תגיות

, , , , ,

ביום ראשון ה 10 לנובמבר השתתפתי בסדנה בינלאומית מרתקת, באוניברסיטת חיפה, בהשתתפות גדולי החוקרים בעולם בנושא רשתות דיגיטליות ושיח דמוקרטי. מטרת הסדנא הייתה "לדון בדינמיקת הכוח החדשה של המידע; בשינויים במוסדות המעורבים בעיצוב השיח הציבורי; בהתחזקות פוליטיקת ההמון (Crowd Politics) ועיתונות ההמון (Crowd Journalism); במושג הרשות החמישית; בתפקידם של המתווכים המקוונים בהעברת המידע, בהשפעת השינויים הללו על הספירה הפוליטית ועוד."

האמת היא שיום העיון היה עמוס מדי עבורי. כל כך הרבה נושאים הועלו לדיון וחלק מהמידע הרב שהועבר התפספס מבחינתי בשטף הדיבור ובזמן הקצר שהוקצה לכל דובר. אבל בכל זאת אני רוצה לשתף בחלק מהתובנות שקלטתי אתמול, משהו קטן מכל מושב.

המושב הראשון עסק ביצירת השיח ברשויות הרביעית והחמישית

פרופסור לילי לוי Lili Levi  , מבית הספר למשפטים באוניברסיטת מיאמי, עסקה באיומים החיצוניים והפנימיים על העיתונות הקרויה גם הרשות הרביעית (The Fourth Estate) בעידן האינטרנט הנתפס כרשות העומדת בפני עצמה וקרוי הרשות החמישית (The Fifth Estate). [במאמר מוסגר אציין כי תיאוריה זו פותחה על ידי פרופסור ביל דאטון Bill Dutton ששימש במשך כעשור כראש מכון האינטרנט של אוקספורד OII – Oxford's Internet Institute].

איומים חיצוניים:

1. הפרעות פוליטיות או ממשלתיות – תביעות כנגד עיתונאים ועיתונים, מעקב אחר עיתונאים (וכמובן לא רק אחריהם אך הם נתפסים כשומרי סף האחראים להעברת המידע לציבור) ואיומים מרומזים (המושמעים לעורכים, בדיווחים עיתונאיים ועוד) (Associated Press, Fox, James Risen )

2. התפתחויות שיפוטיות בארצות הברית – העיתונות כבר אינה נתפסת כמוסד דמוקרטי רם במעלה כפי שנתפסה בעבר. בעוד שנות ה 60 וה – 70 של המאה הקודמת היוו את עידן הזהב של העיתונות מבחינת ההתייחסות השיפוטית אליה, הרי שכעת ישנו גל הפוך.

***קיימים עימותים בכל הנוגע לחוק "המגן" הפדרלי– Federal Shield Law  ולא ברור בכלל אם החוק, הידוע גם בשמו הרשמי FFIA – Free Flow of Information Act , יעבור בקונגרס. מאידך החוק ממסד את העיתונות המסורתית כשהוא מגדיר את העיתונאים בעיקר על פי השיוך המוסדי שלהם. כלומר עיתונאים הכותבים באופן עצמאי בבלוג שלהם ואינם מקבלים שכר על עבודתם אינם מוגנים על ידי החוק.

3. ישנן יוזמות אסדרת (רגולציה) עיתונות גם מחוץ לגבולות ארצות הברית. בבריטניה לדוגמה קיימת חקיקה רגולטיבית להסדרת העיתונות הבריטית. דו"ח Leveson (המליץ על הקמת גוף עצמאי, שהחברות בו תהיה וולונטרית, שיחליף את מועצת תלונות העיתונות שהינה גוף בלי שיניים. הגוף החדש יוסמך על פי חוק להטיל סנקציות כולל פיצויים עונשיים. לבסון דחה את הטענה כי מדובר ברגולציה של העיתונות הבריטית) ורגולציה עצמית "וולונטרית" של העיתונות תחת הצ'ארטר המלכותי. יהיה זה סביר להניח שלאסדרת העיתונות במדינות כמו ארה"ב ובריטניה תהיינה השלכות והשפעות חוץ מדינתיות במישורים של קביעת תחום השיפוט (באמצעות אימוץ משפטי של תחום שיפוט נרחב)  ובחירת שיטת המשפט (בחירה בגישות משפטיות על מדינתיות)

*** על אף שמאד קשה להוכיח צנזורה עצמית של העיתונות, קיימות עדויות לכך בתגובה להתקפות פוליטיות.

4. הגבלות על נגישות העיתונים לנתונים – ברגע שלא ניתן לערוך חיפוש במידע ואו להשתמש בו בצורה פשוטה יש לעיתונות בעיה להשתמש בו. כמו כן חלק מהמידע הציבורי נשלט על ידי הממשל. המידע שהממשל כן מפרסם הוא זמין אמין ובעל נגישות גבוהה למדי. ישנה הגבלה על הנגישות באמצעות חוק חופש המידע האמריקאי  ה FOIA – Freedom Of Information Act

5. מניפולציות – קיימות השפעות של "שיווק ישיר" מקוון Online Direct Marketing. יכולתם של גופים פרטיים ופוליטיקאים לפנות לקוראים תוך עקיפה של העיתונות, מסיימת את שלטון העיתונות. אני מוכרחה להודות שבעיניי הפנייה הישירה לציבור אינה בגדר הכרח מגונה. היא מעצימה את הציבור ומוסיפה לו נקודות התייחסות. עם זאת, התנהלות זו רק מחזקת את חשיבותם של העיתונאים המבקרים ובוחנים לעומק (מה שנקרא באנגלית scrutinizing) את תוכן הפניות. עוד יש לציין שגם יחסי העיתונאים עם המקורות שלהם משתנים כליל במצב הדברים הנתון.

6. עלייה בליטיגציה אל מול המדיה כתוצאה מגידול בהשתתפות הציבור בתהליכי איסוף ידיעות, יצירתן והפצתן. לדוגמא – חדשות המצוייצות על ידי אנשים מן השורה (שאינם עיתונאים) בטוויטר.

איומים פנימיים:

הפרקטיקה העיתונאית, סגל העיתונאים ותהליכי יצירת הידיעות השתנו. ישנה יותר הסתמכות על ידיעות יחצ"ניות (Public Relations) וסיבוכים בשל שיתופי פעולה בענף.

המושב השני התייחס לעוצמה בתוך ובין הרשתות מתוך נקודת מבט מבנית.

כריס פטרסון  Chris Peterson הוא חוקר במרכז MIT למדיה אזרחיים ובעל תואר שני בלימודי מדיה השוואתיים. פטרסון נגע בשימוש לרעה באלגוריתמים הקובעים אלו תכנים יוצגו ואלו לא על גבי פלטפורמות מדיה חברתיים. נתון שאיש לא צפה עם יצירת הפלטפורמות. כאשר עצם השימוש לרעה פוגע באמינות הפלטפורמה ובייצוג הדעות.

אחת הדוגמאות שנתן היא הדוגמה של ה Digg Patriots: דיג היא פלטפורמה המבוססת על דירוג של המשתמשים ומביאה את הסיפורים "החמים" ביותר ברשת. Digg – What the Internet is Talking about Right Now. הדיג פטריוטס היו קבוצה של אקטיביסטים אמריקאיים שמרנים  שמצאו דרך להשפיע על השיח בדיג. הם פתחו קבוצת יאהו ובה כל אחד מהם שראה סיפור בעל אופי ליברלי מדי לטעמם העלה אותו לקבוצה וביקש מחבריו לדגל אותו (to flag him). הדיגול (flagging) הוא בעצם דרך להתריע בפני מפעילי האתר שמדובר בסיפור בעייתי ופוגעני. בדרך זו עשרות תלונות אודות סיפור ליברלי כזה או אחר היו מועלות לאתר ובתגובה האתר היה מוריד אותו מן הפלטפורמה. בעקיפין הדבר מוביל לצנזורה. יתרה מכך כל ניסיון לכתוב על ההתנהלות הובילה ליירוט אותו URL חיצוני שנחשב כספאמי ובלתי רצוי. לבסוף נודע הסיפור רק לאחר שכתב העת הפוליטי ליברלי Mother Jones  איזכר אותו ומאחר שמדובר בכתב עת רציני לא יורט הקישור. ראו התייחסויות נוספות לסיפור כאן וכאן. במקביל, מאחר והסיפורים בדיג מקבלים דירוג על פי כמות התגובות אליהם אותם פעילים היו מעלים תגובות בוטות התובעות התייחסות לסיפורים "השמרניים". בדרך זו גררו את הליברלים להשיב להם והעלו את מספר התגובות לאותם סיפורים בעוד שכאמור, הסיפורים הליברליים פשוט הועלמו מן האתר. כמובן שדוגמה זו אינה ייחודית היא פשוט מוקצנת אבל טוקבקים "מטעם" במיוחד בארץ הן עניין ידוע כאשר ישנן התגובות הקבועות של "כנסו כנסו" המושכות את המשתמשים להיכנס אליהם ומכילות בתוכן תכנים פרסומיים או קיצוניים וכד'…

דוגמאות נוספות שנתן פטרסון התמקדו בטמבלר  Tumblr (פלטפורמת בלוגים, בעיקר, ויזואליים) שם "דיגול" מוביל להפיכת החשבון לחשבון רוח רפאים Ghost Account  אחריו יכולים לעקוב רק אלו שכבר עקבו אחריו קודם לכן בעוד כל היתר יגיעו לקישור שבור; ובסיפור אודות המועמד לנשיאות במקסיקו Enrique Pena Nieto שהשתמש בתגית hashtag  מסוימת בטוויטר. מתנגדיו צייצו אלפי ציוצי ספאם שכללו את התגית הזו וכך גרמו למחיקת התגית ולמחיקתו של המועמד מן המירוץ.

כלומר הטיעון הוא שמשתמשים ציניים משתמשים לרעה בפלטפורמות חברתיות שנועדו לשמש לריבוי קולות, להחלפת דעות ולהוות במה לשיח ציבורי לצורך  קידום העצמי תוך רמיסת מתנגדיהם והפעלת צנזורה דה פקטו באמצעי מרמה. האלגוריתמים שפותחו על מנת לאפשר התראות מצד משתמשים בשל התנהגות בלתי ראויה הפכו לכלי משחק בידי אותם אנשים.

לדעתי אין פה שום דבר שלא ראינו קודם לכן. כלומר התנהגות קלוקלת ובלתי מוסרית למטרות ניגוח פוליטיות או מסחריות היתה קיימת עוד לפני האינטרנט. יתרה מכך, במאזן הכוחות תמיד יימצא שוויון מסויים כאשר סביר להניח שישנו שימוש לרעה בקרב כל אחד מן המחנות. הדוברים בפאנל ציינו כי אינם רוצים להטיל אחריות פלילית על התנהלות כזו אולם אני לא בטוחה שאין צורך בהסדרה כלשהי שכן לעיתים התנהלות כזו חורצת גורלות פוליטיים ומעוותת את השיח.

המושב השלישי עסק בביג דאטה: שקיפות, ניטרליות, גישה לנתונים וההשפעה על השיח

פרופ' ניבה אלקין קורן ראש מרכז חיפה למשפט וטכנולוגיה שארגן את הסדנא במשותף עם אוניברסיטת רטגרס עסקה בניתוח ביג דאטה ובשיח הדמוקרטי. בין היתר נגעה בשיח הבלתי מתווך ברשת, הצומח ועולה מן השטח. היא העלתה כדוגמה את פוליטיקת ההמון Crowd Politics  – פעולה פוליטית שאינה קשורה בהכרח למפלגות פוליטיות. לדוגמה בארץ מחאת הקוטג' היתה מחאה ספונטנית ציבורית צרכנית שהובילה לשינוי זמני. מדוע זמני? כי לאחר שמחיר הקוטג' הוזל והמחאה שככה מחיר הקוטג' שב ועלה כאילו לא היתה מחאה מעולם.

אז מצד אחד יש לנו כאן אפשרות תגובה מיידית לאתגרים מתמשכים הפועלת כנגד שימוש בלתי הוגן בכוח, בממון, כנגד ייצוג בלתי שוויוני וכנגד שחיתות אך מצד שני הוא נעשה אד הוק ובשל כך חסרים לו איזונים ובלמים מערכתיים כמו גם הגנה על דעות המיעוט.

נושא אחר שהעלתה הוא היעדר הפרטיות המוחלטת לא במובן האישי אלא במובן החברתי. כבר יצאנו מפרדיגמת הפרטיות השאלות כאן הן שאלות בקנה מידה נרחב, של חברות ולא של יחידים: בעידן הביג דאטה הניטור הוא ניטור באמצעות פרופילאות profiling  של בני אדם. כלומר הניטור הוא מוחלט וכולל את כל המידע והנתונים הקיימים. הוא אינו מתייחס לאספקט אחד או שניים אלא לכלל הנתונים. כמו כן קנה המידה של הניטור הוא מאסיבי ומתבטא במיליוני מנוטרים. הניתוח הוא ניתוח מעמיק תוך זיהוי תבניות פעילות והחרגת תבניות מסוימות שבהן מעוניינים בהקשר לשאילתא מסוימת. כלומר, ההפרדה בין הפרטי לציבורי שוב אינה ברורה וחדה מפני שהתחום הפרטי הולך ומתעמעם.

ניבה סיימה בדוגמא על הספר הדיגיטלי שלא רק אתה קורא אותו אלא גם הוא קורא אותך. הוא בוחן את הרגלי הקריאה שלך ומנתח אותם. הדבר מעלה דאגות רבות: ראשית, יש כאן איום על החופש האינטלקטואלי שלנו לקרוא או לא לקרוא, או לקרוא רק מקטע, או מהסוף להתחלה וכך הלאה. מעקב זה יוצר אפקט מצנן של ממש בכל מה שנוגע לקריאה ולכתיבה, הוא הורס את האמון בין עמיתים (כי תמיד אתה יכול לחשוב שהקולגה שלך עוקב אחריך וגונב לך את הרעיונות בין אם זה פטנט לתרופה או תיאוריה פילוסופית או אפליקציה לנייד או מתכון לעוגה מנצחת), הוא מאיים על חשיבה עצמאית, מחליש דוברים אינדיבידואליים בעלי עמדות עצמאיות ומעודד קונפורמיזם; הוא עלול לשמש קבוצות כוח מקומיות או לאומיות למניעת התנגדות ולעודד הליכה בדרכים עוקפות על מנת לאפשר התנהלות מסוימת. ככל שזה נשמע מפחיד עלינו לחשוב על זה ואני בטוחה שזה עובר לכם בראש מפעם לפעם שכל מה שאנחנו עושים בעולם הדיגיטלי מוקלט ושמור איפשהו…..אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור אך חשיבה מעמיקה וסיעור מוחות עשויים לסייע במציאת דרכים חברתיות משפטיות וטכנולוגיות שעלינו ללכת בהן על מנת להקטין את מידת הפגיעה בנו כאינדיבידואלים חופשיים.

המושב הרביעי והאחרון עסק בהגדרת האינטרס הציבורי בשטף המידע הדיגיטלי

פרופסור גיא פסח מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית דן בשאלה מהם המחירים שאנו עלולים לשלם תוך שימוש בשווקים שאינם מוסדרים על ידי זכויות יוצרים. שהלא הטיעון הנפוץ גורס שקונספט הקניין רוחני שוב אינו יאה לעידן הדיגיטלי ושיש לבטל את משטר זכויות היוצרים הנוקשה ולנקוט בחלופות שיתופיות לשיתוף בתכנים.

1. ראשית, אומר פרופ' פסח, היעדר הסדרה באמצעות חוקי זכויות יוצרים יחייב הסתמכות על מנגנוני תמחיר (אך לא עבור התוכן עצמו אלא עבור צריכתו).

2. שנית, מה בנוגע למקורות המימון ליצירה? הלא רווחים כספיים מהווים תמריצים להפקה ויצירה של תכנים למיניהם. בהיעדר תמריצים פיננסיים, המוטיבציה ליצור תפחת.

3. גם להיעדר ההסדרה תהיה השפעה על מידת הנגישות ליצירות. הלא לחוקים כיום יש יוצאים מן הכלל המאפשרים שימוש בתכנים בחינם לצרכי הוראה ומחקר.

4. להיעדר משטר זכויות היוצרים תהא השפעה על איכות היצירות ומידת הגיוון שלהן, כמו גם על פרטיות המידע.

5. הדבר יוביל לריכוז של המדיה וליצירת מחסומי כניסה Barriers of Entry

6. השפעה על נוחות החיים ומגוון הכותבים. שוב בכיוון של צמצום.

7. פעילות בסביבה נטולת חוק ובלתי מוסדרת

8. לבסוף אומר פרופ' פסח, עלינו לזכור כי המושג חופשי שונה מן המושג חופש Free <> Freedom.

בסיום דיבר פרופ' עמית שכטר מן החוג לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון והוא קצת הוריד את כולם למציאות כאשר דיבר על מחקריו האחרונים בהם הוא בעיקר עוסק בקהילות שהנגישות שלהם למידע זעומה אם בכלל מכיוון שאינם מחוברים לרשת (לדוגמה – הבדואים) ושעבורם כל הדילמות הללו הן תיאורטיות לחלוטין מפני שבראש ובראשונה הם רוצים להתחבר לעולם המידע והידע ובעצם מבחינתו כשעוסקים בשאלת האינטרס הציבורי בעידן המידע הדיגיטלי הרי שאותו אינטרס דורש שלכולם תהיה הזדמנות שווה להתחבר לאינטרנט ולהיות חלק מן העולם הדיגיטלי המורכב המציב בפנינו כל כך הרבה קושיות אך גם משפר את חיינו בדרך שלא יכולנו לדמיין.

היה לי מאד מעניין אבל גם מבלבל ומעייף ובעיקר אני לא חושבת שיצאתי עם שום תשובות אלא רק עם התובנה שלא רק אני מבולבלת ולא יודעת מה ראוי לעשות אלא שגם חשובי החוקרים בעולם מבולבלים בדיוק כמוני ואפילו יותר כי ככל שאתה יודע ומבין יותר כך הסיטואציה נראית יותר ויותר מורכבת.

Advertisements