדי מדינה, ושהכשרתם מסתכמת בשמונה מפגשים על מנת לקדם את דרגת הפקח, ועוד חמישה ימים בהכשרה לאבטחה על מנת להפוך ל"פקח מסייע". לעיתים עובדים אלו הם עובדי עירייה, לעיתים עובדים של חברת השייכת לעירייה, ואין כל מניעה בדין מהעסקתם במתכונת של עובדי קבלן, למשל מחברות אבטחה פרטיות. זאת ועוד, חמורה לא פחות העובדה כי פיקוח על השוטרים העירוניים הוא של ראש הרשות המקומית, משמע, של פוליטיקאי, ולא של גורמי המקצוע.

חשוב להבין שהסמכויות שניתנות לפקחי הסיוע, כפי שהן מוגדרות בחוק, הן סמכויות נרחבות ביותר – מדובר באנשים חמושים, שרשאים בתנאים מסוימים לעכב אדם, לחפש על גופו, ואפילו להפעיל כוח על מי שאינו משתף פעולה עם החיפוש.

לצד זאת, המהלך של הפרטת השיטור יוצר בפועל שוטרים דרג א ושוטרים דרג ב, או שוטרי קבלן. בשונה מההעסקה של שוטרים, אין כל הסדרה בחוק של הגיוס, ההכשרה ותנאי ההעסקה של שוטרי הקבלן, והם נתונים לשרירות ליבה של הרשות המקומית. חשוב לציין בהקשר זה כי המהלך הנוכחי הוא שלב מתקדם בהליכים של פגיעה שיטתית בזכויות השוטרים. כך, כבר לפני מספר שנים תוקנה פקודת המשטרה באופן שמאפשר העסקת שוטרים זמנית לתקופה של שישה חודשים. בחוק החדש נפתרה בעיית מגבלת הזמן בחוק הקיים, וניתן להעסיק את שוטרי הקבלן בכל מתכונת העסקה, ולכל תקופה מבוקשת, מבלי שיהיו להם זכויות של שוטרים או עובדי מדינה.

עכשיו, בחסות תקופת בין השמשות, או בין הממשלות, מבקש המשרד לבטחון פנים לקדם מחטף – באחת, הוא מבקש לבטל את מתכונת הפיילוט ולהפוך את המשטרות העירוניות למוסד קבוע. בנוסף, המשרד לבטחון פנים מבקש להרחיב את הסמכויות של הפקחים העירוניים, ולאפשר להם לבצע עיכוב גם בתנאים אשר לא היו מאפשרים לאדם מן היישוב לבצע עיכוב. ואולי החמור מכל, הצעת החוק מבקשת לבטל את חובת הדיווח לכנסת במלואה.

ניתן היה לחשוב שהצעת חוק שכזו, שמשנה מהיסוד את כל מערכת השיטור בישראל, ושההשפעה שלה על הציבור רחבה ומשמעותית ביותר, תוגש לאחר שנעשתה עבודת מחקר רצינית של ארבעת שנות הפיילוט והוצגה לממשלה ולציבור. בפועל, המשרד לביטחון פנים מסתפק בתזכיר הצעת החוק בטענה כי: "קיימת שביעות רצון רבה בקרב ראשי הרשויות המקומיות ומפקדי תחנות המשטרה מפעילות מערכי האכיפה העירוניים, לרבות מתחומי הפעילות".

חשוב להבין, התפרקות של המדינה מכוח השיטור שלה, והעברתו לידי הרשויות המקומיות ללא כל הסדרה אמיתית של גיוס הפקחים, הכשרתם, הפיקוח על פעולתם, הכללים האתיים שחלים עליהם וכדומה, היא סוגיה ציבורית וחוקתית מהמעלה הראשונה, שלא נופלת בהרבה מההחלטה על הפרטת בתי הכלא לידיים פרטיות, שנפסלה על ידי בית המשפט העליון. מדובר בהעברת כוח עצום מידי המדינה לידיים לא ידועות, אשר בקלות יכול לשמש לרעה. גם אם ניתן להעביר כוח זה, בוודאי שלא ניתן לעשות זאת בדרך הנוכחית, ללא כל הסדרה אמיתית של הסוגיה, ללא הגנה מספקת על הציבור מפני החשש לשימוש לרעה בכוח. והחמור מכל, כוונת המשרד העולה מהתזכיר היא להעביר את הצעת החוק עד לסוף יולי, בדרך של חקיקה במחטף, בזמן שהממשלה החדשה עוד עושה את צעדיה הראשונים. מן הראוי היה, במצב כזה, להאריך במעט את תוקפה של הוראת השעה הנוכחית המאפשרת את פעולת המשטרות העירוניות, על מנת לאפשר לציבור ולמחוקקים ללמוד את הסוגיה ולהשמיע את קולם.

Advertisements