תגיות

, , ,

כשהמדינה מממנת גוף מפלה: בעקבות פרשת המוסלמים בבית"ר ירושלים

 מאת ירון קובו – במסגרת שיתוף הפעולה בין הטרקלין לבין כתב העת המשפטי "עיוני משפט"

"נבחרת ישראל לעם ישראל", ביקש שלט גדול באחד מיציעי אצטדיון טדי בערב ה-14 בנובמבר האחרון. הנבחרת אירחה את בלארוס למשחק במגרש הירושלמי, ואוהדים מקומיים ניצלו את ההזדמנות כדי להביע דעתם על איוש ההרכב הישראלי בשחקנים ערבים. על השלט נחתמו ראשי התיבות LF המייצגים את "לה פמיליה", ארגון אוהדים קיצוני של בית"ר ירושלים.

אפשר להניח שביברס נאתכו ובירם כיאל, מהשחקנים הלא-יהודים בנבחרת ששותפו במשחק, לא רוו נחת מהשלט. מצד שני, הם גם לא הופתעו. מסרים מהסוג הזה קידמו את פניהם כשהגיעו בעבר לטדי, לעתים בצירוף קללות ונאצות. הפן הגזעני-לאומני של חלק מאוהדי בית"ר הפך אפוא לשגרה עבור בני מיעוטים בישראל.

 קריאות הנאצה על רקע גזעני כוונו עד כה רק כלפי שחקנים אורחים בטדי, למעט במשחקים של נבחרת ישראל. הסיבה פשוטה: בית"ר לא צירפה שחקן ערבי מאז הוקמה ב-1936. זו הקבוצה היחידה בליגת העל כיום שלא שיחק בה מעולם שחקן ערבי. למעשה, בכל שאר הקבוצות בליגה משחק העונה לפחות שחקן ערבי אחד, וכך היה גם בשנה שעברה. נדמה אם כך שלפחות מהבחינה הזו, בית"ר מיישרת קו עם הדרישות של "לה פמיליה".

 באופן אירוני, דווקא ניסיון של המועדון להתנער מתדמיתו גרר השבוע ביקורות חריפות על הממד הגזעני של הקבוצה, ואף הועלתה אפשרות לסגירתה ע"י אופ"א. הבעלים ארקדי גאידמק החליט בסוף השבוע להחתים בקבוצה שני שחקנים מוסלמים צ'צ'נים. המהלך התקבל בזעם על ידי חלק מאוהדי בית"ר, שהביעו התנגדות חריפה. בתגובה לכוונות של גאידמק, נתלה בשבת האחרונה באותו יציע בטדי שלט נוסף, כשהפעם המסר היה חריף יותר. "בית"ר טהורה לעד", דרשו אנשי "לה פמיליה", ועוררו סערה שתפסה כותרות גם בתקשורת העולמית.

 נכון לכתיבת שורות אלה, השחקנים הצ'צ'נים אמורים לשחק בירושלים. עוד מוקדם לברך על המוגמר (בית"ר כבר החתימה בעבר שחקן ניגרי-מוסלמי שעזב אחרי זמן קצר בלחץ הקהל), אבל גם אם השניים אכן ישתקעו בקבוצה, בעיית האפליה של בית"ר לא תיפתר לחלוטין.

כפי שתיאר השבוע מאמן הקבוצה אלי כהן (בנסיבות אומללות), השחקנים הצ'צ'נים אמנם מוסלמים, אך הם אינם ערבים. המשמעות היא שבעצם צירופם בית"ר אמנם מפסיקה להפלות שחקנים על רקע דתי, אך היא ממשיכה בהדרת שחקנים ערבים על פי הלאום/המוצא האתני שלהם.

ברשימה זו אנסה לבחון האם ובאיזה היקף מוטלות על בית"ר חובות שוויון בכל הנוגע לצירוף שחקנים ערבים, והאם, בהתבסס על השאלה הקודמת, ניתן לראות במדיניות הרכש של בית"ר אפליה אסורה. לסיכום אטען כי הפיתרון לבעיית הגזענות טמון בכספי הציבור המוזרמים לקבוצה על ידי גופים ציבוריים כמו ה"טוטו-ווינר", כספים שבהם משתמש המועדון, הלכה למעשה, למימוש מדיניות הרכש המפלה שלו.

 בית"ר ירושלים – "אגודת ספורט"

בית"ר ירושלים היא "אגודת ספורט" כמוגדר בסעיף 1 לחוק הספורט ("חבר בני אדם העוסק בענף או בענפי ספורט מסוימים, והמסונף לארגון ספורט הפועל כתאגיד עצמאי").

 חוק הספורט אינו קובע את דרך ההתאגדות של אגודת ספורט. קבוצות הכדורגל הוקמו תחת מרכזי הספורט השונים ("הפועל", "מכבי", "בית"ר"), שהם עמותות רשומות. תקנון היסוד של ההתאחדות לכדורגל קובע כי "כל החברות בהתאחדות חייבות להיות רשומות כתאגיד ספורט עצמאי שלא למטרות רווח". התקנון מאפשר להעביר את זכויות הניהול של הקבוצות לתאגיד פרטי אחר. את הזכויות בבית"ר רכש גאידמק, שמחזיק בקבוצה באמצעות חברת "מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ". את תמונת הניהול של המועדון משלימה עמותת אוהדי בית"ר ירושלים, שקמה בקיץ 2012 ושולחת מספר נציגים לדירקטוריון.

 תהא דרך ההתאגדות אשר תהא (עמותה/ חברה בע"מ), ברור אפוא כי מועדוני הכדורגל, וביניהם בית"ר ירושלים, מאוגדים על פי דיני המשפט הפרטי. במקרה כזה ניתן, על פניו, לפעול לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, או ברוח חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים. ואולם, גם מבלי להעמיק בנושא, נראה כי אין בחוקים אלה כדי להשפיע על שאלת צירוף שחקנים ערבים לבית"ר. בהמשך ארחיב על הנסיבות שמייחדות את אופן גיוס "המועסקים" של קבוצות כדורגל ביחס למקומות עבודה אחרים. בשלב זה ניתן לציין כי בשל אופי הגיוס קשה להצביע על שחקן ספציפי שנפל קורבן לאפליה. יתרה מזאת, קשה לדמיין סיטואציה שבה שחקן ערבי פלוני יסכים לשחק בקבוצה שנכפה עליה להעסיקו מכוח החוקים המוזכרים לעיל.

דרך אחרת תהיה הצגת בית"ר כגוף שאינו כפוף רק לכללי המשפט הפרטי, על חובות השוויון המצומצמות החלות בו. מחד, כפי שראינו, בית"ר אינה רשות שלטונית ומקורה של אישיותה המשפטית במשפט הפרטי. מנגד, כפי שנראה בהמשך, היא עושה שימוש במשאבי הציבור ונהנית מחסותן של רשויות סטטוטוריות. השילוב הזה עשוי להכפיל את מערכת הדינים החלה על בית"ר, כך שפעולות מסוימות שלה ייבחנו בגדרי המשפט המנהלי. במקרה כזה, שאלת הפן המפלה במדיניות הרכש של בית"ר מקבלת זווית ראייה שונה.

בעשורים האחרונים התפתחה מגמה של הרחבת הדין המינהלי על גופים פרטיים בשל תפקידיהם הציבוריים. הכוונה לגופים כמו חברת החשמל וחברה קדישא, שזכו לכינוי "גופים דו מהותיים" והוכפפו לדואליות נורמטיבית. אין דבר חקיקה המסדיר את אופן הסיווג של גופים דו מהותיים ואת אופן הבחינה של גופים אלה. השאלה בדבר סיווג הגוף בין הפרטי לציבורי נבחנת אד הוק, ולפי הפעולה הרלוונטית שביצע אותו גוף.

בית"ר ירושלים – גוף דו-מהותי?

אסף הראל טוען במאמריו ובספרו "גופים דו מהותיים" (הוצאת לשכת עורכי הדין, 2008) כי גוף דו מהותי מקיים, במצטבר, שלושה פרמטרים: (א) מהות פרטית, (ב) אוטונומיה ובעלות עצמית, (ג) שימוש מהותי בקניין הציבור. כבר ראינו כי שני הפרמטרים הראשונים חלים על בית"ר. האם הקבוצה מקיימת גם את הפרמטר השלישי לקביעתה כ"גוף דו מהותי", קרי: האם היא עושה שימוש מהותי בקניין הציבור?

הראל מציין כי כדי לקבוע האם גוף מסוים עושה שימוש מהותי בקניין הציבור, נעשתה בפסיקה בחינה של שלוש קטגוריות (שאינן מצטברות): (1) הפעלת סמכות שלטונית על פי דין, (2) זיקה פונקציונאלית לשלטון (ביצוע פעילות בעלת "אופי ציבורי" הזהה לפעילויות המבוצעות דרך קבע על ידי רשויות השלטון), (3) זיקה מוסדית לשלטון (כגון זיקת בעלות, זיקה רעיונית או זיקה מימונית).

בית"ר ירושלים, כשלעצמה, אינה מפעילה סמכות שלטונית. לפיכך נתמקד בקטגוריות האחרות.

אחד הפרמטרים לשאלת הזיקה הפונקציונאלית (הקטגוריה השנייה) של גוף כלשהו לשלטון הוא הקשר של אותו גוף לציבור הרחב. לעניין זה, בית"ר נחשבת לאחת מארבע הקבוצות הגדולות בארץ. הסיבה לכך היא קהל אוהדים גדול, שרואה בקבוצה מרכיב מרכזי בזהות שלו ובשחקנים מודל לחיקוי. לבית"ר אמנם אין מונופול בתחומה (מונופול מהווה אינדיקציה חזקה לזיקה פונקציונאלית לשלטון), אבל היא אחת משתי קבוצות שמייצגות את ירושלים בליגות המקצועניות. מעבר לכך, בית"ר עושה שימוש, אמנם בתשלום, באצטדיון "טדי" העירוני. גם העובדה שהיא מחויבת לפעול כמלכ"ר מעידה על זיקה פונקציונאלית לשלטון, ומכוח זה היא גם זוכה להטבות מס שונות.

בנוגע לזיקה המוסדית לשלטון (הקטגוריה השלישית), לבית"ר יש זיקה רעיונית למדינה בכך שהיא משחקת בליגת העל הישראלית, שולחת שחקנים לנבחרת ישראל ונחשבת למי שמייצגת את ישראל כשהיא משתתפת במפעלים האירופיים. כמו כן היא משתתפת במפעל "גביע המדינה", בו נהוג כי הנשיא בעצמו מעניק את הגביע.

אבל מעבר למאפיינים הציבוריים שתוארו עד כה, דומה שהסממן המובהק ביותר לזיקה המוסדית של בית"ר ירושלים למדינה הוא התקציבים להם היא זוכה מרשויות ציבוריות. בית"ר ירושלים, כמו שאר הקבוצות בליגת העל, זוכה מדי עונה להקצבות ממגוון גופים ציבוריים. את הסכום הגדול ביותר (כמה מיליוני שקלים בשנה) היא מקבלת מה"טוטו-ווינר", גוף שמופעל על ידי המועצה להסדר ההימורים בספורט. פעילות המועצה מוסדרת בחוק להסדר ההימורים בספורט.

בית"ר זוכה לתקציבים גם מההתאחדות לכדורגל, שמקורם בזכויות שידור, חסויות ותמיכה ישירה ממשרד התרבות והספורט. בסך הכול מתוקצבת בית"ר במעל לחמישה מיליון שקל בשנה מגופים ציבוריים. לסכום זה משמעות אדירה עבור המועדון, שבשנים האחרונות זוכה לתמיכה אפסית מגאידמק. אגב, בית"ר מתקשה מזה זמן רב לחתום על חוזי חסות או לקבל תרומות מבעלי הון בגלל התדמית הגזענית של אוהדיה. נקודה זו מעלה שאלות קשות לגבי מצב שבו רשויות מינהל ממשיכות לתקצב את בית"ר, בזמן שגופים פרטיים נרתעים מלתמוך בה.

אחרונה בעניין הזיקה המוסדית היא עיריית ירושלים. נהוג בישראל כי עיריות מעבירות מאות אלפי שקלים בשנה למועדוני הספורט שמייצגים את הערים. לצד זאת, העירייה פורשת חסותה על הקבוצה בדרכים אחרות. בקיץ האחרון, לדוגמה, השקיע ראש העירייה ניר ברקת מאמצים למצוא רוכש לקבוצה בארץ ובחו"ל. במקביל תיווך ברקת בין עמותת האוהדים לבין קבוצת אנשי עסקים ליצירת דירקטוריון משותף בחברת הניהול.

על סמך הנתונים לעיל, נראה כי בית"ר ירושלים עונה על חלק מהקריטריונים לשימוש מהותי במשאבי ציבור. במקרה כזה, בהקשרים בהם היא נהנית מקניין הציבור, ייתכן וניתן לסווג אותה כגוף דו מהותי.

 

בתי המשפט בישראל אכן סיווגו במספר פרשות את אגודות הספורט ואיגודי הספורט כגופים דו-מהותיים. בהפ 1072/07 אביב גלעדי נ' ההתאחדות לכדורגל קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי על ההתאחדות לכדורגל מוטלת עליה חובת מכרז לגבי מכירת זכויות שידור, על אף היותה גוף פרטי מבחינת דרך ההתאגדות שלה.

גם קבוצת כדורגל סווגה בפסיקה כגוף דו מהותי. מדובר בבש"א 8316/99 כלבו נ' עיריית חיפה. כתבי הספורט של המקומון "כלבו" התלוננו כי אנשי קבוצת הפועל חיפה אסרו עליהם להיכנס ליציע העיתונאים בשל "סיקור מגמתי" כנגד המועדון. בית המשפט חייב את הקבוצה להכניס את העיתונאים, זאת לאחר שהחיל עליה את החובה לנהוג בשוויון וללא אפליה פסולה.

כאמור, גם סיווג של בית"ר כגוף דו מהותי לא יטיל עליה בהכרח חובת שוויון ואיסור אפליה לעניין רכש השחקנים. מעבר לשאלה האם פעולה כזו צריכה להיבחן על פי סטנדרט שוויון כנהוג במשפט המנהלי, בית"ר תמיד תוכל לטעון כי כל שחקן ערבי, באופן קונקרטי, לא ענה במדויק על הדרישות המקצועיות. במקרה כזה יש להוכיח כי מאחורי אי צירוף שחקן ערבי עומדת מדיניות לא-רשמית, ולא יד המקרה.

 

"תשתית ראייתית" לכך שמדובר במדיניות מפלה

בשנים האחרונות הביעו שחקנים ובעלי תפקידים במועדון עמדות גזעניות פעמים רבות. כך, לדוגמה, הגיע לפני כשנתיים החלוץ עמית בן שושן להסדר טיעון עם פרקליטות המדינה אחרי שתועד שר עם אוהדי הקבוצה: "שונא את סלים טועמה, שונא את כל הערבים". כיום, אגב, בן שושן מתפקד כקפטן הקבוצה.

דוגמה נוספת היא ראיון של קפטן הקבוצה הקודם, אבירם ברוכיאן, שבו אמר כי ישמח לראות שחקן ערבי בקבוצה. לאחר לחץ כבד חזר בעצמו ברוכיאן והודיע רשמית כי הוא "מתנצל אם פגע באוהדים".

ואם ברוכיאן עוד ניסה לסטות מסדר היום הגזעני לפני שנכנע לקומץ, הרי שמאמן בית"ר בעונה שעברה, יובל נעים, הסביר מיוזמתו את התפטרותו בכך ששני הפסדים תוך שבוע לקבוצות מהמגזר (בני סכנין ובני לוד) היו יותר מדי עבור המועדון.

כמה שנים קודם לכן פורסם כי עבאס סואן, מהשחקנים הבולטים במגזר, הסכים לעבור לשחק בבית"ר ולהיות הערבי הראשון בתולדותיה. אלא שלטענת סואן, הנהלת בית"ר חזרה בה ברגע האחרון מהסיכום עמו, בשל חשש מתגובת האוהדים למהלך.

אגב, העובדה כי בית"ר לא מצרפת שחקנים ערבים בולטת במיוחד על רקע עלייה מתמדת בהישגיהם של השחקנים הערבים בישראל בשנים האחרונות. ב-2003 כתב מרק ורטהיים, ד"ר למדעי הכדורגל, שב-2015 חצי משחקני הליגה הבכירה יגיעו מהמגזר הערבי. ובכן, הסטטיסטיקה מוכיחה שהמחקר בדרך להגשמה.

התשתית הראייתית משכנעת למדי כי אי צירוף שחקנים הערבים לבית"ר הוא תוצאה של יד מכוונת. אבל גם אילו לא היו עדויות ברורות לכך, די בבחינת התוצאות על מנת להגיע למסקנה הזו.  בבג"ץ "ועדת המעקב" נקבע כי אפליה "תוצאתית" מהווה עילה להתערבות בית המשפט. בפרשה דומה (בג"ץ 240/98 עדאלה נ' שר הדתות) קבע השופט חשין כי הקצבת 2 אחוז מתקציב משרד הדתות לטובת העדות הערביות (שהיוו בזמנו 20 אחוז מהאוכלוסייה) היא בבחינת "הדבר מדבר בעדו".

 

מסקנה ופיתרון

ראינו כי אגודת הספורט "בית"ר ירושלים" היא גוף פרטי שעושה שימוש בקניין הציבור. באם ייקבע כי שימוש זה הינו שימוש "מהותי" (אחד הפרמטרים הרלוונטים הוא היקף כספי הציבור להם היא זוכה) היא עשויה להיות מוגדרת כגוף דו מהותי ולהיות כפופה לדואליות נורמטיבית. עוד ראינו כי יש מגוון רחב של עדויות כי הקבוצה מקיימת מדיניות לא-רשמית של אי צירוף שחקנים ערבים. מדיניות זו עשויה להתפרש כאפליה אסורה, בעיקר במקרה בו חלה עליה מערכת הדינים של המשפט המינהלי.

האם יש להחיל פיקוח נרחב ברוח המשפט המנהלי ביחס לרכש השחקנים של קבוצת כדורגל? החלת דואליות נורמטיבית, כאמור, תיעשה תמיד בהתאם לפעולה הקונקרטית שמבצע גוף דו מהותי. לשם מענה על השאלה ניתן להיעזר במחקרו של אסף הראל, שבחן את מערכת הדינים החלה על "איגודי ספורט" (במקרה שלנו "איגוד הספורט" הוא ההתאחדות לכדורגל, ואליו מסונפת "אגודת הספורט" בית"ר ירושלים).

במספר פסקי דין סיווג בית המשפט את איגודי הספורט כגופים דו מהותיים. לפי הראל, ניתן לזהות בפסיקה מגמה להחלת פיקוח שיפוטי נרחב על איגודי הספורט ביחס לתקינות ההליך שננקט על ידם בעת פעילותם הציבורית, ובמקביל לצמצם את ההתערבות השיפוטית ביחס להחלטותיהם המקצועיות. אפשר להניח שתנאים דומים ייושמו בבחינת "אגודות ספורט".

בהתאם לכך, ניתן לטעון כי בהליך של רכש השחקנים בשנים האחרונות נפלו פגמים כגון שקילת שיקולים זרים ואפליה. אלא שמנגד עומדת ה"מקצועיות" המשתקפת בתהליך צירוף השחקנים. ואכן, בחירת שחקן לקבוצה זו החלטה בעלת מאפיינים מקצועיים מובהקים: קבוצה מונה כ-22 שחקנים, שנבחרים על ידי המאמן בהתאם למגבלות תקציב; אין חוקים המגבילים את זהות השחקנים, למעט מכסה מקסימלית של חמישה זרים; וגיוס השחקנים אינו מתבצע כמובן לפי מודעות דרושים או ראיונות עבודה.

ממד ה"פינצטה" שמאפיין את גיוס השחקנים מדגיש את הפן המקצועי במהלך, בשונה לדוגמה מההחלטה האם לאשר לעיתונאי כזה או אחר להיכנס ליציע העיתונאים (שלגביה נקבע, כאמור, כי על קבוצת כדורגל חל איסור אפליה). על פניו, לפי קביעה זו מדיניות הרכש צריכה להיבחן בהתאם למשפט הפרטי בלבד. ואכן, קשה לדמיין את קבוצות הכדורגל מגייסות שחקנים לפי דיני המכרזים,  או סיטואציה שבה נכפה על בית"ר לצרף שחקן ערבי פלוני במסגרת אפליה מתקנת.

אלא שגם המצב הנתון, בו קבוצה בוחרת להדיר שחקנים על רקע לאום, מעורר תחושת אי נוחות חזקה. שוויון ואיסור אפליה על רקע גזעני/אתני דתי הם בנפשי המשפט הישראלי. על הרקע הזה, נוצר מצב אבסורדי שבו יד אחת של המדינה תוקפת את הממד הגזעני בבית"ר, ויד אחרת ממשיכה לתמוך בה.

פיתרון אפשרי, לפיכך, ניתן למצוא בתקציבים שבאמצעותם רוכשת בית"ר ירושלים את שחקניה. כאמור, חלק ניכר מתקציבים הוא כספי ציבור אשר זורמים לקבוצה דרך המועצה להסדר ההימורים בספורט וההתאחדות לכדורגל. החוק להסדר ההימורים קובע כי הקצבות המועצה מחולקות לפי אמות מידה הנקבעות על ידי ועדה ציבורית ומאושרות על ידי השר האחראי לתחום הספורט (במקרה שלנו מדובר בשרה לימוד לבנת, שדאגה כמובן לתקוף השבוע בחריפות את הגזענות של באוהדי בית"ר). כמו כן, על אגודת ספורט שמקבלת הקצבות לעמוד בנוהל הקצבות לקבוצות, מרכזי ספורט ואיגודים.

ניתן אם כך לחשוב על מתווה שבו אמות המידה לקבלת ההקצבות יכילו גם בחינה של היקף צירוף שחקנים בני מיעוטים. אפשר לקבוע מדד רב-שנתי שמחד יאפשר לקבוצות מרחב תמרון וחופש פעולה בגיוס השחקנים, ומנגד יתמרץ אותן בטווח הרחוק לצרף שחקנים בני מיעוטים על ידי הגדלת ההקצבות מהמועצה להסדר ההימורים בספורט. כאמור, כל הקבוצות בליגת העל שאינן בית"ר ירושלים ייהנו מהסדר כזה, שכן כולן מכילות שחקנים בני מיעוטים.

אגב, בחוק להסדר ההימורים בספורט כבר ניתן למצוא כיום ביטוי להעדפה מתקנת. בסעיף 9(ב1)(4), נקבע כי 10 אחוז מהסכומים שיוותרו מהכנסות המועצה יועברו לתמיכה בספורט נשים ובספורט באזורי עדיפות לאומית. באותו הקשר, סעיפים 9א ו-10(ב) לחוק הספורט קובעים כי בקרב העובדים וההנהלה של אגודות ספורט יינתן ביטוי הולם לייצוג נשים.

למעשה, הסדר דומה לפיתרון המוצע לעיל מונהג החל מהעונה הנוכחית בליגת הכדורסל הישראלית. במטרה לתמרץ את הקבוצות להעלות את דקות המשחק של שחקניהן הישראלים (ליגת הכדורסל משופעת בשחקנים זרים-אמריקאים, והצביון הישראלי של הקבוצות מתערער), מעניקה המועצה להסדר ההימורים תגמולים בסך כולל של מיליון שקל לקבוצות שמשתפות יותר שחקנים ישראלים.

הטוטו מעניק אפוא תמריצים כספיים לקידום הזהות הישראלית בקבוצות הכדורסל. נראה כי יש מספיק סיבות טובות לבצע מהלך דומה גם בכדורגל, רק שבמקרה זה התכלית תהיה מלחמה בהדרת שחקנים ערבים מקבוצות עם מאפיינים מפלים כמו בית"ר. פיתרונות אחרים יוכלו אולי למגר את שלטי האוהדים, אבל המטרה החשובה באמת היא לטפל במסר שיוצא מהקבוצה.

Advertisements