בעקבות המקרה של סרבן הגט שנמלט בקפיצה מחלון בית הדין הרבני, עלתה בדעתי הצעה צנועה שיש בה, לטעמי, כדי לפתור את בעיית מסורבות הגט באשר הן, כל עוד לא הגיע הנס הקואליציוני שיאפשר נישואים אזרחיים במדינת ישראל. אז הנה –

חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון מס' 6), התשע"ג – 2013.

לאחר סעיף 3א לחוק יבוא:
3ב. (א) . קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, מבלי לגרוע מסמכותו של בית הדין הרבני לפי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות), תשט"ז-1956, לגזור על האיש מיתת בית דין.

(ב) ציווה בית דין רבני על מיתת בית דין כאמור בסעיף זה, והסכים הנדון למיתה ליתן גט לאשתו, לא יבוצע גזר הדין, עד אשר תינתן הזדמנות לבית הדין להתכנס שוב (בתוך שלושים ימים מן המועד בו נתן הנדון את הסכמתו ליתן גט כאמור), לסדר את הגט ולבטל את ההחלטה המורה על מיתת בית הדין.

מזעזע? אותי מזעזע קיומן של 'מסורבות גט'. ההצעה הצנועה שלי מוסיפה לרציונלים המוכרים של הענישה – הרתעה, ענישה, גמול (שיקום לא רלוונטי בעניין זה) גם את הרציונל החדשני, שיש לו מקום במדינות הפועלות על פי הדין הדתי, של "פתרון מצב הלכתי בלתי פתיר בצורה של ביתוק הקשר הגורדי באמצעות חרב פשוטו כמשמעו".

אין מתנגד כמוני לעונש מוות מטעמים עקרוניים. ועם זאת, מרבית ההתנגדויות העקרוניות לעונש המוות אינן תופסות במקרה זה בו יכול הנדון לבטל במו פיו את עונש המוות שגזר על עצמו בסרבנותו, עד השנייה בה מונחת החרב על צווארו. לא זאת אף זאת, שאין הדבר תלוי בהערכה עובדתית או משפטית של אשמה, שיכולה להיות שגויה, אלא המדובר במצב שאותו יצר הנדון, ואותו הוא יכול לשנות בשנייה אחת.

אני רואה את מגוון הבעיות ההלכתיות הנוצרות, שהרי מיום שחרב בית המקדש בטלו דיני נפשות בישראל, אבל השילוב של כוחה של המדינה החילונית שהיא כידוע ערכאות שבסוריא, ודינא דמלכותא דינא וכו' עם כוחו של בית הדין כממליץ בלבד על ביצוע עונש המוות (עבד לא רע עם אותו האיש ופונטיוס פילאטוס) יכול לעשות את העבודה. אבל אני פוסק הלכה מאוד קטן. מן הסתם יהיו פוסקים דגולים ממני שימצאו את הפתרון.

או שנמצא דרך לחוקק חוק ראוי של נישואים אזרחיים.

Advertisements