תגיות

העולם סוער וגועש בחודשים האחרונים. סערה שהגיעה בזמן האחרון גם למדינתנו הקטנה, ישראל. לא מדובר בפצצה גרעינית שמפותחת על ידי מדינת אויב ואף לא בנסיך צעיר שמתערטל בחדר בית מלון, מדובר בספר. נדמה כי מאז הארי פוטר לא הייתה כזו המולה סביב ספר ומאז פסוקי השטן לא הייתה מהומה כזו על תוכנו של ספר. הספר – "חמישים גוונים של אפור" (Fifty Shades of Grey) אשר כבר נמכר בארבעים מיליון עותקים ברחבי העולם, הוא ספר המכונה בפני רבים כלא אחר מאשר "פורנו לאימהות" (mommy porn).

בין הביקורות הרבות והדיון המתמשך על אופיו המיני הבוטה של הספר (דיון שהתפתח בעיקר בשל יחסי ה – BDSM של גיבורי הספר, כריסטיאן גריי, מיליארדר צעיר, כריזמטי ויפה תואר לבין אנסטסיה סטיל, בוגרת קולג' צעירה ותמימה), נראה שהושמט מלציין כי חלק נכבד מהספר עוסק בחוזה. כן, חוזה. החוזה בא להעלות על הכתב את ההסכמות בנוגע למערכת היחסים (בעיקר, אך לא רק, מינית) של כריסטיאן הדומיננטי לאנסטסיה הנשלטת.

לא ברור אם לאי.אל. ג'יימס, הסופרת, יש איזשהו עבר משפטי או האם היא נעזרה בעורך דין כדי לנסח את החוזה, אך החוזה כתוב ומנוסח (לא בצורה הכי טובה שיש) כמו חוזה סטנדרטי שרוב המשפטנים מכירים (מבוא, תנאים, נספחים וכו') מלבד התוכן כמובן. החוזה עוסק בבירור ביחסי מרות בין שני אנשים בוגרים. לאורך הספר מתנהל משא ומתן בין הצדדים על סעיפיו של החוזה ברמה המסחרית והמשפטית ואילו רק היינו משנים כמה מונחים, היה זה נראה כמו ניהול משא ומתן על הסכם שירותים רגיל.

לא מדובר בהסכם שירותים רגיל (גם לא כל כך ברור מי נותן למי שירותים…),  מדובר על חוזה שליטה של בן אדם אחד על בן אדם אחר בתחומים מסוימים בחייו של האחרון. כריסטיאן רוצה לשלוט, בין היתר, על מה שאנסטסיה אוכלת, על מה שהיא לובשת, על הזמן שהיא מתעמלת ועל הדרך בה היא מקיימת יחסי מין. אין ספק שאלו סעיפים שעורך דין שעוסק שישים שנה במקצוע מעולם לא ראה (אלא אם הוא קרא את 50 גוונים של אפור). על אף זאת, אין זה משנה מהו התוכן המקובל לראות בחוזים שכן התוכן של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו ביניהם הצדדים לחוזה (אצלנו – סעיף 24 לחוק החוזים). כאשר צדדים לחוזה הם בגירים אוטונומים הם כביכול יכולים להתקשר בחוזה כאוות נפשם. האומנם? לא ממש, למשל, בחוק החוזים שלנו יש את סעיף 30:

חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל

בשלב מסוים של המשא ומתן אומרת אנסטסיה לכריסטיאן שהיא ביררה קצת את הנושא והיא גילתה שגם ככה הסכם שכזה לא ניתן לאכוף. היא לא מפרטת למה, אבל כריסטיאן מסכים איתה. הוא מבטיח לה שהוא היה אומר לה את זה לפני שהייתה חותמת, ככל שהייתה חותמת, על החוזה, וכל מה שהוא רצה זה להעלות על הכתב את העקרונות של מערכת היחסים ביניהם. כלומר, אם אחד מהם היה פונה לבית המשפט לשם אכיפת ההסכם וחיוב קיומו, בית המשפט היה קובע שלא ניתן לעשות כן.

שתי שאלות שעולות כאן הן: אחת, האם חוזה כמו חוזה בין אנסטסיה לכריסטיאן נופל תחת סעיף 30 לחוק החוזים? שתיים, אם כן, האם לא ניתן לקיימו או שמא רק לא לאכוף אותו?

התשובה לשאלה הראשונה היא ככל הנראה כן. על אף שניתן להתווכח ולדון באמות מידות המוסר או במשמעות מושג השסתום "תקנת הציבור", הרי שאדם המסכים לפגיעה פיזית בעצמו, גם אם הוא חושב שזה מה שהוא רוצה, ככל הנראה לא יעבור את בית המשפט (למעט במקרים מסוימים כמו ניתוח רפואי). כמו כן, כפי שאנחנו יודעים חוזי עבדות בימינו אנו הם בטלים. אני חייבת לציין כי לא ידוע לי על חוזה שכזה שעלה לדיון בבית המשפט בארץ, אך ב – 1990 היה תיק גדול בבריטניה הידוע בשם Operation Spanner שקבע שהסכמה של אדם שיפגעו בו איננה מספיקה. המקרה היה על מערכת יחסים סדיסטית ארוכת שנים בתוך קבוצת הומוסקסואלים, פירוט על התיק ניתן למצוא כאן.

באשר לשאלה השנייה, יש להבחין בין חוזה שלא ניתן לאכוף אותו וחוזה שבטל מיסודו ועל כן כלל לא ניתן לקיימו. כלומר, חוזה שהצדדים חופשיים להתקשר בו אך אם אחד מהם פונה לבית המשפט בית המשפט יקבע כי לא ניתן לחייב את הצד השני לבצע אותו לבין חוזה בו בית המשפט ימנע משני הצדדים על אף הסכמתם המלאה לבצע אותו. הבעיה היא שלא בטוח שניתן לבצע את ההבחנה הזו, הרי שהחוק שלנו קובע שאם חוזה סותר את תקנת הציבור הוא בטל, נקודה. כלומר, אם צד שלישי יגלה על ההסכם של כריסטיאן ואנסטסיה ויפנה לבית המשפט, בית המשפט יקבע שעל אף שהם שני מבוגרים אוטונומים עליהם להפסיק?

לפי Spanner – אם מישהו נפגע פיזית, אז כן.

חשוב לציין שדווקא באמצעות קביעת הכללים ושרטוט הגבולות אנסטסיה וכריסטיאן יכולים לדעת בדיוק היכן הקו נמתח. דרך טובה להסביר את הסיבה מאחורי האיסור לקיים חוזה היא עלי ידי מתן דוגמא של חוזה שנעשה בין שני צדדים על מנת לפגוע בצד שלישי. מטרה לא חוקית. בחוזה כזה שני הצדדים עושים יד אחת להגדיר את יחסיהם בנוגע לצד שלישי שאינו מעורב בהסכם. זאת לעומת שני צדדים מבוגרים ואוטונומים שההסכם נוגע למערכת היחסים ביניהם בלבד ללא קשר לצד שלישי.

שני המקרים נופלים, כנראה, תחת סעיף 30 לחוק החוזים, האם יתייחסו אליהם בצורה דומה?

 [הערה – אני לא מציינת את סעיף 18 לחוק החוזים העוסק בניצול צד אחד של הצד השני. אומנם כריסטיאן גריי הוא מבוגר במעט שנים והוא בעל ממון רב, אבל לטעמי אנסטסיה היא לא במצוקה (אלא אם להיות מאוהבת זו מצוקה).]

מודעות פרסומת