תגיות

, ,

פוסט אורח מאת אורי וייס*

חלק משמעותי מהמבחנים בפקולטות למשפטים מתבססים על גילולו העילג של קייס ארך רגליים, שלאחריו מופיעה המשימה נטולת הפשר "דון". כותב הבחינה סותם ואינו מפרש; ואילו הסטודנטים חשים שהם אינם מבינים מה רוצים מהם, וזאת כיוון שלמשימה אין שום מובן. אין כאן שום שאלה. מחברי המבחנים אינם יודעים, ששאלה מתחילה במילת שאלה ונגמרת בסימן שאלה . אין כאן שום בעיה לפתור. שוו בנפשכם, שבחוג למדעי המדינה היה ניתן המבחן הבא: "הסכסוך הישראלי-פלשתיני. דון!"

כיוון שהמבחן ניתן בקורס במשפטים, הסטודנטים מבינים שהדיון צריך להיות במשפט. באיזה משפט צריך לדון: בפוזיטיבי, בנונ-פוזיטיבי, או בריאליסטי? את זה אף אחד לא יומר להם. בספרו "המשפט" קפקא משים בפי הצייר את המילים הבאות המבטאות גישה ריאליסטית: "מדובר כאן בשני דברים שונים – במה שכתוב בחוק, ובמה שנודע לי מניסיוני, ואל לך לערב את שני הדברים. בחוק, שאמנם לא קראתי אותו, כתוב כמובן כי החף מאשמה יזוכה, מאידך לא נאמר שם שאפשר להשפיע על השופטים ואילו מניסיוני למדתי כי ההיפך הוא הנכון. על זיכוי ממשי לא שמעתי, על השפעות שמעתי כהנה וכהנה." אף על פי שבחלק ניכר מהקורסים בפקולטות למשפטים הגישה הדומיננטית היא של ריאליזם משפטי, הרי שאף  נבחן לא יעלה בדעתו לכתוב, למשל, שהסיכון המשפטי שהגיבור חשוף אליו תלוי באם יהיה לו עורך דין טוב, או תלוי חלילה באם הוא יהודי או ערבי.

מה שהסטודנטים עושים במבחנים הללו הוא לנסות לקלוע לראש של המתרגל. המבחן למעשה אומר: הנה הקייס, עכשיו קיים את הדיון שאתה משער, שהמתרגל והמרצה מכין הצ'ק ליסט רוצה לשמוע. הדבר מנוגד, מיניה וביה, לחשיבה ביקורתית. החשיבה העצמאית מצומצמת בכך, לעתים עד קרוב למוצמתת. אין קריטריון בר בחינה למוצלחות התשובה, וזוהי חגיגה לשרירות הבדיקה. המוצלחות של התשובה תלויה במה שמתקיים בראש של המתרגל והמרצה. דחייה תקפה לערעור היא שהצ'ק ליסט הוא אחר. אבל, כיצד ניתן לאתגר את הצ'ק ליסט, כאשר המשימה היא דון? הצ'ק ליסט תקף, כי בר הסמכא כתב אותו; ובר הסמכא צודק, כי  הצ'ק ליסט מתקף אותו. זאת כמו הביקורת שדיקרט מציג ב"הגיונות"  על האמונה הרווחת: יש אלוהים, כי כך מלמדים ספרי הקודש; וספרי הקודש הם אמת, כי אלוהים כתב אותם. יתר על כן, דעת שתחצה את גבולות הצ'ק ליסט אינה נחשבת, עד כי במבחנים למשפטים מתקיים: "יוסיף דעת, יוסיף מכאוב". ומיותר לדבר על  תשובה שלא תהא נטועה בעולם הערכים, שהנבחן מנחש, שבודק הבחינה אוחז בו. ציוּן במשפט ייפדה, ושבויו בצ'ק-ליסט.

* אורי וייס הוא מרצה לניתוח משחקי של המשפט ומשורר.

מודעות פרסומת