אחת ההבחנות החשובות בשוק העבודה היא בין עובדים במגזר הפרטי לבין עובדים במגזר הציבורי. פעמים רבות ההסדרים שחלים על שני המגזרים שונים, משום שהם באים להגשים תכליות שונות. הספירה הפרטית היא הספירה של ה"שוק", שבו פועלים במטרה למקסם רווחים. מכאן נגזרים ערכים כגון יעילות, גמישות, ופררוגטיבה ניהולית שבאה לידי ביטוי בשליטה מוגברת של המנהל בעובדיו. להבדיל, בספירה הציבורית מקסום הרווחים איננו המטרה העיקרית, ונורמות של הגינות, שוויון, שקיפות, נאמנות, ואחריותיות חלות באופן מוגבר. זהו האתוס של השירות הציבורי, שמבחין אותו מהסקטור הפרטי. ברור שלא מדובר בחלוקה חדה. יש שותפויות בין הסקטור הפרטי לציבורי, ויש גם חברות ממשלתיות שמונחות, בין היתר, על-ידי נורמות שוקיות. ועדיין, הסקטור הציבורי אמון על "מקסום" ערכים שונים, ובעיקר אלה הקשורים למימוש ערכים דמוקרטיים.

על רקע זה צריך לראות בדאגה את הרפורמה המוצעת בשירות הציבורי, לפיה המממשלה תגבש "הצעת חוק חדשה להגדלת חופש המשילות והגמישות הניהולית במשרדי הממשלה, תוך שימת דגש על הדרג הניהולי ובראש ובראשונה השרים." המשמעות האופרטיבית היא ששרים ומנכ"לים, הדרג הפוליטי, יוכלו לפטר עובדים או להעבירם מתפקידם בקלות רבה יותר.

על החדירה של נורמות מהשוק הפרטי לתוך השירות הציבורי ניתן ללמוד ישירות מדבריו של נתניהו, שאינו רואה כל הבדל בין המגזרים. לדבריו, על המדינה לתפקד כמו כל שחקן אחר במשק ועל כן יש לתת לה את האפשרות והיכולת להחליף עובדים ולחזק את מעמדם של המנהלים, שכעת מוגבלים מאוד ביכולתם לבצע שינויים בהרכב משרדם.

כצפוי, רוב הביקורת שנמתחה על מהלך זה מגיעה מהכיוון של זכויות עובדים. לכן, לא מפתיע שההתנגדויות מתרכזות בהרעה בתנאי ההעסקה של אותם עובדים היה והרפורמה תעבור. טענות אלה חשובות, אבל יש גם מימד נוסף, מטריד לא פחות ברפורמה המוצעת, והוא טשטוש ההבחנה בין המגזרים. טשטוש זה יש בו כדי לפגוע לא רק במעמד עובדי הציבור, אלא באינטרסים ציבוריים רחבים יותר. המנטרה של גמישות ניהולית ומשילות היא למעשה שם קוד להפרטה, אבל לא במובן הרגיל של הפרטה, בה פונקציות ציבוריות מיוצאות לסקטור הפרטי, אלא הכיוון ההפוך: נורמות ניהוליות של הסקטור הפרטי מיובאות פנימה לתוך השירות הציבורי, בתקווה להפכו ל"יעיל" יותר, אך למעשה מדובר בנורמות שאמורות למקסם את האינטרסים של הדרג הפוליטי על חשבון הדרג המקצועי.

עבור נתניהו יעילות פירושה היכולת לפטר עובדים ביתר קלות ולהגביר את השליטה של הדרג הפוליטי בעובדי השירות הציבורי. תפיסה זו מתנגשת חזיתית עם תפיסה אחרת הרואה בשירות הציבורי גורם ממתן שיש בכוחו לרסן ולבקר את הדרג הפוליטי מבפנים, ובתוך כך לחשוף שחיתויות וניצול לרעה של כוח פוליטי למטרות פרטיות על חשבון טובת הכלל.

השינוי המבני בשירות הציבורי איננו, אם כן, רק שינוי באופן ההעסקה של עובדי ציבור, אלא יש בכוחו לשנות את אופי השירות הציבורי באופן מהותי, שכן הוא חותר תחת ערכיו הבסיסיים. ברור שעל שירות המדינה לתפקד באופן אפקטיבי כך שיוכל לספק שירותים ציבוריים ברמה נאותה. ואולם שליטה ניהולית מוגברת, אשר תצטרף להקלה ביכולת לפטר עובדים, תפגע ביכולת של עובדי ציבור להתבטא באופן חופשי בתחום מומחיותם. היא תיצור אפקט מצנן שעלול להרתיע עובדי ציבור מלבקר את הדרג הניהולי והפוליטי, מחשש פן יבולע להם ומשרתם תיפגע. במקום לחזק את השירות הציבורי המקצועי, אשר אינו מודרך ברגיל משיקולים פוליטיים-מפלגתיים, נתניהו מבקש להחלישו ולפגוע בעצמאותו. ניטרולו של בלם משמעותי בהפרדת הרשויות לא יפעל אפוא לקידומה של יעילות ממשלתית, אלא להגברת הפוליטיזציה של השירות הציבורי.

מודעות פרסומת