הפרות זכות יוצרים המתבצעות במסכת אחת של מעשים

מאת עו"ד גילעד רוגל

על פי חוק זכות היוצרים משנת 2007 ( להלן- החוק החדש), הנפגע מהפרת זכות יוצרים, רשאי לבחור בין הגשת תביעה לפיצויים על נזק מוכח , לבין הגשת תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק שסכומם המרבי הוא 100,000 ₪ לכל הפרה. סעיף 56 (ג) לחוק זכות יוצרים שעניינו פיצויים ללא הוכחת נזק, קובע : "לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת"   לאמור: בהתקיים סעיף זה,  מספר הפרות , תיחשבנה להפרה אחת וסכום הפיצוי  בגין כל מעשי ההפרה במקובץ, לא ייעלה על 100,000 ₪ . יודגש כי האפשרות שמספר הפרות תיחשבנה כהפרה אחת , קיימת אך ורק בהקשר של פיצויים ללא הוכחת נזק ולפיכך,  בתביעה לפיצויים על נזק מוכח, הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, תיחשבנה כהפרות נפרדות.

השאלות המתעוררות בהקשר של סעיף 56(ג) הן שתיים. הראשונה: מהי מידת ההומוגניות שצריכה להתקיים בין מעשי ההפרה לצורך תחולת הסעיף והשנייה: מה ייחשב  "מסכת אחת של מעשים".

טרם חקיקתו של החוק החדש,  ההלכה ששלטה בכיפה  בסוגיה זו,   נפסקה בע"א 592/88 שגיא נ' ניניו ( להלן- פרשת שגיא) שם דובר בהפרת זכות יוצרים במחזה ונטען שכל פעם שהמחזה הועלה על בימת התיאטרון , היה בכך משום הפרה נפרדת המזכה בפיצוי הסטטוטורי.  ביהמ"ש  דחה טענה זו ופסק כי מעשי ההפרה , הקימו עילת תביעה אחת:"בדרך כלל יהיה נכון לראות … בהפרה חוזרת ונשנית של אותה זכות ובענייננו זכות יוצרים – כמקימה עילת תביעה אחת בלבד" …"הווי אומר, אפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים".

לפי הלכת שגיא, המבחן הקובע לעניין מספר ההפרות , הוא אפוא  סוג הזכות שהופרה ולא מספר האקטים המפרים וכאשר הופרה אותה זכות במספר "אקטים מפרים", ייחשב הדבר לעילת תביעה אחת. הלכת שגיא באה למנוע מצבים בהם ביהמ"ש ייאלץ על כורחו לפסוק פיצוי בלתי מידתי,  משום שסעיף 3 א' לפקודת זכויות יוצרים, חייב פסיקת פיצוי מינימום של 10,000 ₪ לכל הפרה מבלי להותיר לביהמ"ש שיקול דעת בנדון. החוק החדש ביטל את פיצוי המינימום , אך קבע הסדר שנועד להגביל ל- 100,000 ₪ את סכום הפיצוי שייפסק בשל מספר הפרות  המתבצעות במסכת אחת של מעשים.

האם הפרות זכות יוצרים  ביצירות שונות של אותו יוצר , המתבצעת באותו אירוע או באותו פרסום, תיחשבנה כהפרה אחת לעניין סעיף 56(ג)?

שאלה זו נדונה בפסק דינו של כב' השופט זילברטל בת.א (י-ם) 3560/09ראובני נ' מפה – מיפוי ומוציאים לאור בע"מ ( להלן- עניין ראובני) שנדון על פי חוק החדש . בעניין ראובני, הנתבעת הוציאה לאור ספר שכלל 15 צילומים שונים שצילמו התובעים והנתבעת טענה כי יש לראות זאת כהפרה אחת לאור סעיף 56(ג) לחוק. ביהמ"ש מפי כב' השופט זיברטל, דחה טענה זו  ופסק  כי הפרות של אותה זכות יוצרים ביצירות שונות , לא תיחשבנה כהפרה אחת , גם אם כל ההפרות נעשו באירוע אחד או בפרסום אחד, אלא כהפרות אחדות , שמספרן הוא כמספר היצירות שהזכויות בהן הופרו: "הפרות של אותה זכות יוצרים ביצירות שונות לא תיחשבנה כהפרה אחת (גם אם כל ההפרות נעשו באירוע אחד או בפרסום אחד), אלא כהפרות אחדות שמספרן הוא כמספר היצירות שהזכויות בהן הופרו".

גם לפי הלכת שגיא, הפרות של אותה זכות המוגנת כזכות  יוצרים ביחס ליצירות שונות, נחשבו כהפרות נפרדות , גם אם הן נעשו באותו פרסום או באותו אירוע . אמנם בפרשת שגיא השאלה לא התעוררה באופן ישיר , משום שפסק הדין דן בהפרות של יצירה אחת ואולם, כפי  שהבהיר כב' השופט זילברטל בעניין ראובני:  "מפרשת שגיא נובע שבמקרה של מספר יצירות שונות (שכל אחת מהן מוגנת בזכויות יוצרים), יש לראות בהפרת הזכויות בכל אחת מהן כהפרה נפרדת המזכה בפיצוי נפרד. לפיכך יש לומר כי המסקנה לפיה הפרת הזכויות ביצירות שונות, באותה יצירה מפרה, מביאה למספר הפרות (ולא להפרה בודדת)" (פסקה 10). בדומה, נפסק בדין הקודם כי העתקת חלקים מתוך 11 חוברות שונות של מחירון תשומות בניה "דקל" , שפורסמו במהלך 4 שנים, מהווה 11 הפרות שונות, שכן כל חוברת מהווה יצירה המקנה זכות יוצרים עצמאית למחברה (ע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין קיבוצית לשירותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ) . אמנם, ברע"א 4148/09 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בע"מ נ' חדד (להלן- פרשת אקו"ם) , פסק בית המשפט המחוזי בחיפה, לעניין סעיף 3א' לפקודה, כי השמעה פומבית של 13 שירים שונים במהלך אירוע אחד של שמחה משפחתית מהווה הפרה אחת של זכויות היוצרים ביצירות המושמעות וביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור בפרשה הנ"ל ואולם, בעניין ראובני, הבהיר  כב' השופט זילברטל  כי אמירת ביהמ"ש העליון בעניין אקו"ם , הייתה אמרת אגב שנאמרה בזיקה לדין הקודם  ואינה הלכה מחייבת: "יש לציין, כי קביעת בית המשפט העליון בעניין זה בפרשת אקו"ם היא בבחינת אמרת אגב. בקשת רשות הערעור נדחתה שם, בראש ובראשונה, על יסוד הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123 (1983), שכן היה מדובר ב"גלגול שלישי". בנוסף, ההחלטה בפרשת אקו"ם, שניתנה בדן יחיד, אינה בבחינת הלכה מחייבת כאמור בסעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה" (פסקה 11).

שאלה נוספת היא: האם הפרת זכויות שונות המוגנות כזכות יוצרים  ביחס לאותה יצירה, תיחשב כהפרה אחת או כהפרות נפרדות?

בהלכת שגיא נפסק חד משמעית כי  הפרתה של כל זכות באגד הזכויות המוקנות לבעל זכות היוצרים , היא הפרה נפרדת המקימה עילת תביעה נפרדת:"אם המפר פגע הן בזכות היוצרים של היוצר ככותב היצירה והן בזכותו כמי שתרגם אותה, המחיז אותה וכיוצא בזה, יש לראות בכך הפרות נפרדות" ( פסקה 13 ).

 לסיכום: רק הפרות של אותה זכות המוגנת כזכות יוצרים באותה היצירה  המתבצעות במסכת אחת של מעשים , תיחשבנה כהפרה אחת.  הפרות של אותה זכות המוגנת כזכות יוצרים ביצירות שונות, לא תיחשבנה כהפרה אחת , אפילו נעשו "במסכת אחת של מעשים" , אלא תיחשבנה כהפרות אחדות שמספרן הוא כמספר היצירות שהזכויות בהן הופרו. הפרות של זכויות שונות המוגנות כזכות יוצרים  ביחס לאותה היצירה,  אפילו נעשו "במסכת אחת של מעשים" ,לא תיחשבנה כהפרה אחת  אלא כהפרות אחדות , שמספרן הוא כמספר הזכויות שהופרו.

 ומהי "מסכת אחת של מעשים"? הלכת שגיא לא טבעה ביטוי זה והוא יציר החוק החדש.

 בהיעדר אחיזה בדין המהותי, ביהמ"ש בעניין שגיא נאחז לצורך הנמקת התוצאה,  בנימוק דיוני  ,שהתבסס על הגדרת  המושג "עילת תביעה": "יהיה נכון לראות … בהפרה חוזרת ונשנית של אותה זכות ובענייננו זכות יוצרים – כמקימה עילת תביעה אחת בלבד" (פסקה 13). הכרעתו של ביהמ"ש בעניין שגיא , נומקה אפוא בכלל דיוני , בעוד שסעיף 56(ג) לחוק  החדש , יצר דין מהותי ולאור זאת, הנמקתו של ביהמ"ש בעניין שגיא , איבדה משמעות.

חוק זכות יוצרים אינו מגדיר מהי "מסכת" . המובן המילונאי של המילה הוא: "מערכת חוטי השתי המתוחים על המנור בנולי אריגה.  בהשאלה: חטיבה אחת"  (מילון אבן שושן). דברי ההסבר של הצעת חוק זכויות יוצרים , מפנים אל המונח "מסכת אחת של מעשים"  בחוק העוולות המסחריות שאין בו הגדרה של המונח . בדברי ההסבר של חוק העוולות המסחריות (שכונה בהצעת החוק "חוק לאיסור תחרות לא הוגנת") , נאמר כי ההוראה מאמצת  את  פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין שגיא ונאמר: "מוצע שמסכת אחת של פעולות (הפקת 100 עותקים למשל) תיחשב כהפרה אחת בלבד".

אכן, נראה כי החוקק התכוון להפרות המתבצעות בחטיבה אחת או בהקשר רציף . ברור כי אם  במהלך אותה תכנית טלוויזיה, בוצעה חמש פעמים הפרה של זכות יוצרים באותו צילום, הדבר ייחשב "כמסכת אחת"  ואולם, מה הדין כאשר אותה תכנית שודרה בשידורים חוזרים לאחר מכן- האם ניתן לראות את השידור הראשון ואת השידורים החוזרים שלו כהפרה אחת שהתבצעה "במסכת אחת של מעשים"?  בפרשת שגיא,  נדון מצב בו זכות היוצרים הופרה ב- 74 הצגות וביהמ"ש ראה בכך הפרה אחת ואולם, ביהמ"ש עצמו היה מודע לקושי שהדבר מעורר  ועיון בפסק הדין,  מגלה כי ביהמ"ש לא היה החלטי בדעתו ובפסקה 13 לפסה"ד, ביהמ"ש אומר מפי הנשיא שמגר: "עם זאת, יש שכאשר מבוצע אותו מעשה עוולה בהזדמנויות נפרדות, לסירוגין ובתקופות שונות, ייתכן לראות, במצבים מסוימים, כל פעילויות חוזרות כאלה כמקימות עילות תביעה עצמאיות".  בניסיון נוסף לסייג את ההלכה שהוא עצמו פסק, נאמר ע"י ביהמ"ש בפרשת שגיא : "עם זאת, אין לדעתי לשלול מצב, בו מידת ההטרוגניות שבין ההפרות השונות תהיה כה רבה ומהותית, עד כי תהיה הצדקה לראות בכל פעילות מפרה כזו משום "הפרה" עצמאית לעניין סעיף 3א, וזאת בין אם הבחנה זו תהיה תואמת לכללים בדבר מעשה-בית-דין, בין אם לאו". ביהמ"ש סותם ואינו  מפרש, מתי תתקיים  אותה "הטרוגניות" ומהו הקו המבחין בין התוצאה שאליה הוא הגיע במקרה שנדון בפניו , לבין מקרים שבהם ביהמ"ש ייראה את ההפרות כהפרות נפרדות.

בשל פיצוי המינימום של 10,000 ₪ לכל הפרה , ביהמ"ש בעניין שגיא רצה להימנע מלפסוק סכום של 74,000 ₪ שנראה לו מופרז (אף כי במונחים של היום, אין זה סכום מופרז כלל ועיקר) ואולם, משבוטל פיצוי המינימום בחוק החדש, אבד הרציונאל להלכה זו . ואכן, בעניין ראובני, כב' השופט זילברטל הביע  את דעתו כי לאור אבדן הרציונאל של הלכת שגיא, בבואנו לפרש את  סעיף 56(ג) לחוק , אין אנו כבולים לפסיקה שקדמה לחוק החדש: "כאמור, ההחלטה בפרשת אקו"ם ופסקי הדין הנוספים אליהם היפנו בעלי הדין מתייחסים, רובם ככולם, למצב המשפטי שעל-פי הפקודה, שהוראותיה הוחלפו בהוראות החוק החדש משנת 2007 (פסקה 7). המחבר טוני גרינמן, סבור  כי לאור ביטול פיצוי המינימום,  יש לפרש על דרך הצמצום את המונח "מסכת אחת של מעשים":           "מן הראוי לפרש את המונח 'מסכת אחת של מעשים' בצמצום, ולזכור כי ממילא גם כאשר מדובר בהפרות אחדות מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע את שיעור הפיצוי לכל הפרה, כך שהקביעה כי עסקינן בכמה הפרות אינה חייבת להביא לפסיקות סכום פיצוי בלתי מידתי".  (זכויות יוצרים, מהדורה שנייה, עמ' 785-784).

המונח "מסכת אחת של מעשים" מורה כי המחוקק התכוון לאירועים  שמתקיים ביניהם קשר רציף ,עד כי ניתן לראותם כאירוע אחד ולאור זאת, לא ניתן להגיע במסגרת החוק החדש לתוצאה שאליה הגיע ביהמ"ש בעניין שגיא  והלכה זו , ממילא לא  באה לעולם , אלמלא קיומו של פיצוי המינימום בחוק דאז. לאחר ביטול פיצוי המינימום בחוק החדש, אין כל סיבה לראות אירועים נפרדים כגון שידורים חוזרים של אותה תכנית או העלאת הצגה על הבמה כהפרה אחת ואת התכלית של מידתיות הפיצוי , ניתן להגשים באמצעות שיקול הדעת הרחב שהוענק לביהמ"ש בחוק החדש . כמובן שבעל הזכות יכול לבחור בהגשת תביעה לנזק מוכח ואז לא תחול עליו המגבלה שבסעיף 56(ג) לחוק ואולם, במקרים רבים אין הדבר מעשי. כך למשל, כאשר הופרה זכותו המוסרית של צלם לאזכור שמו , מעצם טיבה , הזכות המוסרית היא זכות אישית ואינה זכות כלכלית ולא ניתן אפוא לדרוש מן היוצר כי יוכיח נזק כלכלי בשל הפרת זכות שבמהותה אינה כלכלית. יש להבחין בין אירועים נפרדים על ציר הזמן כגון תכניות טלוויזיה או הצגות  תיאטרון שבהן הפרה זכות יוצרים , לבין מצב שבלחיצת מתג  הפעלה של מכונת דפוס, נוצרים בבת אחת ,  אלפי עותקים של דבר דפוס  המכיל הפרה של זכות יוצרים. אין  זה סביר לראות את התוצר של הפעלת המתג  , כאלפי  או כמאות אלפי הפרות נפרדות . במקרה זה, יוכל הנפגע לבחור בהגשת תביעה לנזק מוכח באם הוא סבור כי תביעה זו תוכל להסתיים בפסיקת פיצוי הגבוה מסך 100,000 ₪ .

לסיכום, סעיף 56(ג) לחוק מכיל הסדר חדש וביהמ"ש יצטרך ליישם אותו , ללא כל מחויבות להלכת שגיא שעברה מן העולם.

Advertisements