תגיות

, ,

מאת גילעד רוגל*

במסגרת התכנית "תיק תקשורת" ששודרה בשעתו בטלוויזיה החינוכית, הוקרן הצילום המפורסם של מרדכי וענונו כשהוא מובא להארכת מעצרו, כאשר על  כף ידו המוצמדת לשמשת הרכב בו הוסע כתוב ב"מרקר" כי הוא נחטף ברומא ע"י המוסד.

השימוש בצילום נעשה ללא מתן קרדיט כלשהו והטלוויזיה החינוכית נתבעה בשל הפרת זכות היוצרים ע"י סוכנות הצילום "זום" שהייתה בעלת זכות היוצרים בצילום (בעל הזכות המוסרית בצילום היה הצלם דני לנדאו ז"ל). בקבלו את טענת "השימוש ההוגן" שהעלתה הטלוויזיה החינוכית, בית משפט השלום דחה את התביעה וסוכנות הצילום ערערה.

בע"א (ת"א) 3038/02 זום תקשורת (1992) בע"מ נ' הטלוויזיה החינוכית הישראלית, נהפכה הקערה על פיה ובית המשפט המחוזי קיבל את הטענה כי לנוכח אי מתן קרדיט, לא מתקיים תנאי ההוגנות של השימוש:

"סבורים אנו שהמשיבה לא הוכיחה שהשימוש היה הוגן.. כדי שהמשיבה תוכל לחסות בצילה של הגנת הטיפול ההוגן, היה עליה, למצער, ליתן אשראי מתאים למערערת, היינו, לאזכר את שמה ולציין את העובדה שהיא בעלת הזכויות" […] "בבית משפט קמא לא נשמע כל הסבר לכך ששמה של המערערת לא נזכר בתוכנית, כבעלת הזכויות, והעדר הסבר כזה, פועל לחובת המשיבה. במיוחד כך פני הדברים כשהנוהג המקובל שהופעל גם במקרה דנן, שהמשיבה מאזכרת בסיום התוכנית את כל מי שתרמו להצגתה".

ההלכה נפסקה לראשונה בישראל ע"י בית המשפט העליון בע"א 2790/93 Robert E. Eisenman נ' אלישע קימרון:

"כך או כך, אפילו היה מדובר ב"תמצית עיתונאית", הרי שהשימוש בטקסט המפוענח לא היה "הוגן" כלל וכלל, מן הטעם ששמו של קימרון לא נקרא על הטקסט."

הפסיקה בעניין זום  אומצה ע"י כב' השופט זילברטל בת.א  3560/09 ראובני נ' מפה- מיפוי והוצאה לאור בע"מ , כך נהג  כב' השופט ברנר בת.א (ת"א) 3038/02 שפלן נ' ידיעות אינטרנט וכך נהג כב' השופט דראל בת.א (י-ם) 7036/09 רחמני נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ.

הן בדין הקודם והן בחוק זכות יוצרים החדש משנת 2007,  אין ביטוי סטטוטורי לדרישה למתן קרדיט כתנאי להוגנות השימוש, אך בית המשפט ראה דרישה זו כנובעת מן "ההוגנות" של השימוש .ואכן, דומה שאיש לא יחלוק על כך שאין זה הוגן שלא לתת קרדיט לבעל הזכויות, שהרי מתן ההוקרה אינו עולה למשתמש במאום, בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר"  .

יודגש כי הקרדיט שמדובר בו במסגרת השימוש ההוגן אינו קרדיט הנובע "מזכות ההורות" של יוצר (המכוסה ע"י הזכות המוסרית) ומדובר בקרדיט לבעל זכות היוצרים. שהרי הגנת השימוש ההוגן עוסקת בזכות היוצרים ולא בזכות המוסרית. כך למשל, במקרה שנדון בפרשת זום, בעלת זכות היוצרים הייתה סוכנות הצילום בעוד שבעל הזכות המוסרית היה הצלם דני לנדאו ז"ל. לפיכך, במקרים שבהם ישנו פיצול בין זכות היוצרים לבין הזכות המוסרית התנאי להוגנות השימוש הוא מתן קרדיט לבעל זכות היוצרים.

הואיל ומושג "ההוגנות" הוא מושג גמיש אשר בית המשפט יוצק לו תוכן בהתאם לנסיבות העניין, דרישת הקרדיט במסגרת הוגנות השימוש, אינה דרישה מוחלטת וכך, בת.א (שלום י-ם) 8211-09 פורגס נ' בית חינוך תיכון גליל מערבי ואח', כב' השופט דראל פסק כי מקרים שבהם מרכז הכובד של הפרסום המפר הוא חינוכי – לימודי , יהיה מקום למתן משקל נמוך יותר להיבט האחר של אי מתן הקרדיט ליוצר ועל כן, נפסק כי בנסיבות בהן דובר באתר אינטרנט פנימי של מוסד חינוכי, השימוש היה הוגן חרף אי מתן הקרדיט.

הוגנות השימוש היא אפוא מושג יחסי , ומה שייחשב כהוגן מצידו של מוסד חינוכי, לא ייחשב כהוגן מצידו של כלי תקשורת מקצועי .

בספרו החדש על חוק זכות יוצרים, המלומד תמיר אפורי מותח בקורת על הלכת זום בכותבו בסעיף 19.80 : "אין להוסיף על הזכות המוסרית מעטפת חיצונית של חובה לציון השם כתנאי סף להגנת השימוש ההוגן. הימנעות מציון שם אינה צריכה בהכרח, ובאופן אוטומטי, להביא לתוצאה שלפיה השימוש אינו הוגן. תוצאה זו עלולה להפר באופן מהותי את איזון האינטרסים העדין שקבע החוק. יתר על כן, הפסיקה שעסקה בציון השם עמדה בפני המחוקק ולמרות זאת לא נכללה בין השיקולים שנקבעו  בחוק…"

בכל הכבוד וההערכה, אני חולק על עמדה זו כיוון שהיא  מבוססת על מספר הנחות מוטעות.

ראשית, מר אפורי שוגה כאשר הוא מתייחס אל חובת מתן הקרדיט "כתוספת לזכות המוסרית" שהרי בהקשר של שימוש הוגן, מדובר במתן קרדיט לבעל זכות היוצרים שאינו בהכרח זהה לבעל הזכות  המוסרית.

שנית, הדרישה למתן קרדיט אינה "תנאי סף" להגנת השימוש ההוגן ואף אינה שוללת את ההגנה באופן "אוטומטי" ומדובר ביישום של ההגנה ע"י בחינת "הוגנות השימוש ביצירה". ואכן, ישנם מקרים בהם אי מתן קרדיט, לא ייחשב כבלתי הוגן, כדוגמת המקרה שנדון בפרשת פורגס לעיל וההגנה אינה נשללת "אוטומטית" אלא מופעל שיקול דעת שיפוטי בכל מקרה לגופו.

שלישית, העובדה כי בחוק החדש לא נכללה במפורש דרישה למתן קרדיט במסגרת סעיף 19(ב) לחוק אינה בגדר "הסדר שלילי" , שהרי רשימת השיקולים שבסעיף זה אינה "רשימה סגורה" ונאמר בו  כי השיקולים הנזכרים בו "יישקלו , בין השאר". אדרבה,  השיקול של כב' השופט דראל בעניין פורגס שלא לשלול את הגנת השימוש ההוגן  מאת מוסד חינוך, מיישם את התבחין שבסעיף 19(ב)(1) לחוק- "מטרת השימוש ואופיו". ועינינו הרואות, כי ביהמ"ש הגיע לאיזון הראוי, במסגרת ההגנה ולא מחוצה לה!

מאידך, כאשר חברת החדשות הישראלית  נטלה מתוך גיליונות של עיתון מעריב צילומי עיתונות שהכילו את שמו של הצלם שמואל רחמני ושידרה אותם בתכנית טלוויזיה ללא אזכור שמו, כב' השופט דראל  לא ראה כל סיבה לתת הקלה זו לכלי תקשורת מקצועי ופסק כי אי מתן הקרדיט ופסק כי השימוש לא היה הוגן.

ישנה אפוא הצדקה מלאה לדרישה של מתן קרדיט לבעל זכות היוצרים כתנאי להוגנות השימוש במסגרת סעיף 19 לחוק זכות יוצרים ובמקרים הראויים, בית המשפט יוכל להגמיש דרישה זו במסגרת השיקול של "מטרת השימוש ואופיו" שבסעיף 19(ב)(1) לחוק.

* גילעד רוגל הוא תושב ירושלים ובוגר האוניברסיטה העברית. עורך דין מאז שנת 1981, בעל משרד פרטי המתמחה במשפט ציבורי ומנהלי. פעיל חברתי בתחום הזכות לבריאות במימון ציבורי. מכהן בהתנדבות כראש הצוות המשפטי של עמותת קרן דולב לצדק רפואי שהוא אחד ממייסדיה.

גילוי נאות: הכותב ייצג את "זום" בע"א 3038/02, ואת התובע בת"א 7036/09.

Advertisements