ב- 18 בדצמבר 2012 צוין יום המהגר הבינלאומי. אחת הסוגיות המרכזיות העומדות לפתחה של מדינת ישראל בתחום ההגירה הוא היחס למבקשי המקלט שחצו את הגבול ממצרים ומצויים כיום בשטחה.

בישראל מצויים כיום קרוב לשישים אלף מבקשי מקלט, רובם מאריתריאה וסודאן. ברשומה כוחן של הגדרות: "מסתננים" ו"מבקשי מקלט" בישראל – שישים שנה לאמנת הפליטים בחנתי את הכשלים המשפטיים והמוסריים במדיניות המקלט של ישראל, ובמרכזם ההחלטה להחיל מדיניות "אי-הרחקה" של אזרחי סודן ואריתריאה תוך כדי איסור חוקי על העסקתם, ואי-בחינת בקשות פרטניות למקלט.

רשימה מאוחרת יותר, התיקון לחוק למניעת הסתננות: תיוגם של מבקשי מקלט כפושעים, בחנה את הקשיים המשפטיים והמוסרים הנובעים מחוק זה, לפיו  ברירת המחדל היא מעצרם של "מסתננים" שלא ניתן להרחיקם מישראל לפרק זמן של שלוש שנים, הארוך (משמעותית) מפרקי הזמן המרביים הנהוגים בעולם המערבי. מספר ארגוני זכויות אדם הגישו  ביום 4 באוקטובר 2012 עתירה לבג"ץ (7146/12)  כנגד חוקתיות החוק, התלויה ועומדת.

ההסדר החוקי אינו מופעל בינתיים באופן גורף כנגד מי שנכנסו לישראל עובר לחקיקתו; ארגוני זכויות האדם משכו את עתירתם (עת"ם (י-ם) 1726-10-12) נגד כליאת מבקשי המקלט מסודן לתקופה בלתי מוגבלת, לאחר שפרקליטות המדינה הבהירה, כי חרף ההצהרה של שר הפנים בנדון טרם נתקבלה החלטה. במקביל, ההחלטה להקים את מתקן ההשהיה החדש בנגב (חרף התנגדויות לבנייתו נוכח התנאים הקשים שעתידים לשרור בו) אינה ממומשת בשלב זה, לאור הירידה בקצב כניסת מבקשי המקלט.

כלל הקשיים עליהם הצביעו הרשימות הקודמות עומדים בעינם: חרף הישגים נקודתיים (כגוןחיובה של עיריית אילת לאפשר לילדי מבקשי מקלט ללמוד במערכת החינוך העירונית) מעמדם של מבקשי המקלט מאריתריאה וסודאן נותר רעוע ביותר: אמנם המדינה התחייבה ( בג"ץ 6312/10) שלא לנקוט צעדי אכיפה נגד מעסיקיהם, אך על רישיונות הישיבה שמבקשי המקלט מחזיקים בידיהם מצוין במפורש שאין הם רישיונות עבודה, ורבים ממבקשי המקלט אינם מצליחים לעבוד. מדיניות זו דוחקת אותם למצב של עוני ומצוקה, וגורמת להתרכזותם באזורים מוחלשים, שבהם הם יכולים להרשות לעצמם למצוא מחסה. דו"ח של מוקד סיוע לעובדים זרים סוקר בפרוטרוט את גילויי ההסתה והגזענות כלפי מבקשי המקלט שהתעצמו, למרבה הצער, בשנת 2012.

בחודשים האחרונים, ירד מספר מבקשי המקלט הנכנסים לישראל מידי חודש באופן ניכר. לפי דיווחי רשות האוכלוסין וההגירה, בחודש נובמבר דובר ב- 40, ובחודש אוקטובר ב- 54. זאת, בפרט לאור הימנעות בית המשפט העליון מהכרעה עקרונית בדבר מחויבות המדינה לבחון האם נשקפת סכנה לחייהם או לחירותם של מי שמגיעים אל הגדר (במאמר קודם, שעסק בעתירה בבג"ץ 6582/12 שעניינה קבוצת מבקשי מקלט שהגיעו לגדר וישראל מנעה את כניסתם, טענתי כי הקמת הגדר משנה אמנם את המציאות הפיזית אך לא את המחויבות המשפטית).

העדר האפשרות בטווח הזמן הנראה לעין להשיב את מאזרחים הסודאנים והאריתריאים לארצותיהם, מחד, והירידה הדרמטית במספר מבקשי המקלט, מאידך, מחייב ביתר שאת קביעת הסדרים ראויים לטיפול באוכלוסיית מבקשי המקלט השוהה כיום בישראל. במאמר קודם, הצעת חוק ההגירה לישראל: בחינת ההסדרים הנוגעים למבקשי מקלט ולפליטים בחנתי את אחד הפתרונות המצויים על סדר היום הציבורי. ביום שני ה- 24 דצמבר יתקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול בנושא "מדיניות ההגירה והשלכותיה" שיעסוק, בין היתר, בשאלות אלה.

הרשומה פורסמה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה: http://tinyurl.com/dx7cut8

Advertisements