תגיות

, ,

נפילת העיתון מעריב לאחר תקופת גסיסה ארוכה, חושפת, מעבר לסוגיית עתיד העיתונות, גם מספר נקודות בעייתיות חשובות הקשורות במעמד העובדים והעיתונאים הלכודים במערכת עסקית המידרדרת לחדלות פרעון, ובמערכת דיני התאגידים במערכת עסקית כזו.

לדעתי, מערכת דיני התאגידים ודיני העבודה המתייחסים למערכת עסקית המידרדרת לחדלות פרעון פגומה מיסודה ונדרשת רפורמה חקיקתית דחופה. במאמר אני מציע הצעות לתיקון בעיות אלו, בין השאר: הקמת בית משפט לחדלות פרעון (במסגרת בית המשפט לעניינים כלכליים), שינוי חוקי העבודה כך שגם אי תשלום שכר ואי תשלום לפנסיה עבור עובדים יהיו עבירות פליליות, חיוב בחוק של העברת כספי הפנסיה לקרנות הפנסיה מדי חודש, ואיסור כל הסדרים אחרים בין התאגיד וקרן הפנסיה, ושינוי תנאי הזכאות לגמלה של העובדים, כך שלא תהא תלויה כלל בהליך משפטי של פירוק או פשיטת רגל,  בינתיים יש להגביר את האכיפה של החוקים הקיימים ע"י משרד התמת, שכן היעדרה של האכיפה היא בעיה בלתי נסבלת.

 רקע

ב-20 לספטמבר הגיש מעריב לבית המשפט בקשה למתן צו להקפאת הליכים למשך 60 ימים. הבקשה היא הודאה פומבית שהחברה נמצאת במצב של חדלות פירעון. במהלך תקופת הצו החברה מקבלת 'רשת הגנה' המגינה עליה מפני נקיטת צעדים והפעלת אמצעים על ידי נושיה.

מהבקשה עולה כי חובותיה של קבוצת מעריב  מסתכמים בכ-408 מיליון שקל בעוד שנכסיה מוערכים בכ-122 מיליון שקל.  מפירוט החובות עולה כי העובדים הם בעל החוב הגדול מבין הנושים שאינם בעלי ענין, עםחוב המערך בכ-95 מיליון שקל, כשליש מהחוב לנושים שאינם בעלי עניין.

חובות לעובדים בגין שכר עבודה הינם בני קדימה כמעט לכל שאר החובות,  ושכר העבודה כולל כל תשלום שמגיע לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו, כולל דמי חופשה, פדיון חופשה, תשלום בגין דמי מחלה,דמי הבראה, ופיצויים. מצד שני, סכום דין הקדימה הינו זעום ביותר, ועבור שכר עבודה הכולל זכויות נוספות, גובה דין הקדימה הינו גובה שכר ממוצע חודשי אחד במשק בלבד (כ-9,000 שקל).

ב-23 לספטמבר אישרה השופטת ורדה אלשיך צו הקפאת הליכים למעריב לתקופה של  30 ימים. השופטת לא אישרה כנאמן את עוה"ד דוד פורר שהוצע ע"י העיתון ומינתה את עוה"ד ירון ארבל ושלמה נס כנאמנים שתפקידם לנהל את החברה ולגבש הסדר ארגון חובות בין נושיה בתקופת הקפאת ההליכים.

העובדים והעיתונאים במערכת עסקית המידרדרת לחדלות פרעון.

כיום, ולפי חוקי המשחק שהעובדים והעיתונאים מקבלים עליהם, הם נמצאים בסוף התור.  הם גורם פסיבי שכמעט ולא מתחשבים בו, המובל כצאן לטבח כלכלי.  הכספים שגויסו ואלו שיגויסו לחברה, הלכו כבר ברובם לבעלי המניות, ולהחזר חובות לבעלים, לבנקים ולאחרים. מה שנשאר אם נשאר, הולך לעובדים, וזאת לאחר שכספי הפיצויים והפנסיה שלהם כבר נבזזו ונעלמו.

בכל מקרה של חובות לעובדים בגין שכר, פיצויים, ופנסיה, אין להרשות שכספים אלו, שעל המעסיק להפרישם לפי חוק, ישמשו בסיס למשא-ומתן. החובה להפקידם באופן שוטף מעוגנת בחוק הגנת השכר, ולפיכך אי תשלום שכר או מתן זכויות לעובדים, משמעותו עבירה על החוק ולא רק חובה שבין המעסיק לעובד.

בעקבות המשבר במעריב הורה שר התמ"ת, שלום שמחון, למינהל הסדרה ואכיפה במשרד, לפתוח בבדיקה של חשד להפרת חוקי עבודה ופגיעה בזכויות העובדים. בכך הוא חשף את מחדלי משרדו, העדר בקרה ואכיפה של משרד התמת בתחומים אלו.

בחוק הגנת השכר יש סעדים מינהליים, גם אזרחיים ואף פליליים נגד מעסיק שלא משלם שכר ו/או לא מעביר סכומים שנוכו לקופות וקרנות. עם זאת, חשוב לציין שלא כל הפרת זכות סוציאלית הינה בהכרח פלילית. הפרת רובם של חוקי העבודה נחשבת לפלילית, אבל לדוגמא אי תשלום לפנסיה עבור עובד אינו עבירה פלילית (המקור לחיוב הפרשה לפנסיה אינו חוק של הכנסת), ועד כמה שמתמיה הדבר, אי תשלום שכר אינו עבירה פלילית, בעוד שאי תשלום שכר מינימום הוא עבירה פלילית.

בנוסף, יש להדגיש כי, כפי שפורסם בעיתונות (העובדות עדיין לא ברורות עדיין והנושא תחת חקירה), החברה הפקידה לקופת הפיצויים של העובדים רק חלק או כמחצית מההתחייבות שלה כלפיהם, ובמקום אחר אף נאמר כי "כבר לפני כשנתיים טענו עובדים ב"מעריב" כי כספי הפנסיה לא מועברים להם. לטענתם, סכומי כסף שירדו ממשכורתם בשנות עבודתם כהפרשות פנסיה לא הועברו לקרנות הפנסיה שלהם, אף שהעברת הכסף צוינה בתלושי השכר". מי שמנפיק תלוש משכורת, המעיד על ניכוי כספים משכר העובד לקרן פנסיה, ואינו מעבירם ליעדם, פועל בניגוד לחוק הגנת השכר.  אלא, כפי שטלי חרותי-סובר מראה, יש אפשרות להסכם בין התאגיד ובין קרן הפנסיה שאותה הוא בחר, על פיו התאגיד רשאי להעביר את כספי הפנסיה, שכבר נוכו משכר העובדים, אחת לכמה חודשים.

כאמור לעיל, החובות לעובדים בגין שכר עבודה הינם בני קדימה כמעט לכל שאר החובות. בנוסף, לעובדים קיימת אפשרות לקבלת החובות עליהם חל דין קדימה, בצורת 'גמלה' מהמוסד לביטוח לאומי. זה אינו מעשה חסד. העובד מבטח עצמו ולמוסד לביטוח לאומי מופרשים כל חדש משכרו דמי ביטוח הכוללים ביטוח גם מפני סיכון זה. אבל נראה שהביטוח לאומי מעדיף שהכספים יצטברו אצלו, ומערים קשיים בדרך למימוש זכות זו.

בית המשפט המחוזי בת"א בהחלטה תקדימית של השופטת  ורדה אלשיך מה-7 לנובמבר 2007, קבע כי גם במקרים של הקפאת הליכים זכאים העובדים לתשלום גימלה מהמוסד לביטוח לאומי.  הביטוח הלאומי עירער על החלטה זו והעירעור נדון בימים אלו בבית המשפט העליון.

מערכת דיני התאגידים במערכת עסקית המידרדרת לחדלות פרעון.

זו מערכת הפגומה מיסודה ונדרשת רפורמה חקיקתית דחופה. לא יתכן שבעלי השליטה שהביאו את החברה לחדלות פרעון (פשיטת רגל), למצב שאין באפשרותה להמשיך לפעול ללא הסדר נושים, או למצער לא מנעו מצב זה, הם אלו שלכל דבר וענין ממשיכים להחליט על גורל החברה.  הנורמה צריכה להיות כי מהרגע בו ברור לבעלי השליטה שהחברה אינה מסוגלת להמשיך לפעול, הם צריכים להעביר את השליטה בחברה לבית המשפט שיפעל באמצעות נאמן עבור הנושים בה.  במקום זה קבלנו מצב בעייתי במיוחד בו בעלי השליטה בחברה הם שסגרו עיסקה מראש עם 'המשקיעים החדשים' על מכירתה, הם אלו שהביאו לבית המשפט את הבקשה לצו הקפאת הליכים, ובעזות מצח ביקשו למנות את עוה"ד דוד פורר המקורב אליהם לתפעל את החברה כנאמן וממונה מטעם בית המשפט.

יש שיטענו שזה המצב החוקי גם היום. ולכן אין מקום לרפורמה כי היא כבר שם – עובדה שעו"ד פורר לא מונה והמכירה לבן-צבי לא אושרה אוטומטית. אלא שבעלי השליטה המשיכו לשלוט בחברה למשך זמן רב אחרי שהיה ברור שהיא חדלת פרעון.

על פי חוקי המשחק המקובלים עתה, בעלי החוב, ובעיקר העובדים שהם בעלי החוב הגדולים, ובעלי חוב אחרים, אינם שותפים, למעשה הם מודרים, משלבי המשא ומתן שכל כולו נוגע לחובם, ואילו בית המשפט מוכנס לסד של לוח זמנים קצרצר, במטרה שיהיה כחותמת גומי לאישור עסקה שסוכמה מראש על ידי בעל השליטה בחברה,  באיום שאחרת יאבד כל סיכוי להמשך קיומה של החברה.

במקרה של 'מעריב' כדאי לקרוא את דברי השופטת אלשיך בהחלטתה בענין הבקשה לצו הקפאת הליכים  מה-29 לחודש: "בעייתי במיוחד הוא האופן שבו נראה כי החברה כבר נשאה ונתנה, סיכמה ולמעשה כמעט השלימה עסקת רכש עם קונה ספציפי ורק לאחר מכן היא פונה לבית המשפט וזאת כמו היה בית המשפט "עט" שכל תפקידו אינו אלא לרשום אישור פורמלי למהלך ושמא אף נועד להשתיק או לדחוק טענות של גורמים שיתכן ויתנגדו לו".

עידו באום ב'דה-מרקר כותב על לב הבעיה: "בסופו של דבר, 'מעריב' מבקש להגיע להסדר נושים תחת מטריית הקפאת ההליכים, אבל הבקשה להקפאת הליכים מתעלמת מהרציונל הבסיסי של הסדר נושים. כאשר חברה אינה מסוגלת להמשיך לפעול, ובעל השליטה מבקש את הגנת בית המשפט מפני הנושים, הוא למעשה מעביר את השליטה בחברה לנושיה. הנושים אמורים להיות מעתה אלה שיחליטו מה ייעשה בחברה, באמצעות הנאמן שימנה בית המשפט (הדגשה שלי)….. אם כך, איך יכולה דסק"ש לנהל משא ומתן על תנאי המכירה של העיתון לשלמה בן צבי, לסכם על מחיר ועל מתווה התשלום ולמכור את העיתון? הרי לא דסק"ש היא זו שאמורה להחליט על עתיד העיתון ולא היא זו שאמורה להכתיב לנושים מי יהיה הבעלים הבא שלו. הנושים הם אלה שאמורים להחליט."

 יש לכן לתקן את המערכת, לשנות את חוקי המשחק, ונדרשת רפורמה חקיקתית דחופה. עד אז יש לממש ולאכוף את החוקים הקיימים, וחייבים להכניס נורמות התנהגות חדשות.

 מוצע לפעול לאור העקרון הבא: ככל שיש ליחיד או לגוף יותר סמכות, הוא חייב לשאת ביתר אחריות. מהרגע בו בעלי השליטה בתאגיד פגעו בזכויות הקנין של בעלי החוב והעובדים, הם יאבדו את זכויות הקניין והשליטה בו, בהתאם ובאופן מידתי.  או לפי מבחן בן-דב/דנקנר/מימן/ תשובה: מי שפגע בזכות הקנין של בעלי חוב ו/או של עובדים בתאגיד, זכויותיו בתאגיד יופקעו.

 לצורך זה יש לעשות הפרדה ברורה בין מניות בעלי השליטה ואלו הקשורים עמהם לבין שאר המניות שבידי הציבור (לענין זה הגדרות קבוצת שליטה ובעלי שליטה יכולות לעזור).  בנוסף, יש לעשות הפרדה ברורה בין החוב לבעלי השליטה ולגופים הקשורים אליהם, לבין בעלי חוב אחרים.  הנורמה אליה צריך להגיע, היא שמהרגע שחברה הגיע לסכנת חדלות פרעון, בעלי השליטה ובעלי החוב מבין בעלי השליטה מאבדים את כל זכויותיהם לשלוט ולנהל את החברה. בנוסף, בכל הסדר חוב, בעלי השליטה ואלו הקשורים עמהם צריכים להיות הראשונים לשאת בהפסדיםולהיות האחרונים, אחרי בעלי חוב אחרים ואחרי בעלי המניות מהציבור, בחלוקת כספים ממכירת או מפירוק התאגיד

 מוצע להקים במסגרת בית המשפט לעניינים כלכליים בית משפט שיתמחה בחדלות פרעון, שידרש לפעול באופן פרואקטיבי. כמו כן יש לקבוע בחוק כי מרגע שבעלי השליטה ו/או הדירקטוריון ו/או רואי החשבון של החברה הכירו בסכנת חדלות הפרעון של החברה, בעלי השליטה יוצאים מהתמונה והשליטה בחברה עוברת לבית המשפט לעניינים כלכליים/חדלות פרעון. לדוגמה מהרגע שהחלו דיונים בדבר 'אזהרת עסק חי', דיונים להסדרי חובות עם הבנקים (לקוחות בקשיים), התחלת פעולות להסדר חוב, ולבטח מרגע שהוחל בפעולות לקראת הגשת בקשה לחידלות פרעון, בית המשפט לחדלות פרעון יכנס לתמונה, ובעלי השליטה והדירקטוריון (הגוף שאמור להיות מנהל מקצועי ואובייקטיבי, ולמעשה אפשר את הידרדרות החברה), יצאו מהתמונה.  השליטה בחברה תעבור לבית המשפט ולנציגי בעלי החוב, שאינם כוללים בעלי חוב שהם בעלי השליטה וגופים הקשורים אליהם.  בית המשפט יוכל להחליט שמנהלי החברה ימשיכו בתפקידם.

 העברת השליטה האפקטיבית בחברה מבעלי השליטה לנושים הינה פרקטיקה מקובלת בבנקאות הישראלית. הבנקים הקימו אגפים לאשראים מיוחדים לטיפול בחברות בקשיים, המטפל אך ורק בלקוחות כאלו. ההנהלה של חברות המטופלות באגף לאשראים מיוחדים נשארת על כנה באופן פורמלי, אבל אין המשך של 'עסקים כרגיל'. לדוגמה, ללא אישור ממונה מטעם הבנק אין ביכולת ההנהלה להוציא כספים, ולחתום על צקים והתחייבויות.

 יש לשנות את חוקי העבודה כך שגם אי תשלום שכר ואי תשלום לפנסיה עבור עובד יהיו עבירות פליליות.

בנוסף יש לחוקק חוק שיחייב העברת כספי הפנסיה לקרנות הפנסיה מדי חודש, ויאסור כל הסדרים אחרים בין התאגיד וקרן הפנסיה.  ובעיקר יש להגביר את האכיפה של חוקים אלו ע"י משרד התמת, שכן היעדרה של האכיפה היא בעיה בלתי נסבלת.

 ההצעה הבאה מבוססת על רעיונות של עו"ד יעל אדורם מהקליניקה לסיוע משפטי באוניברסיטת בר אילן.

כאמור לעיל, לעובדים קיימת זכות לקבלת הסכומים עליהם חל דין קדימה, בצורת 'גמלה' מהמוסד לביטוח לאומי.  הגמלה, כמו דין הקדימה, אינה נותנת מענה מלא למצוקת העובדים, בעיקר בגלל הצורך בצו פירוק או כינוס.

 יש לבטל או לשנות את תנאי הזכאות לגמלה, כך שלא תהא תלויה כלל בהליך בהליך משפטי של פירוק או פשיטת רגל.  יש לאפשר לעובדים להוכיח למוסד לביטוח לאומי כי מעבידם הינו חדל פירעון, וחדלות פירעון כזו ניתן להוכיח בדרכים רבות. בבלגיה אומצה שיטה זו וקרן הערבות שם (המקבילה לענייננו למוסד לביטוח לאומי) משלמת לעובדים את הגמלה מיד כאשר המפעל נסגר ולא ממתינה עד לאחר שהחלו הליכי פירוק או פשיטת רגל של המעביד. הקרן דורשת רק הוכחה שמעמד המעביד השתנה שינוי יסודי כך שהפעלת הערבות מוצדקת.

 בארץ נהוגה שיטה דומה בדמי מזונות. במקרים בהם הבעל הגרוש החייב במזונות אינו משלם אותם לגרושתו ולילדיו, המוסד לביטוח לאומי משלם להם את המזונות, והוא מצידו תובע אותם מהחייב.

 אציין, כי לאחר תשלום הגמלה יוכל המוסד לביטוח לאומי ליזום בעצמו את הליך הפירוק או פשיטת הרגל נגד המעביד, ולקבל שיפוי מקופת הפירוק עבור הכספים ששילם לעובדים.  וכמובן שהמוסד יוכל לתבוע שיפוי מהמפרק גם במידה שנושה אחר ייזום בינתיים את הפירוק.

  ________________________

אמנון פורטוגלי , חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר,  ובמכללה החברתית כלכלית

מודעות פרסומת