תגיות

אחת ההגנות הייחודיות הניצבות בהליך המשפטי לצד רשויות המינהל הציבורי היא "חזקת התקינות המינהלית". חזקה זו קובעת, כי, ככלל, ניתן להניח לטובתה של הרשות המינהלית כי פעלה כדין. זו איננה חזקה חלוטה, אלא שהנטל מוטל על המבקש להופכה. ניתן למתוח ביקורת ניכרת על חזקה זו. יש שיאמרו, כי ניסיון החיים מלמד, שיש לקבוע חזקה לאי-תקינות מינהלית, ולא ההיפך. אלא שלעת הזו לפחות, החזקה ניצבת על מכונה, ומשמשת את בתי המשפט בגדר הביקורת השיפוטית על פעולות רשויות המינהל הציבורי.

לאחרונה, בפסק-דין קצר, ערערה השופטת דפנה ברק-ארז, במידת מה, את עוצמתה של החזקה. המדובר בעע"ם 4072/11 עיריית בת-ים נ' ירדנה לוי. בפרשה זו נבחנה יכולתה של עיריית בת-ים לגבות חובות ארנונה במתכונת של הליכי גביה מינהליים. המחלוקת בין הצדדים עסקה בשאלה האם בשנים הרלבנטיות, המשיבים היו המחזיקים בנכס המקרקעין הנדון. השאלה שהתעוררה הייתה "האם העירייה רשאית לסמוך על רישומיה בעניין (מכוח חזקת תקינות המינהל)". המשיבים הציגו מכתב מעיריית בת-ים המופנה לבעלים קודמים של הנכס הנדון ובו דרישה לתשלום ארנונה בתקופה הרלבנטית. על רקע האמור, בית המשפט המחוזי פסק כי "הרימו את הנטל לסתור ולו לכאורה את תקינות פעולת הרשות". על רקע זה נפסק כי על העירייה להגיש תביעה מתאימה בבית המשפט המוסמך "שיוכל לברר את השתלשלות הרישומים ולקבוע על סמך ראיות שיוגשו לפניו אם קיים חוב, מה גובהו והאם ניתן לייחס אותו למשיבים", ונשללה יכולתה של העירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים בהקשר זה. בית המשפט הפך החלטה זו. בית המשפט עומד בראשית הדברים על חזקת התקינות המינהלית. נביא הדברים:

 "חזקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה זו היא חזקה פרגמטית. רשויות המינהל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשיגרה, להתמודד עם טענות שיחייבו אותן להוכיח כל פעם, ומהתחלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן התקבלו כדין".

בית המשפט חוזר על האמירה כי "אחת מאמות המידה אלה [באשר לאופן הפעלת החזקה והדרכים לסתירתה] […] נסבה על התחזקותה היחסית של החזקה, ובהתאמה על העוצמה הנדרשת של הראיות המשמשות לסתירתה, עם חלוף הזמן".

בהקשר הנדון, בית המשפט מקבל את טענותיה של עיריית בת-ים (ואת הערעור) ופוסק ש"טעות לכאורה בהודעה בודדת ביחס לנכס אחד אין בה די, כשלעצמה, כדי ליצור אותו סדק, אותו חרך, שיצדיק את סתירתה של חזקת התקינות". אלא, שאז עובר בית המשפט לבחון באילו נסיבות ניתן יהיה לבסס סתירה של החזקה על-בסיס תפיסה שבמהותה היא בבחינת "עדות שיטה". וכך נפסק:

"אכן, במקרים המתאימים, סתירתה של חזקת התקינות בעניינו של מעשה מינהלי פרטני משליכה על חזקת התקינות בעניינם של מעשים מנהליים אחרים, ובלבד שאלה סמוכים לו מבחינה רעיונית ועניינית. הווה אומר, סתירת חזקת התקינות במעשה מנהלי אחד הופכת עצמה לראייה מנהלית נוספת בניסיונו של הפרט לסתור את חזקת התקינות בעניינם של מעשים מנהליים אחרים, ובתנאי שישנו קשר רלוונטי ביניהם".

 כאמור, בהקשר הקונקרטי הנדון, בית המשפט לא סבר כי ניתן להסיק ממקרה בודד אחד את סתירתה של חזקת התקינות המינהלית. אלא שהחידוש ההלכתי בפסיקה זו ישפיע ודאי על מקרים רבים אחרים, בהם ניתן יהיה להצביע על קשר "רעיוני וענייני" כאמור.

Advertisements