תגיות

,

* מאת גילעד רוגל

"נדמה שכל צלם מחפש את התמונה שתהפוך לתמונה נצחית. מה הופך תמונות מסוימות לבלתי נשכחות, שממשיכות לחבר אותנו לאותו רגע מכריע גם במרחק הזמן…?"

(דבריו של הכתב דוד גלבוע בתכנית "תיק  תקשורת" כפי שצוטטו בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בת"א בע"א 3038/02 זום נ' הטלוויזיה החינוכית).

 

בתחום זכויות היוצרים, ישנה הבחנה בסיסית בין התוכן (שאינו מוגן בזכות יוצרים)  לבין הביטוי הצורני שלו (המוגן בזכות יוצרים): "ההתרחשות אינה נושאת עימה זכויות ליוצר אך האספקלריה בה נתפשת המציאות – יוצרת את זכויות היוצרים" (רע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף , פסקה 11).

סעיף 1 לחוק זכות יוצרים מכיר בצילום כ"יצירה אומנותית" ואולם, הכללת הצילום בקטגוריה זו עלולה להטעות,  משום שעל מנת להיות מושא לזכות יוצרים, הצילום אינו צריך להיות בעל "איכות אומנותית" וגם צילום שימושי עשוי ליהנות מהגנת זכות יוצרים "כיצירת אומנות" .

עם זאת, ככל  יצירה אחרת, על מנת שתקום בו זכות יוצרים, הצילום צריך לעמוד בתנאי נוסף הנקוב בסעיף 4(א)(1) לחוק, דהיינו- עליו להיות "יצירה מקורית".

החוק לא הגדיר את מושג "המקוריות" והוא הותיר זאת לפסיקה שקבעה כי אין הכרח שהיצירה תהיה ביטוי של מחשבה מקורית ודי בכך שהיצירה לא תהיה מועתקת במובן זה שמקורה יהיה ביוצרה ובנוסף, על היצירה לבטא ביטוי אישי מינימאלי של יוצרה (דרישת "היצירתיות").

הדיון המקיף ביותר בדרישת המקוריות בצילומים תיעודיים, נערך לאחרונה ע"י בית המשפט העליון ברע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף  שעסק בעיצוב מדליה מתוך העתקת צילום עיתונאי שבו תועד דיוקנו של יצחק רבין ז"ל. צילום זה הוכרז ע"י ביהמ"ש המחוזי כצילום "בנאלי" ונעדר מקוריות ובביהמ"ש העליון, נהפכה הקערה על פיה תוך שביהמ"ש מנתח את דרישת המקוריות בצילומים תיעודיים :

"אמנם, הצלם התיעודי אינו מביים את נושא צילומו, אולם אין בכך כדי לשלול את קיומה של מקוריות ושל יצירתיות בצילום התיעודי. אין להלום צמצום המקוריות למעשה של ביום. המקוריות יכולה להתבטא בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון; בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק מהנושא, מיקוד התמונה, בחירת הרקע לתמונה וטכניקת הצילום; עיצוב הצילום, משחקי האור והצל, ההדגשים המגוונים ועצם בחירת הנושא וסידורו. "

בעידן הדיגיטאלי בו המצלמות הן אוטומטיות לחלוטין, לא נדרשת מיומנות לצורך בחירת העדשה, המרחק, המיקוד והתאורה והמצלמה מבצעת את כל אלה באופן אוטומאטי  מבלי שישנו ביטוי "לאישיותו של המצלם" בתהליך זה.

נשאלת אפוא השאלה, כיצד מתבטאת בעידן הדיגיטאלי היצירתיות הנדרשת מצילום עיתונות על מנת שיזכה בהגנת זכות יוצרים?

עיון בפרמטרים שמנה ביהמ"ש בעניין ויינברג, מגלה כי המכנה המשותף להם הוא הבחירה שמבצע הצלם, בין אם זו בחירה בסוג הפילם או העדשה, בין אם זו בחירה במרחק ובזווית הצילום ובין אם זו בחירה בתאורה וברקע  ואולם, הבחירה שמבצע הצלם, אינה בחירה בין חלופות טכניות גרידא, אלא "בחירת התזמון הנכון" ו"עצם בחירת הנושא" והפרמטרים המהותיים  הללו , מתקיימים בכל צילום עיתונות ויהא אשר יהא האמצעי טכני הוא הופק:

"תפיסת המצולם ברגע הנכון ובזמן הנכון דורשת מיומנות, כמו גם בחירת המצלמה והעדשה הנכונות לצילום, עיצוב התמונה ובחירת המרחק הנכון מנושא התמונה. עצם הבחירה לתעד ולהראות לעולם רגע חולף מסוים, שייחודיותו או חשיבותו לכדו את תשומת ליבו של הצלם – יש בה מחשבה מקורית והשקעה של ה"עצמי" ביצירה. יש בה תכופות משום שאר- רוח,"

 גישה זו עולה בקנה אחד עם התפיסה של הצילום כיצירה בחוק זכות יוצרים החדש ובדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר : " ההגדרה המוצעת … באה להבהיר  כי יצירת הצילום מוגנת ככזו בלא תלות באמצעי הטכנולוגי ששימש לצילום".

לפיכך, גם בצילום שנוצר בתהליך אוטומטי לחלוטין מבלי שהצלם נדרש לבחור בין חלופות טכניות, די בבחירת התזמון ובבחירת הנושא, כדי לעמוד בדרישת היצירתיות.

בחירת התזמון הנכון ובחירת הנושא הם פרמטרים שמשקפים את  הערך החדשותי של הצילום וכבר בעידן "הטרום דיגיטאלי",  ההבחנה בין הביטוי העצמי של הצלם לבין התוכן החדשותי של הצילום הייתה הבחנה לא פשוטה. בעידן הדיגיטאלי, הבחנה זו היא לעיתים בלתי אפשרית ומרכז הכובד של המקוריות עובר מההיבטים הטכניים של הצילום,  אל הערך החדשותי המתועד בו.  באחת מהפסקאות בפסק הדין  בעניין ויינברג  אומר ביהמ"ש:  "יותר משיש בו בצילום מן המצולם – יש בו מן המצלם" ואולם, בתחום  הצילום החדשותי,  הבחנה זו מיטשטשת ולעיתים אינה קיימת.

אין חולק כי  ישנם צילומים בעלי ערך חדשותי גבוה יותר מאשר צילומים שערכם החדשותי פחות גבוה , אך אין לקבוע את  היקף ההגנה  של צילומים על פי  "ערכם החדשותי" בדיוק כפי  שאין לקבוע את  היקף ההגנה  של צילומים על פי  "ערכם האומנותי":

"קביעת היקף שונה של הגנה ליצירות שונות לפי "ערכן האמנותי" עשויה להוביל להתערבות מסוכנת ובלתי מיומנת בשדה היצירה והאמנות, ומתן עידוד לביטויים מסוגים מסוימים על חשבונם של ביטויים אחרים". [ פס"ד ויינברג].

ההבחנה בערכם החדשותי של צילומים שונים ,יכולה להתבטא בגובה הפיצוי הנפסק בשל ההפרה ואין להשוות בין הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית בצילום "צנחנים בכותל" לבין הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית  בצילום עיתונות, בו מצולם אהוד אולמרט כשהוא יוצא מאולם בית המשפט.

גילעד רוגל הוא תושב ירושלים ובוגר האוניברסיטה העברית. עורך דין מאז שנת 1981, בעל משרד פרטי המתמחה במשפט ציבורי ומנהלי. פעיל חברתי בתחום הזכות לבריאות במימון ציבורי. מכהן בהתנדבות כראש הצוות המשפטי של עמותת קרן דולב לצדק רפואי שהוא אחד ממייסדיה.

Advertisements