פוסט אורח מאת יול בהט*

כשיפתי שתחיה ואני החלטנו להתחתן לא רצינו לעבור דרך הרבנות בהלוך, וגם אמרנו לעצמנו שאם חס וחלילה נגיע לשם, לא נרצה לעבור דרך הרבנות גם בחזור. מה לעשות, זה החוק בישראל – גם אם עקפתם את הממסד הדתי כשהתחתנתם, בגירושין אין דרך כזו. זו הסיבה המרכזית, אם כי לא היחידה, שבגללה אחרי שנישאנו בסקוטלנד לא נרשמנו כנשואים במשרד הפנים הישראלי, או באף מוסד או רשות ישראליים אחרים לשם העניין.

אתמול עבר בקריאה שניה ושלישית "חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2), התשע"ד–2013", הידוע גם כ"חוק צהר". החוק כולו כולל בסך הכול שלושה סעיפים (ארבעה, אם כוללים את סעיף התוקף שלו). שלושה תיקונים קלים לפקודת הנישואין והגירושין הקיימת בישראל.

הרוב המוחלט של כלי התקשורת, מן הסתם בהשפעת מקדמי החוק עצמם, התרכזו בסעיף הראשון:

"בני זוג יהודים המבקשים להינשא, רשאים להירשם לנישואין אצל כל רב שמונה כרושם נישואין לפי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980, ללא קשר למקום מגוריהם או למקום עריכת הנישואין."

ממש קשה לי להתלהב מהסעיף הזה. קשה לי להתלהב כי יותר משהחוק נותן פתרון, הוא מנציח את הבעיה. בית המחוקקים הישראלי למעשה אמר לעם ישראל, או לפחות לחלק ממנו שבמקרה נולד לתוך הדת היהודית – כן, אנחנו יודעים שיש בעיה. אנחנו יודעים שבמקומות מסוימים הרבנים העירוניים חורגים מסמכותם. אנחנו יודעים שבמקומות מסוימים יהודים לכל עניין ודבר נחשבים פסולי חיתון כי הם לא מצליחים להוכיח שהסבתא רבתא כפול ארבע מצד הדודה ברוסיה הייתה יהודייה. אנחנו יודעים שבמקומות מסוימים אין שום סיכוי שיאשרו לכם להתחתן אם לא תביא את סבא נחום מבית האבות, בין השעות 12:15 ל-12:17 בדיוק, בימים שלישי וחמישי בלבד. אנחנו יודעים את כל זה, אז אנחנו מציעים לכם קומבינה. לכו לרב השכן. הרב השכן ידוע כמי שבודק רק שלושה דורות אחורה, ועם זה בטח תוכלו להתמודד.

החוק לא נותן שום פתרון לאנשים כמוני – יהודים כשרים, עם עץ משפחתי יהודי מפורט וידוע, שחיים חיי זוגיות הטרו-נורמטיביים עם יהודייה כשרה כמוהם, שפשוט לא רצו את הרבנות או את הרבנים או את אלוהים, לשם העניין, איתם בחופה. וזה כמובן עוד לפני שאמרתי מילה על זוגות חד-מיניים, זוגות מעורבים, כהנים וגרושות, נשים עגונות ועוד.

אבל יותר מזה, מה שבאמת גרם לי להתיישב הבוקר מול המקלדת הוא שהחוק הזה לא עבר בחינם. כאמור, לחוק צהר יש עוד שני סעיפים, שקיבלו קצת פחות התייחסות.

התיקון השלישי (עוד רגע נחזור לשני) קובע ש:

"רב רושם נישואין כאמור בסעיף 2א לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו, אלא בהתאם לתקנות שקבע השר לשירותי דת, בהסכמת שר המשפטים ונשיא מועצת הרבנות הראשית."

כלומר, גם אם אנחנו נאלצים להכפיף את עצמנו לממסד הדתי, ומקבלים מהפריץ את החופש לבחור איפה להירשם לנישואים – אסור לאף רב מורשה לפרסם את עצמו, וספציפית – מה מבדיל אותו מרבנים אחרים. הרי ידוע שהחוק הישראלי אוסר על רבנים לגבות כסף על שירותי חופה (למעט אגרות), כלומר לא שם התחרות האמיתית. לאדם הממוצע אין שום דרך לדעת איפה "עדיף" לו להירשם, וזו בדיוק המטרה – להפחית את הנזק. לא לאפשר לרבנים מורשים לחתן שיקוצים. לשמור על טוהר הגזע.

מה שמביא אותנו בחזרה לתיקון השני והכיפי מכולם. כמו שכתבתי למעלה, "חוק צהר" הוא למעשה חוק שמתקן את פקודת רישום הנישואין והגירושין הקיימת בישראל. למקרה שלא ידעתם, "פקודת הנישואין והגירושין (רישום)" נחקקה על ידי הבריטים בתקופת המנדט, בשנת (פאקינג) 1919, ונותרה על כנה עד היום, בשינויים קלים בלבד.

סעיף 7 של הפקודה המקורית (הנוסח, על ספק שגיאותיו הלשוניות, הועתק מכאן) קבע ש:

"כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, יאשם בעבירה ויהא צפוי לעונשין שנקבעו בתוספת לסעיף 99 של החוק הפלילי העותומני."

בשם כל האלים, חיפשתי וחיפשתי ולא הצלחתי למצוא באינטרנט עותק של סעיף 99 של החוק הפלילי העותומני. עם זאת, מהפרוטוקול של ישיבת ועדת חוק, חוקה ומשפט מתאריך 08.07.2013 עולה שעו"ד (הרב) שמעון יעקובי, היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, כן מכיר את הסעיף, ושהוא קובע שנתיים מאסר.

עו"ד הרב יעקובי החליט לנצל את ההזדמנות שכבר עובר חוק לתיקון הפקודה, ודאג להוסיף בו סעיף שיתקן את חוק 7. חס וחלילה, לא מדובר בתיקון לחוק שיבטל את הסעיף הבלתי אכיף בעליל הזה, אלא בתיקון שגם מבאר אותו וגם מרחיב אותו.

"בסעיף 7 לפקודה, במקום הסיפה החל במילים ,'יאשם בעבירה' יבוא 'או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו – מאסר שנתיים'".

רק כדי לעשות סדר, זה הנוסח החדש המלא:

"כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו – מאסר שנתיים"

כלומר, מדובר למעשה בשני תיקונים. הראשון – כל אדם שמתחתן, לא משנה איך ולא משנה איפה, ולא דואג לרשום את הנישואים האלו ברשויות הרלוונטיות (תוך כמה זמן? מהן אותן הרשויות? האם זה תקף גם לאנשים שנישאו בחו"ל?), דינו שנתיים מאסר.

השני – האחריות מעתה היא לא רק אישית, אלא תקפה גם לעורך החתונה. התיקון הזה ספציפית בא "לתקן" נוהג שמסתבר שקיים בקרב קהילות מסוימות בישראל, שבהן רבנים עורכים חופות "לא חוקיות" ולא מדווחים על זה לרשויות. מכיוון שמדינת ישראל היא מדינה פלורליסטית שמקבלת ויודעת להכיל בתוכה את שלל הזרמים היהודיים, ולא רק את הזרם האורתודוקסי – זה כמובן מצב שלא מקובל עליה ויש לעצרו.

אני באמת ממליץ לכם לקרוא את הפרוטוקול של הוועדה. זה מסמך מרתק בהתחשב בקונטקסט שלו, ורלוונטי לכל אחד ואחת מכם.

________________________________________

חוק צהר עבר אתמול בקריאה שנייה ושלישית, ועיגן סופית את מעמדי כפושע. לישראל וצרפת אין הסכם הסגרה, אז בינתיים אני בטוח. גם קווין, נציג עיריית גרטנה גרין (Gretna Green) הסקוטית שערך את טקס הנישואים שלי, בטוח יחסית מזרועו הארוכה של החוק הישראלי.

אבל להגיד את האמת? אני לא יודע מה יקרה בפעם הבאה שאתכנן ביקור בארץ. זה בטח לא יהיה סוד, אני נוהג להודיע על ביקורי מולדת חודשים מראש בפייסבוק ובטוויטר.

אולי שוטר יחכה לי בשדה התעופה.

אולי הוא יעמוד שם, ויחכה לרגע שבו אעבור את ביקורת הגבולות.

אולי הוא פשוט יחכה שם,

ויחכה, ויחכה, ויחכה.

*יול בהט הוא מומחה אבטחת מידע בינלאומי, ומשמש כראש צוות אבטחת המידע של ארגון ה-OECD מאז שנת 2011. יליד 1983. נשוי + שני חתולים. אזרח העולם הגדול, אבל כרגע גר בפריז. פוסט זה פורסם במקור בבלוג "פרגמנטים".

Advertisements