תגיות

, ,

לפני כשנה עסקתי בשילוב בין פלטפורמות חברתיות, חופש הביטוי ולשון הרע, בבריטניה ובארצות הברית והנה, בחודש יולי 2012, נדון בבית משפט השלום בקריית שמונה תיק מעניין הנוגע אף הוא ללשון הרע ברשתות החברתיות (ת"א 24553-06-12 עובד נ' עובד ואח') ברצוני להביא בפניכם את עיקרי הדברים.

מקום מושבם של באי הדין הוא טבריה אך העניין שלשמו התכנסנו (דהיינו הוצאת הדיבה הנטענת) מתרחש דווקא בפייסבוק. גיבורי הפרשה הם ראש עיריית טבריה  – זוהר עובד וקבוצת תושבים המביעים כלפיו ביקורת, תוך שימוש במילים בוטות ביותר באמצעות קבוצות הפייסבוק הפתוחות: להציל את טבריה ו – מרימים את טבריה מהקרשים.

ביוני 2012, הגיש התובע, כאמור – ראש עיריית טבריה,  תובענה כספית בסכום כולל של 600,000 ₪ מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 כנגד שישה מתושבי העיר בטענה כי הם מפרסמים כנגדו בפייסבוק דברי תוכחה "מתוך כוונה לשים אותו ללעג לקלס ולשנינה בעיני הבריות". בכתב התביעה ציין התובע חלק מן המונחים הבוטים בהם נקטו כלפיו הנתבעים (ואני מביאה פה את "הקלים שבהם") – "זוהר עובד מדוע אתה לא שולח אליי את השליחים שלך חתיכת זבל וחרא של ראש עיר" (סטטוס שזכה ל 49 לייקים); "איך נפלו מטומטמים…והנפילה שלך תשמע בכל המדינה עם בום כיאה למשקלך…חרא של ראש עיר ומושחת…"

במקביל הגיש בקשות למתן ארבעה צווי עשה במעמד צד אחד:

1. צו העשה הראשון שביקש מורה לנתבע 3 / למשיב 3 (אריה שנדורי) לסגור לאלתר את קבוצת הפייסבוק בניהולו "להציל את טבריה".

2. צו העשה השני מורה למשיב 3  למחוק את כלל התכנים המפורטים במסגרת הקבוצה שהוזכרה לעיל. (נראה לי שסדר הצווים היה צריך להיות הפוך, לא? קודם למחוק את כלל התכנים בקבוצה ואז לסגור אותה)

3. צו העשה השלישי מורה לשנדורי להימנע מלפרסם אמירות פוגעניות נוספות כלפיו בקבוצת הפייסבוק האחרת "מרימים את טבריה מן הקרשים"

4. צו העשה הרביעי והאחרון מורה לנתבע 3 להימנע מלהקים קבוצות גולשים נוספות הדומות באופיין ובמהותן לקבוצת "להציל את טבריה" הן בפייסבוק והן באתרים אחרים.

בדיון בצווי עשה אלו עוסק פסק הדין של השופט מרדכי נדל….(כלומר, זהו אינו דיון בתיק העיקרי…)

על מנת לחסוך מכם את ההמתנה מורטת העצבים לסוף הפוסט אציין שכל הבקשות נדחו…

יש כמה וכמה נקודות מעניינות בפסק דינו של השופט נדל:

1. ראשית, טעם פרוצדוראלי לדחיית הסעדים – בית המשפט לא נעתר לבקשה לדיון במעמד צד אחד והורה על קיום דיון בבית המשפט, לאחר קבלת תגובה בכתב מן הנתבע 3. ע"פ תקנה 365 לתסד"א בכל בקשה למתן סעד זמני, בייחוד אם הבקשה היא מכוח חוק איסור לשון הרע, יש לדון במעמד הצדדים, למעט במקרים בהם שוכנע ביהמ"ש (על בסיס ראיות מהימנות לכאורה) כי קיים חשש סביר שההשהיה בקיום הדיון במעמד הצדדים עלולה לסכל את מתן הצו או לגרום למבקש נזק חמור. במקרה דנן התובע מבקש כלל לא צירף תצהיר מטעמו התומך בבקשה ואף לא התייצב באופן אישי כנדרש (מאחר וסדר יומו כראש עיר אינו מאפשר לו זאת…)

2. ביהמ"ש אף הורה לצרף את פייסבוק כצד נוסף להתדיינות (אחריות אתר האינטרנט לפרסומים פוגעניים הנעשים במסגרתו) אולם התובע טען כי מאמציו לאתר את נציגות פייסבוק בארץ לא צלחו. מבדיקה שערכתי עולה כי בשלב זה אכן אין לפייסבוק נציגות בארץ  .

3.  מעבר למשוכה הדיונית שרק בגינה סבר השופט נדל כי יש לדחות את הבקשה על הסף, יש לבקשה חשיבות עקרונית. הוא ממשיך ומבהיר כי גם בחינת הפן המהותי מעלה כי דין הבקשות להידחות. השופט מזכיר כי קשה יותר ליתן סעד זמני מסוג צו עשה מאשר צו מניעה זמני. ורק במקרים חריגים בהם נוכח ביהמ"ש כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר והנזק העלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם יינתן צו עשה זמני המשנה מצב קיים.

בכל הנוגע לפרסום לשון הרע ישנם 2 מצבים בהם ניתן לעתור לצו מניעה
א. הפרסום נעשה והנפגע מבקש שהמפרסם לא יחזור עליו.
ב. מדובר בפרסום עתידי אך הנפגע חושש באופן קונקרטי שאדם מסוים עומד להוציא דיבתו רעה ומבקש למנוע את הפרסום מלכתחילה.

להזכירכם, המבקש ביקש צו עשה ולא צו מניעה. כמו כן ביקש צו עשה קבוע ולא זמני!!!!

כמו כן, על בית המשפט לבחון את האינטרסים של שני בעלי הדין – מאזן הנוחות. מצד אחד, הפגיעה שעלולה להיגרם לשמו הטוב של התובע אם הצו לא יינתן ; ומצד שני הפגיעה בזכותו של הנתבע להתבטא באופן חופשי, אם הצו יינתן.

חשוב לציין שכאן מדובר בדמות ציבורית. ראש עיר.

כשהפרסום נוגע לעניינים ציבוריים או לנושאי משרה ציבורית בית המשפט יטה להעדיף את האינטרס של חופש הביטוי. בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי ואח' קבע בית המשפט העליון כי במעמד ציבורי הכרוך בחשיפה ציבורית משתמעת משום נכונות להיחשף לביקורת ציבורית מאחר ולאיש הציבור נגישות קלה יחסית לאמצעי התקשורת, אשר דרכם הוא עשוי לנסות ולהיעזר בכדי להפריך את דברי הדיבה כנגדו.

השופט התרשם כי התובע בחר לצטט באופן סלקטיבי בלבד מאמירותיו של הנתבע  וכי ההקשר הכללי של האמירות מתמקד בביקורת על תיפקודו המקצועי של התובע כראש עיר כמו גם על יושרו האישי וסדרי עדיפויותיו הניהוליים. נדל מציין כי הטרוניות של התובע מופנות בעיקר לאמירות הבוטות והגרפיות ביותר אולם מצטט מספרו של אורי שנהר דיני לשון הרע (ע' 131) "קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים…קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים 'כבלשון הרע' תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן…ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות…"

4. בכל הנוגע לאחריות אתרי האינטרנט לפרסומים הפוגעניים הנעשים במסגרתם נהוגות 2 גישות:

א. ניתן להחיל סעיפים מסוימים מתוך חוק איסור לשון הרע על אתרי אינטרנט במקרים מסוימים [שלום (ת"א) 145/00 שאול ויסמן נ' גולן ואח', תק-של 2001 (3), 112]

ב. בהיעדר חקיקה מפורשת לא ניתן להטיל אחריות מכוח חוק איסור לשון הרע על אתרי אינטרנט [ת"א 51859/06 דיסקין נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, תק-של 2008 (4), 3300; ת"א 14303/08 רבקה פלח נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו)] .

השופט נדל לא מציין באיזה גישה הוא דוגל וממילא לא מתייחס לאחריותה של פייסבוק בהקשר זה. עם זאת הוא מבקר את התובע על כי לא פנה להנהלת האתר בבקשה אלקטרונית. ואכן פייסבוק היא זירה מאד מאורגנת בהקשר הזה. לגבי כל משתמש, קבוצה ואפילו סטטוס ניתן לדווח לפייסבוק Report Group  והנהלת פייסבוק עושה שימוש בדיווחיהם של אנשים כדי לחסום חלק מן המשתמשים והקבוצות המטרידים אנשים אחרים. אם כי אין מדובר בהליך אוטומטי אלא בשיקול דעת של עובדי החברה ולעיתים פייסבוק מחליטה שלא לחסום משתמש / קבוצה מסוימים.

לתחושתי פסק הדין "פוספס" מפני שלא עסק בנושא העקרוני של לשון הרע בפייסבוק. עוד יותר מעניין אותי העיסוק בלשון הרע כלפי דמויות ציבוריות בפייסבוק מפני שאני חוקרת את הפלטפורמה הזו כזירה ליצירת קשר של חברי הכנסת עם הציבור.

עם זאת, לגופו של עניין פסיקתו של השופט מוצדקת הן מן הסיבות שפורטו לעיל והן מתחושתי לאחר ביקור בשתי הקבוצות הנ"ל. התרשמתי שאכן יש כעס רב כלפי ראש העיר אך רוב הפוסטים אינם בוטים  בדרך המחייבת צמצום חופש הביטוי ובייחוד כאשר מדובר בהקשר הפוליטי.

אף על פי כן, לתפיסתי, גם בפייסבוק חייבים להישמר כללי התנהלות ודיבור מכובדים, ולא ייתכן לנצל במה ציבורית זו להעלבות בוטות ושימוש במילים כדוגמת אלו שננקטו כלפי ראש העיר "אין לי מה להפסיד יא ראש עיר מושחת וזבל…בן זונה היית וכך תישאר". כלומר, האופציה להשתמש בפייסבוק כעיר מקלט מן החוק אינה מומלצת כלל ועיקר.

מודעות פרסומת