תגיות

, , , , , ,

ביומיים האחרונים מתרחשת סערה במאמאזון. העיתונאית הילה קובו פרסמה בבלוג שלה רשומה בשם "לא רוצה לדעת מה יש בחיתול שלך", ובה היא כותבת כי לדעתה מאמאזון "עוברת תהליך בעייתי" בהשראת תרבות האח הגדול. את טענותיה של קובו אפשר לתמצת בפיסקה הבאה:

אלא שהקבוצה עברה שינוי ניכר בזמן שעבר מאז הקמתה. מקבוצה עניינית, יעילה ומועילה היא הפכה בעיקר לקיצונית והמונית, דביקה ומשתפכת, מלאת פאתוס ופאתטית. את ההמלצות החליפו פוסטים קורעי לב. את הטיפים החליפו ביקורות על טיב אימהותן של אחרות בקבוצה. את האנקדוטות החמודות החליפו שגיאות כתיב מביכות.

קובו גם הביאה מספר דוגמאות לפרסומים בעיתיים בעיניה במאמאזון, ובראשם ה"כוכב" – צילום של חיתול מלא בנסיון לקבל עצה לגבי תוכנו.

כתגובה לכך, במאמאזון נכתבו לא מעט פוסטים ותגובות שמשמיצים את הילה קובו, את הרשומה שלה, וכמובן גם תגובות נגד. מאחר שהטרקלין הוא בלוג משפטי, אני רוצה לעסוק בקצרה בנקודה אחת שעולה מהסערה הזו – והיא התקנון של מאמאזון והתוקף שלו.

למי שלא מכיר את תופעת מאמאזון, זו קבוצה "סגורה" בפייסבוק, שבה חברות 40,596 נשים (נכון לשעת הכתיבה), ומשתפות, שואלות, מתייעצות ומהגגות על הריון, אמהות, ולפעמים גם על דברים נוספים שמעניינים אותן. העובדה שהקבוצה סגורה מתבטאת בכך שלא כל אחד ואחת יכולים להיות חברים בקבוצה, אלא מנהלת הקבוצה (אור אלתרמן-ברנע) צריכה לאשר את ההצטרפות (בזמנו היה ויכוח האם אב הומו יכול להיות חבר בקבוצה, ולמיטב ידיעתי ההחלטה היתה שלא). היבט נוסף של הקבוצה הסגורה הוא ב"תקנון" של מאמאזון, שלמעשה מופיע בתיאור הקבוצה. בתקנון הזה מופיעות ארבע הוראות, והרלבנטית לענייננו היא:

4. מה שקורה במאמאזון – נשאר במאמאזון

אסור להעתיק פוסטים, לעשות צילומי מסך ולהשתמש בתכנים ללא אישור מפורש מהכותבות עצמן.

(אני מקווה שהציטוט הזה הוא חוקי לפי חוקי הקבוצה).

מאחר שקובו ציטטה מספר פרסומים ממאמאזון (גם אם בלי לקשר אותם לכותבות) נטען נגדה שהיא פעלה בניגוד לכללים של הקבוצה, שהיא בוגדת, מרגלת, ומישהי אף כתבה שהיא מתכוונת לתבוע את קובו.

הסערה הזו מעוררת אצלי שאלה בדבר היכולת של קבוצות בפייסבוק, וקבוצות גדולות בפייסבוק לקבוע להן כללים, ובדבר התוקף של הכללים האלה. כשלעצמי, חשבתי שהאיסור להוציא תכנים ממאמאזון הוא בדבר שאיפה ואידיליה, אבל ברור לי שבקבוצה גדולה כל כך תמיד תימצא זאת שתעתיק פרסום כלשהו, בן הזוג שייכנס לקבוצה ויקרא בה, עיתונאית שתתבסס על דברים שקראה וכו'. אבל מתברר, שנשים רבות אינן סבורות כך, ובעיניהן העובדה שמאמאזון מוגדרת כקבוצה סגורה והתקנון שצוטט לעיל אכן משמעותם שדברים שנכתבים במאמאזון "נשארים בפנים" (וכפי שקובו כתבה אפשר לקרוא על חוויות אינטימיות ביותר של נשים, כגון ריבים עם בן הזוג או עם החמות). מעניינת עוד יותר העובדה, כי ישנן נשים שאף סבורות שלהתחייבות הזו יש תוקף משפטי, וכי ניתן לתבוע בגין הפרתה.

כמחשבה ראשונית, בתנאים של מאמאזון ברור לי שאין משמעות אמיתית לסגירות הקבוצה, אבל מעניין לחשוב באילו תנאים קבוצות בפייסבוק יכולות לקבוע לעצמן תקנון שיהיה מחייב, ואפילו בעל תוקף משפטי.

אשמח לשמוע מה דעתכם 🙂

מודעות פרסומת