בשבוע האחרון עלתה לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת החוק של מאיר שטרית בנוגע ל"ברית הזוגיות". ההצעה, שבאה בעיתוי מעניין – ב'חודש הגאווה', ובסמוך למעצר החשודים ברצח בבר-נוער, התיזה, כפי שנהוג לומר, מעט מים בשלולית, ונגנזה לזמן בלתי ידוע.

הודעת הדוברים של המעורבים בדבר אמרה כי: "לפי בקשת ראש הממשלה שנועדה להגיע להסכמה בקואליציה בסוגיה זו הצעת החוק הוסרה מסדר היום, ובין הסיעות סוכם להקים ועדה שתנסה להביא להסכמה קואליציונית בסוגיה"

הבלוג הזה עיקרו שירות לציבור, ואכן אני יכול לחסוך את כל דיוני הוועדה, שכן וועדה כזו כבר ישבה על המדוכה בימי לפיד האב, וזאת על פי החלטת ממשלה – שראש ממשלתנו הנוכחי היה חבר מרכזי בה – ואף הציגה מסקנות שהוגשו לממשלה, והפכו להצעת חוק של משרד המשפטים. ועדה זו, שכונתה "ועדת בר און" הוקמה על ידי ראש הממשלה אריאל שרון, והיו חברים בה גם רוני בריזון מ"שינוי", יורי שטרן מ"האיחוד הלאומי" וניסן סלומיאנסקי מ"הבית היהודי" או המפד"ל כתוארה אז – ראו זה פלא, אם נחליף את מפלגת לפיד האב במפלגת לפיד הבן, הרי שאלו בדיוק הגורמים המרכיבים את הקואליציה דהיום.

מסתבר שח"כ שטרית שהגיש את הצעת החוק שלו מודע גם מודע לפועלה של אותה הוועדה, ומאין אני יודע זאת? כי הצעת החוק שלו היא תעתיק מדוייק של תזכיר הצעת החוק שהוגש בעקבות פעולת הוועדה.

לא אכנס כאן לפרטי הפרטים הפוליטיים, עד כמה אני חושב שהממשלה הנוכחית, בהתחשב בהרכבה ובקווי היסוד שלה וההסכמים השונים בין פלגיה יכולה להעביר הצעת חוק מעין זו. היא אינה יכולה. הראייה היא קבורת הנושא קבורת חמור בקבר האחים של יוזמות החקיקה בישראל ובעולם לדורותיהם – ועדה. הרי הצעת חוק כבר יש. היא פרי עבודתה של ועדה מכובדת בהרכב של אישים רציניים ממפלגות הקואליציה דהיום, שעבר גם עיבוד וניסוח של אשפי החקיקה של משרד המשפטים. כל מה שצריך זה להגיד 'כן'. אבל את ה'כן' הזה מפחדים להגיד.

ביני לבין עצמי אני סבור, שהצעת החוק אם תתקבל תביא רק נזק יותר מתועלת, וזאת לאור מספר ניסוחים בעייתיים בה. ראשית, אתחיל מזה שהצעת חוק 'ברית זוגיות' הפותחת בהגדרה של 'בית המשפט' ושל 'בקשה ליישוב סכסוך' היא כבר בעייתית משהו, כשמדובר בחוק שעיקרו הסדרת יחסים רומנטיים, אבל זו העדפה אסתטית של אדם שהוא יותר סופר ממה שהוא משפטן. אבל הבעייה האמיתית בחוק היא תחולתו. הוא פשוט חל על מעט אנשים ואינו מביא פתרון לבעייה.

החוק הנוכחי – חוק ברית הזוגיות לחסרי דת התש"ע – 2010 סורס כך שיחול רק על מי שהוא 'חסר דת' שיוכל לבוא בברית זוגיות רק עם 'חסר דת' כמותו. ואכן בשנתיים הראשונות לפעולת החוק באו בברית זוגיות פחות ממאה זוגות. את הצעת החוק של שטרית ושל משרד המשפטים לא צריך לסרס. היא סריס מלידה.

על פי הצעת החוק לא יוכלו לבוא בברית זוגיות מי ש"קיימת לגבי מי מהם או לגבי שניהם מניעה לפי הדין הדתי שבשלה ילדיו לא יוכלו להינשא לפי הדין הדתי החל עליהם למי שמשתייך לאותה עדה דתית"

זאת אומרת שמרבית פסולי החיתון "מחשש ממזרות" לא יוכלו לבוא בברית זוגיות. נישואים מעורבים של יהודי למי שאינה יהודיה גם הם לא באים בחשבון. נותרנו עם פסולי חיתון שהילדים הבאים מזיווגם אינם חשודים כממזרים, ועם הנישואים של יהודיה למי שאינו יהודי, ובלבד שילדיהם של אלו יהיו כשירים להינשא לפי דינו הדתי של האב.

יש כאן פתרון חלקי, מפלה ובעייתי מאוד, שלדעתי לא יעבור בג"צ. וכי מדוע זה יתאפשר למוסא לבוא בברית זוגיות עם מרים, בעוד שלמריה לא יתאפשר לבוא בברית זוגיות עם משה? וכל זאת עוד לפני העניין המאוד בעייתי – ושובר התבניות – של ברית זוגיות חד מינית.

האמירה הנאמרת מהצעת חוק ברית הזוגיות היא בעייתית מאוד. האמירה היא ששיטת המילט הקיימת במדינת ישראל ולפיה יכולים להינשא תושבי המדינה רק לבני עדתם הדתית על פי הדין הדתי תישאר על כנה, אך פתרון חלקי (ומפלה לכשעצמו, אך זה נושא לפוסט נפרד) יימצא למספר מצומצם של מקרים. הרוצה למצוא פתרון ינהג באומץ לב ויודיע על ביטול שיטת המילט והנהגת נישואים אזרחיים הפתוחים לכל שני אנשים כשירים – תהא עדתם הדתית אשר תהא ויהא מגדרם אשר יהא. כל פתרון אחר הוא בגדר הנצחת הבעייה.

אני מאחל לוועדה הצלחה בדיוניה.

Advertisements