הצעת חוק צנועה, שמספרה פ/1699/19 מסעירה את מחוקקותינו. הצעה זו, שנועדה לקבוע כי בנות זוג (ובני זוג) בנות אותו המין תהיינה זכאיות לנקודות זיכוי בעד ילדיהן בדומה לבנות זוג הטרוסקסואליות, שהציעו חברות הכנסת קול, שטרן, הורוביץ, רגב וטופורובסקי עברה הרפתקאות רבות. חברות כנסת אלו העלו את ההצעה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. משזו לא עברה שם ברוב הדרוש, הגיש שר האוצר לפיד ערר, בעקבותיו עברה הצעת החוק את הוועדה. מייד לאחר מכן הטילה סיעת 'הבית היהודי' וטו על ההצעה, שכן זכות זו מוענקת לה לחקיקה בענייני 'דת ומדינה' על פי ההסכם הקואליציוני. והשימחה רבה. האם ינצחו האראלים ונחיה במדינה דמוקרטית וליברלית בה ניתנות זכויות שוות ללהט"ב, או שינצחו המצוקים, ונחייה במדינה השומרת על ערכי המשפחה המסורתית ברוח ישראל סבא? אני יכול להבטיח דבר אחד. מי שלא תנצח תשמר את המבנה הפטריארכלי של החברה הישראלית, ותשעתק אותו אף למקומות בהן לא בא זכרו עדיין, לדפוס המשפחתי הלהט"בי.

מקור המחלוקת בסעיף 66 (ג) לפקודת מס הכנסה. הסעיף מעניק נקודות זיכוי במס להורים. האם מקבלת זיכוי מעט נמוך יותר, אם כי לתקופה ארוכה בהרבה. האב מקבל זיכוי גבוה יותר, אך רק במשך שלוש השנים הראשונות. הרציונל הוא ברור – בשנים הראשונות ללידת הילד, בהן ההוצאות הינן רבות, יש להעניק לבן הזוג הזכר, המפרנס העיקרי, זיכוי גבוה לטווח קצר, כדי להקל על הזוג, שכן מן הסתם האישה נמצאת בבית ואינה עובדת. בשנים שלאחר מכן, יש לתת לאישה תמריץ לחזור לעבודה. המדובר במודל הפטריארכלי המוכר, הישן והטוב, ובו הזכר הוא המפרנס, ואילו הנקבה היא המפרנס המשני, לכל היותר.

בני זוג הומוסקסואלים שהביאו במסגרת זו או אחרת ילד לעולם, נתקלו בסעיפים אלו, וראו כי הם מופלים לרעה לעומת זוג הטרוסקסואלי, שכן זכאותם מבוססת על הזכאות לגבר. בנות זוג לסביות לעומת זאת נהנו מהזכאות לאישה. המדובר לאורך שנים בהפרש של עשרות אלפי שקלים להכנסה ממוצעת, אם כי בשנים הראשונות נוטה הכף לטובת הגברים דווקא. מן הסתם יש כאן אי שוויון בין ההטרוסקסואלים, להומוסקסואלים, ללסביות, שיש להביאו על תיקונו.

מה עושה הצעת חוק זו? אביא אותה ככתבה וכלשונה –

"לעניין זכאותם של בני זוג מאותו המין לנקודות זיכוי יובאו בחשבון נקודות זיכוי לאישה ולגבר לפי הודעתם של בני הזוג בכתב לפקיד השומה, לפחות שלושה חודשים לפני תחילתה של שנת המס הראשונה שבה הם זכאים לנקודות זיכוי ובה הם יודיעו מי מהם זכאי לנקודות זיכוי לאישה על פי פיסקה (4) ומי מהם זכאי לנקודות זיכוי לגבר על פי פיסקה (5)."

להט"ביות יקרות. אם חשבתן שיצרתן מודל משפחה שוויוני, הרי שעתה מחזירה אתכן הצעת החוק למודל הפטריארכלי הישן. תבחרו מי האישה (פאסיבית, כנועה, יושבת בית, משקיעה בגידול הילדים) ומי הגבר (אקטיבי, מפרנס, יוצא החוצה לציד הממותות, רואה את הילדים בערב, לפני השינה).

משחקי התפקידים האלו הם דבר שאינו מתבקש מעצם הזוגיות הלהט"בית, תהא זו של נשים או של גברים. השאלה המיידית ששואלת כל הטרוסקסואלית הרגילה למערכת הפטריארכלית את עצמה משניצב בפניה זוג להט"בי, יהא זה זוג גברים או זוג נשים, היא 'מי הגבר ומי האישה'. עד עתה נטיתי לתת את התשובה הליברלית – זו מערכת שונה. אין בה משמעות ל'גבר' או ל'אישה'. הצעת החוק מכריחה את הלהט"ביות לבחור. המשמעות היא לא רק סמנטית. היא פשוט העתקה (בעלת משמעות כלכלית נכבדה) של הדפוס הפטריארכלי של המערכת ההטרוסקסואלית למערכת הלהט"בית. מי הדומיננטית? מי לובשת את המכנסיים בבית? או השאלה המק'ינונית הקלאסית – מי החודרת ומי הנחדרת?

על הצעת החוק חתומות חכיו"ת חכמות ומכובדות. איש אינו חושד בניצן הורוביץ למשל כי הוא בעד המשך החברה הפטריארכלית, בעד המודל המסורתי של המשפחה בו האישה היא המפרנס המשני, ובו הגבר הוא המפרנס העיקרי. אותן ח"כיות חכמות ומכובדות לא חשבו עד הסוף.

מה יעשה זוג להט"בי שיידרש לקבוע מי זכאי לנקודות הזיכוי של הגבר ומי לנקודות הזיכוי של האישה? הזוג יסור ליועצת המס, וזו תערוך את החישוב משכורתה של מי גבוהה יותר, ומיהי העובדת זמן רב יותר לפרקי זמן ארוכים יותר. מדוע, אם כן, לא נוסחה הצעת החוק כך, באופן שוויוני, ובמקום הגדרות הנוגעות ל'גבר' ול'אישה' יירשם 'מפרנסת עיקרית' (לפי מבחן הכנסה כלשהו בשנים שקדמו להגשת הטופס) ו'מפרנסת משנית'? כך יישמר גם התמריץ לנשים יולדות לשוב לעבודה, אך תישמר גם האופציה שהגבר הוא שנושא בעיקר גידול הילדים ומשתכר את המשכורת המשנית.

מה שעצוב (או מעצבן) בכל הסיפור הוא שהרצון לקדם את זכויות הלהט"בים אינו מצליח לשבור את המערכת הפטריארכלית השלטת בדיני המשפחה, על הגדרותיה המלאכותיות הן בפקודת מס הכנסה והן בחיקוקים רבים אחרים, פרי שיטת המילט, המחלקת את אזרחי ישראל לעדות דתיות היכולות להסדיר את ענייני המעמד האישי שלהן רק בבתי הדין שלהן על פי הדין הדתי שלהן, שיטה שיצרה כאן את הכימרות 'ידועים בציבור', 'ברית הזוגיות לחסרי דת' ובקרוב המפלצת המיתולוגית 'ברית חיים משותפים', שכל הסימנים מראים שאם תיוולד תהיה גרועה מקודמותיה.

מישל פוקו דיבר על "Relational Rights" על אותה הכרה מוסדית הניתנת לא ליחידים כדוגמת 'זכויות אדם' אלא לסוגים של מערכות יחסים. כל חקיקה הנוגעת לציבור הלהט"בי צריכה לבוא בצורה של "Relational Rights", שאם לא כן דינה ליפול לאותן מלכודות פטריארכליות בהן נופלת החקיקה הנוגעת לזוגיות הטרוסקסואלית. עם זאת, קשה לי לראות מדינה בה הלהט"ביות מופלות לטובה לעומת הציבור ההטרוסקסואלי. ציבור זה נהנה מחקיקה שוויונית ומתקדמת, וזה נתון לפגיעתם הרעה של בתי דין דתיים. אם יעבור חוק שוויוני החל על זוגיות להט"בית, ככזו שאינה כפופה לגחמותיו של הדין הדתי, ונתונה להסדרה אזרחית פרופר, תהא זו אפלייה רבתי לעומת הציבור הרחב הכפוף לקביעותיהם של בתי הדין. את המערכת המילטית יש לנפץ תחילה, ואז ניתן יהיה לגשת ליצירת מערכת שוויונית המתייחסת לכל, להט"ביות והטרוסקסואליות כאחת.

מודעות פרסומת