תגיות

, ,

 מאת אפרת פינק ורתם רוזנברג*

ב-29.5 הושק הכרך החמישי של כתב העת האקדמי "מעשי משפט", העוסק במשפט ותיקון חברתי. במאמרנו "על הבעיות המוסדיות המונעות תיקון של הרשעות שווא בישראל", שפורסם בכרך, אנו מנתחות את החסמים המרכזיים בישראל המקשים, לתפיסתנו, על איתור הרשעות שווא וביטולן. הניתוח מבוסס ברובו על עבודתנו במחלקה למשפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית הארצית. במאמר מוצגת ביקורת על המצב בישראל תוך השוואתו למצב בארה"ב ובאנגליה, שבהן התנאים לתיקון הרשעות שווא נוחים בהרבה. המחשת הבעיות המוסדיות נעשית באמצעות תיק, בו ניסתה הסנגוריה הציבורית, ללא הצלחה, להביא לביטול הרשעת שווא ולעריכת משפט חוזר לנידונים כמאל ומחמד סביחי, המרצים מאז שנת 1984 עונש מאסר עולם בגין רציחתה ואינוסה של דפנה כרמון ז"ל. מכאן נבעה גם ההחלטה לפרסמו ב"מעשי משפט", שהוא פלטפורמה ייחודית המשלבת שיח מהפרקטיקה ומהאקדמיה.

פוסט זה, שבסופו קישור למאמר בגרסתו המלאה, מבקש לתמצת את הבעיות המוסדיות העיקריות שבהן נתקלת הסניגוריה הציבורית בניסיון לאתר ולבטל הרשעות שווא באמצעות הגשת בקשות למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984.

בטרם נתחיל בתיאור הבעיות המוסדיות, מן הראוי לציין מספר פרטי רקע שיסייעו להמחיש עד כמה קשה לנידונים בישראל להביא לתיקון הרשעתם. בישראל, מאז קום המדינה, ביטל בית המשפט העליון לאחר תום המשפט הרשעות והורה על קיום משפט חוזר ב-22 מקרים בלבד, מתוכם רק 14 נידונים זוכו בסופו של דבר, בין בעקבות הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה לזיכוי בשלב הבקשה למשפט חוזר ובין לאחר ניהול המשפט החוזר. מדובר במספר קטן מאוד של נידונים שזוכו לאחר תום המשפט, על רקע מספרם של המורשעים בפלילים במדינת ישראל וגודלה של האוכלוסייה בישראל וכן בהשוואה למדינות אחרות (גם כשנקלח בחשבון הפער בין גודל האוכלוסיות). לכך יש להוסיף, שכ-25 נידונים בלבד פונים לבית המשפט העליון מדי שנה בבקשה לקיים להם משפט חוזר (לכך ניתן להוסיף כ-25 נידונים הפונים מדי שנה לסנגוריה הציבורית בבקשה שתבחן אפשרות להגיש עבורם בקשה למשפט חוזר, אך חלק מאותם נידונים פונים במקביל גם ישירות לבית המשפט ולכן ישנה חפיפה מסוימת במספרים). גם הנתונים הללו קטנים בהרבה מאלו הקיימים במדינות אחרות ויתכן שיש בכך אינדיקציה לסיכוי הנמוך הקיים מלכתחילה, לכך שבית המשפט העליון בישראל יקבל בקשה למשפט חוזר.

כך, למשל, מאז שנת 1989 ועד היום בוטלו בארצות-הברית, לאחר תום המשפט, כמעט 900 הרשעות, תוך שהנידונים זוכו מהעבירות זיכוי מלא. כ-300 מההרשעות בוטלו במסגרת פרויקט החפות (The Innocence Project), לאחר שבדיקות DNA הוכיחו את חפות הנידונים. פרויקט זה, שפעילותו הובילה לעיגון זכותם של נידונים לערוך בדיקות DNA להוכחת חפותם בחקיקה הפדראלית (כמו גם בחקיקה המדינתית של 48 מתוך 50 מדינות בארה"ב), מקבל מדי שנה למעלה מ-3,000 פניות חדשות מנידונים.

באנגליה בוטלו מאז שנת 1997 יותר מ-320 הרשעות לאחר תום המשפט, בעקבות חוות-דעת שהגישה לבית המשפט לערעורים מועצת ה-CCRC (Criminal Court Review Commission) – גוף ממשלתי שהוסמך בחוק לבדוק טענות בדבר הרשעות שווא. עד היום פנו למועצה כמעט 16 אלף נידונים בבקשה לבדוק מחדש את הרשעתם. המועצה הגישה לבית המשפט למעלה מ-500 בקשות לביטול הרשעות, מהן נשמעו עד כה כ-460. כאמור, כ-320 מהתיקים שנשמעו הסתיימו בביטול ההרשעה, כולה או חלקה. במקביל, מוקם בשנים האחרונות באנגליה פרויקט חפות, שמטרתו לתת מענה יעיל יותר למקרים של טעות עובדתית בהרשעה הניתנת להוכחה באמצעות בדיקות DNA.

במאמר טענו, כי המספר הקטן של בקשות למשפט חוזר שהתקבלו בישראל נובע מכמה בעיות מוסדיות, המונעות איתור וביטול הרשעות שווא ובכלל זה: היעדרן של סמכויות נאותות לגוף מוסדי לשם בדיקת טענות בדבר הרשעות שווא; אי-שמירה נאותה והשמדה של חומר ומוצגים לאחר תום המשפט, כמו גם הגבלת זכות העיון בחומר והאפשרות לבדוק מוצגים לאחר תום המשפט; והגבלת האפשרות לקבל מידע מעדים לאחר המשפט.

נתאר בכמה מילים את הבעיות המוסדיות שנדונו במאמר:

  • היעדרן של סמכויות נאותות לגוף מוסדי – איתור של הרשעות שווא ושכנוע מערכת המשפט, כי ההרשעה בטעות יסודה, דורשים לרוב השקעה ואמצעים, כמו למשל: לימוד התיק (שעשוי להיות גדול ומורכב), איתור ראיות חדשות, עריכת בדיקות, שיחות עם עדים והכנת הבקשה למשפט חוזר. ברם, כיום אין בישראל גוף מוסדי בעל סמכויות של ממש המטפל באיתור ובביטול של הרשעות שווא. אמנם, הסניגוריה הציבורית מוסמכת לייצג נידונים, לפי שיקול דעתה, בבקשות למשפט חוזר, אך לא הוקנו לה לשם כך סמכויות חקירה ובדיקה. עד שנת 2004 היה ליועץ המשפטי לממשלה תפקיד מיוחד וממלכתי בהליך של בקשה למשפט חוזר (נידונים היו רשאים להגיש בקשות למשפט חוזר רק באמצעות היועץ המשפטי והוא היה מגיש את הבקשה, עם תגובתו, לבית המשפט העליון; המשיב בבקשות למשפט חוזר היה היועץ המשפטי בעצמו), כיום מואצלת סמכותו לפרקליטות המדינה, המצויה בעניין זה בניגוד עניינים מוסדי. התוצאה היא שאין בישראל מוסד הנוטל על עצמו אחריות מלאה לאיתור ותיקון הרשעות שווא ושהוקנו לו בחוק הסמכויות הדרושות לשם כך.
  • קשיים בבדיקת חומר ומוצגים לאחר תום המשפט – הסיבה המרכזית לכך שבישראל, בניגוד לארצות הברית, לא התפתח פרויקט חפות, היא שבמרבית המקרים המוצגים הנחוצים לעריכת הבדיקה מושמדים לאחר המשפט, זאת בניגוד לחוק. לכך יש להוסיף כי שלא כמו בארצות-הברית, בישראל לא התפתחה חקיקה המסדירה את הזכות לעיין בחומר ולערוך בדיקות לאחר הרשעה. בנוסף לכך, פרקליטות המדינה מטילה מגבלות על עיון בחומר חקירה ועל עריכת בדיקות במוצגים לאחר המשפט, גם כאשר אלו נשמרו.
  • הגבלות על האפשרות לשוחח עם עדים לאחר המשפט – אחת הדרכים לגילוי הרשעות שווא היא שיחות עם עדים שיש בידיהם מידע שלא הוצג במשפט. עד הטוען, כי מסר בעת החקירה או במשפט עדות שקר, או כי יש לו מידע שלא מסר כלל, עשוי לסייע בחשיפת הרשעת שווא. עם זאת, קיימת עמימות נורמטיבית במישור האתי ופסיקה המרחיבה את האיסור הפלילי להטריד עדים, באופן שמונע מנידונים ובאי כוחם לפנות לעדים. מכאן, שללא הקניית הסמכה מפורשת בחוק לשוחח, לפחות בתנאים מסוימים, עם עדי תביעה לאחר סיום המשפט, קיים קושי ממשי לגלות מידע מעדים רלוונטיים.

לסיכום המאמר טענו, כי על מנת שניתן יהיה להביא לאיתור ולביטול הרשעות שווא, יש צורך בשורה של שינויים – חלקם לקוחים ממודלים הקיימים בבריטניה ובארה"ב – לרבות מתן סמכויות לגוף מוסדי לשם בדיקת טענות בדבר הרשעות שווא; הסדרת חקיקה עדכנית לשמירה על חומר מוצגים והטמעתה; מתן זכות עיון בחומר וזכות לבדוק מוצגים לאחר תום המשפט; והסדרת האפשרות לשוחח עם עדים לאחר המשפט. כל אלה לא יהיו אפשריים ללא הגברת המודעות הציבורית לנושא וגיוס שותפים נוספים לדרך, לרבות ארגוני זכויות אדם, קליניקות משפטיות והאקדמיה למשפטים.

ניתוח הבעיות המוסדיות בישראל נעשה תוך שימוש בניסיונה של הסניגוריה הציבורית לבטל את הרשעתם  של כמאל ומחמד סביחי, שהורשעו ברצח דפנה כרמון ז"ל בשנת 1984, ומרצים עונש מאסר עולם מזה 29 שנים.

מצורף נוסחו המלא של המאמר. אנו מקוות שתמצאו בו עניין וכי תתגייסו לביטול הרשעת השווא של האחים סביחי.

* עו"ד אפרת פינק היא סגנית בכירה לסנגור הציבורי הארצי ומנהלת את המחלקה למשפטים חוזרים בסניגוריה הציבורית הארצית מאז הקמתה בשנת 2004.

עו"ד רתם רוזנברג רובינס עוסקת בבדיקת פניות למשפט חוזר ובערעורים פליליים מטעם הסניגוריה הציבורית הארצית מאז שנת 2010.

Advertisements