תגיות

, ,

בשבוע שעבר פורסם כי נאשמים שייוצגו על ידי הסניגוריה הציבורית יחוייבו מעתה לשלם אגרות עבור היייצוג, שינועו בין 300 ל-1,200 ש"ח (לנוסח התקנות). האגרות צפויות להכניס לקופת המדינה כ-10 מיליון שקלים בשנה (לשם ההשוואה, על פי הדו"ח השנתי לשנת 2011, הסניגוריה שילמה בשנה זו כ-160 מיליון ש"ח בשכר טרחה והוצאות). אחד הדברים שהובהרו בתקנות היה שחובת התשלום מנותקת מזכות הייצוג, כך שנאשמים ומערערים שלא ישלמו את האגרה ימשיכו להנות מייצוג של עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית. יחד עם זאת התעלמות מחובת התשלום תגרור חוב, אשר ייגבה בעתיד על ידי המרכז לגביית אגרות וקנסות של הנהלת בתי המשפט.

כותבים רבים תקפו את המהלך, כשלב נוסף בהתפרקות הניאו-ליברלית של המדינה מאחריותה והפרטה חלקית של מימון הסניגוריה. כך, למשל, כתב אייל גרוס בפוסט שפירסם, כי המעבר ממימון ציבורי שנעשה מכספי המסים הכלליים, למימון מכיסו של הנאשם, הוא מעבר ממערכת פרוגרסיבית למערכת רגרסיבית. בנוסף, הוא טוען כי אין לסמוך על מערך הפטורים שהוקם, כי הניסיון מתחומים אחרים מלמד כי מנגנונים בירוקרטיים עשויים להקשות על קבלת הפטורים וכי הפטורים עלולים להישחק עם הזמן ובכך לפגוע בנאשמים עניים.

אני רוצה להציג עמדה שונה, שבוחנת את האגרות לא במבט חברתי כללי, אלא דווקא מנקודת המבט של מערכת היחסים הפרטית בין הנאשם לסניגור הציבורי. בתוך מערכת היחסים הזו, תוספת התשלום יכולה דווקא להעצים את הנאשמים, ולא להחליש אותם. תשלום מסויים – מעין "דמי רצינות" – יכול למשל להגביר את המחוייבות וההערכה של הלקוחות למייצגים. קל יותר ללקוח לדרוש דרישות מסויימות כאשר הוא יכול להגיד בביטחון "אני משלם על זה!".

תפיסה כזו – שרואה בתשלום כסף גם אלמנט מעצים – נובעת מהכרה בתפקיד החברתי המורכב של הכסף. מכיוון שכסף הוא לא אמצעי נייטרלי מבחינה חברתית, ההכנסה או ההוצאה שלו מהתמונה היא לא רק מימונית, אלא משפיעה גם בדרכים אחרות על השחקנים השונים. לכסף יש גם השפעה על מערכות יחסים בינאישיות ועל הדרך שבה אנחנו תופסים שירותים. ובחברה שבה אנחנו חיים, אנו רגילים לייחס ערך רב יותר לדברים שעבורם אנו משלמים.

אם אנחנו חוזרים להגברת ערך הייצוג בעקבות התשלום, אפשר לראות את המסקנה הפרדוקסלית הזו כתמונת-מראה למחקר ידוע, שהראה כי הצעת תשלום עבור תרומת דם גרמה דווקא להפחתה בכמות התורמים, שהרגישו שהאקט האלטרואיסטי שלהם מוחלש. דוגמא נוספת היא חוסר-הנוחות שנרגיש אם לאחר שהזמנו אלינו חברים לארוחת-ערב, הם ישאירו שטר של 100 ש"ח על השולחן. המעורבות של כסף ביחסים חברתיים יכולה להחליש את היחסים החברתיים – כמו בדוגמת תרומת הדם או ארוחת הערב, או דווקא לחזק אותם – כמו בדוגמת התשלום לסניגורים.

—–

גילוי נאות: בעבר עבדתי בסניגוריה הציבורית הארצית, ואני עדיין מצויה בקשרים קרובים עם רבים מאנשי הסניגוריה ואף משתתפת בתדירות נמוכה בדיוני הסניגוריה. הדברים לעיל מייצגים את עמדתי האישית בלבד.


Advertisements