תגיות

, , , , , , , ,

|מאת חגי קלעי|

לפני שאעבור לדון בהצעת חוק שירותי קבורה (קבורה יהודית), התשע"ה-2015, הצגה קצרה של הפינה החדשה שאנחנו מבקשים להביא לבלוג.

מזה מספר שבועות משודרת הפינה "משולחן המחוקקים" במסגרת התוכנית "שעת חברה" (בהנחיית מיכאל מירו) ברשת ב בימי רביעי בערב. מטרת הפינה, המועברת על ידי, היא להציג בפני הציבור את הפעולה האמיתית של משרדי הממשלה והכנסת. בבסיסה, ההבנה כי במקרים רבים החוקים בעלי ההשפעה הרוחבית הרחבה ביותר הם חוקים אשר מגובשים על ידי הממשלה ומועברים לאישור הכנסת ללא קיום דיון ציבורי ממשי. זאת, בעוד שעיקר סדר היום התקשורתי והציבורי מתמקד בהצעות חוק שלא פעם הוגשו על מנת לייצר הד תקשורתי, ואשר סיכוייהן להתקבל נמוכים יחסית.

על רקע זה, מידי שבוע נבחנת בפינה הצעת חוק שגובשה על ידי משרדי הממשלה ושמצויה באותו השבוע בשלב זה הערות הציבור, ומוצגת השפעתה של הצעת החוק על הציבור בפועל. זאת, על ידי תרגום השפה הטכנית והבלתי נגישה של הצעת החוק לשפה נגישה, תוך הסבר ברור על ההשפעה הצפויה של החוק, יתרונותיו וחסרונותיו.

בסיס זה, לצד הנגשת עבודת הממשלה והכנסת לציבור, אף יאפשר מעורבות של הציבור בזמן אמת, שכן הצעות החוק שהנדונות הן כאלו אשר פתוחות להערות הציבור ואשר טרם הובאו לאישור הממשלה והכנסת.

במסגרת שיתוף פעולה בין הפינה לבין הבלוג, מידי שבוע אעלה כאן את הטקסט ששימש הבסיס לפינה, על מנת לאפשר לציבור המתעניין בכך חשיפה להליכי החקיקה. מכאן, לפינה הראשונה.

___

היום (30.4.2015), אני רוצה לדבר בקצרה על הצעת חוק שגיבש משרד הדתות, היא הצעת חוק שירותי קבורה (קבורה יהודית), התשע"ה-2015.

כבר מהשם של הצעת החוק אפשר להבין שמדובר בהצעת חוק שתשפיע על הרוב הגדול של הציבור שחי בישראל.

בהקשר הזה, נראה שצריך קודם כל לברך על הרציונל שעומד בבסיס הצעת החוק. הצעת החוק מבקשת למעשה לעגן שני עקרונות. ראשית, היא מבקשת לעגן את הזכות לקבורה. שנית, היא מבקשת להתמודד עם התופעה המכוערת של גביית כספים באופן לא חוקי ממשפחות של נפטרים דווקא בשעתם הקשה ביותר.

הניסיון של החוק להתמודד עם האיסור של גביית יתר על שירותי קבורה, משקף תופעה שרבים ורבות בישראל ודאי מכירים. מיד לאחר הפטירה, שורת דרישות תשלום שונות ומשונות מוגשות למשפחת הנפטר. בחלק מהפעמים מבקשים לקבל את הכסף במזומן וללא תיעוד, ובמקרים אחרים המשפחה כלל לא יודעת שמדובר בתשלום שגבייתו אסורה.

חשוב להבהיר, גם עד היום היה אסור לגבות כספים בגין הקבורה מעבר לאלו שמשולמים על ידי הביטוח הלאומי, למעט בגין רשימת שירותים חריגים, דוגמת קבורה מחוץ לאזור המגורים, או רכישת חלקת קבר בתנאים מסוימים. גם במקרים האלו, הסכום שמותר לגבות מוגבל בחוק. יחד עם זאת, עד היום לא היו כמעט לרשויות כלים לפקח על נותני שירותי הקבורה. הצעת החוק החדשה מאפשרת להטיל סנקציות אפקטיביות על נותני שירותי קבורה, ולצמצם את היכולת לגבות גבייה אסורה.

אבל לצד היתרונות שבהצעת החוק, יש בה לא מעט פערים וחסרונות.

קודם כל, בולט בהצעת החוק מה שאין בה. הצעת החוק מבטיחה את הזכות לקבורה של יהודי בבית עלמין דתי. יחד עם זאת, הצעת החוק לא קובעת מיהו יהודי, ומותירה רבים אשר נותני שירותי הקבורה מטילים ספק ביהדותם במצב של אי ודאות. כמו כן, לא ברור מדוע הצעת החוק עוסקת רק ביהודים, ומדוע לא להבטיח כי גם מבני דתות אחרות, דוגמת נוצרים ומוסלמים, לא יגבו סכומים אסורים בגין הקבורה.

הפרדה מגדרית בבתי הכלאחסר מרכזי שני בהצעת החוק הוא בהעדר ההתייחסות המוחלט לגבולות שיש להטיל על נותני שירותי הקבורה בכל הנוגע לטקס הקבורה. בשנים האחרונות התפתחה תופעה הולכת וגוברת של בתי עלמין שכופים את רצונם על משפחות הנפטר. הסוגיה התעוררה בעוצמה רבה בהקשר של הדרת נשים. בתי עלמין כפו הפרדה בין נשים וגברים בטקס הקבורה, חייבו את הנשים לצעוד במאסף של שיירת הלוויה, ואסרו על הספדים על ידי נשים. הפרקטיקות הללו, שגם כיום עומדות בניגוד לחוק איסור הפליה, היו צריכות למצוא מקום מרכזי בכל חוק שמבקש להסדיר את הזכות להיקבר בכבוד ובהתאם לרצון המשפחה והנפטר.

לצד אלו, קושי מרכזי בהצעת החוק החדשה הוא בניסיון של משרד הדתות לסגור את האפשרות של קבורה אזרחית בקיבוצים ומושבים. על פי החוק, החל משנת 1996, לכל אדם יש זכות לקבורה אזרחית. יחד עם זאת, בפועל המדינה לא פועלת להקמת בתי עלמין אזרחיים, ולציבור שמבקש להקבר באופן זה אין אפשרות ממשית לממש את רצונו. הפתרון שרבים נוקטים בו הוא רכישת חלקת קבר במושבים ובקיבוצים. בתי המשפט, בהקשר זה, כבר קבעו בעבר שבגלל שהמדינה התרשלה ולא הקימה חלופה אמיתית של קבורה אזרחית היא מחויבת לפצות את משפחות הנפטרים בעלויות של הקבורה האזרחית. החוק החדש חותם את הגולל על אפשרות זו, ומאפשר קבורה במושבים ובקיבוצים רק לבני המקום. על רקע המציאות שבה אין מספיק בתי עלמין אזרחיים, ושבה יש רבים שלא רוצים או שלא יכולים להיקבר בבית עלמין דתי, המשמעות היא יצירת מצוקה ממשית לאוכלוסיות רבות בציבור.

בהסתכלות כוללת, הצעת החוק, שעל פניו היא ראויה, יוצרת לא פחות בעיות מאשר פוטרת בעיות. היא מקלה על הציבור שחש בנוח עם הנורמות של הממסד היהודי הדתי-אורתודוקסי, ושהממסד הדתי מכיר בו. עבור הציבור שמבקש קבורה יהודית פלורליסטית, או שאינו זכאי לקבורה יהודית, החוק יוצר מכשלה ומקטין את האפשרויות המצומצמות ממילא לממש את הזכות לקבורה בכבוד.

נראה שדרך המלך, בהקשר הזה, הייתה להתחיל בנקודת מוצא שונה. אם בבסיס החוק הייתה עומדת נקודת מוצא שלפיה לכל אדם באשר הוא אדם זכות לקבורה בכבוד, מבנה החוק היה צריך להיות שונה. החוק היה אז מעמיד במוקד את רצון המת ומשפחתו, וחל גם על מי שאינם יהודים ומי שאינם רוצים להיות כפופים לנורמות קבורה של הממסד האורתודוקסי. הוא היה מבטיח שוויון בקבורה, ללא הבדל דת, גזע ומין. הוא היה אוסר על הדרה כפויה של נשים מטקסי הקבורה, ומבטיח כי שירותי קבורה יוענקו ללא גביית כספים אסורים גם לנוצרים ומוסלמים.    

מודעות פרסומת