תגיות

, , , , , ,

פוסט זה הוא תיאור מחקר שערכו ד"ר קרן וינשל-מרגל ועו"ד ענבל גלון ממחלקת מידע ומחקר בבית המשפט העליון, יחד עם ד"ר אורן גזל-אייל מאוניברסיטת חיפה, המציג נתונים על מערכת המשפט הפלילית בישראל. תיאור המחקר נכתב על ידם והופץ כהודעה לתקשורת.

המחקר

המידע על מערכת המשפט הפלילית בישראל מצומצם מאוד. נתונים סטטיסטיים בסיסיים חסרים, והנתונים הקיימים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם חלקיים ולעתים, בשל אופי פרסומם, מטעים. כדי להציג תמונה מלאה של מערכת המשפט הפלילית ערכו פרופ' אורן גזל-אייל, ראש המרכז לחקר משפט פשיעה וחברה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה,ד"ר קרן וינשל-מרגל ועו"ד ענבל גלון ממחלקת מחקר ומידע בבית המשפט העליון, מחקר מקיף על ההליכים הפליליים בישראל המתבסס על מדגם רחב של 1417 תיקים פליליים מבתי משפט השלום ו-244 תיקים מבתי המשפט המחוזיים בישראל, מהשנים 2010 ו-2011. המדגם כלל את כל סוגי התיקים הפליליים למעט תיקי תעבורה, נוער ועניינים מקומיים שלהם מאפיינים מיוחדים. המחקר שופך אור על שורה של מאפיינים של ההליכים הפליליים בישראל שלגביהם לא היה עד היום מידע מוסמך כלשהו.

שיעור הזיכויים וההרשעות בישראל

מה שיעור הזיכויים בישראל? במשך מספר שנים עד שנת 2008, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי שיעור הזיכויים בישראל עומד על פרומיל אחד (עשירית האחוז). מנתון זה ניתן היה להבין שמרגע שהוגש כתב אישום גורלו של הנאשם נחרץ. רק אחד מתוך אלף נאשמים מזוכה. בשנתיים שלאחר מכן פורסמו נתונים לפיהם שיעור הזיכויים עומד על קצת למעלה מאחוז, ובשנה האחרונה הפסיקה הלמ"ס לחלוטין לפרסם נתונים על שיעורי ההרשעות והזיכויים. כיום אין למעשה כל מידע מהימן על האופן שבו מסתיימים הליכים פליליים בישראל. הנתונים של הלמ"ס עדיין מהדהדים ונתפסים לעתים כראיה לכך שההליך הפלילי לא מקנה לנאשם אפשרות אמיתית להתגונן מפני טענות התביעה (ראו למשל כאן וכאן).

המחקר החדש מציג תמונה מורכבת הרבה יותר ונתונים מפתיעים ביחס לידוע עד היום. על פי המחקר, בבתי משפט השלום, פחות מ-40% מהנאשמים מורשעים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ועוד כ-25% מורשעים באופן חלקי. עבור 5%, נקבע כי ביצעו את העבירה אך בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע אותם.

כתבי האישום כנגד הנותרים, כ-30%, מבוטלים מסיבות שונות, כגון חזרה של התביעה מכתב האישום, החלטות של בית המשפט לבטל את האישומים, אי התייצבות של הנאשם לדיונים, עיכוב הליכים על ידי היועץ המשפטי לממשלה, קבלת טענות מקדמיות של הנאשם, הכרזה על הנאשם כבלתי כשיר לעמוד לדין וכיוצא בזאת. יתרה מזאת, חלק מכתבי האישום מבוטלים למעשה כתחליף לזיכוי. כך, כשהתביעה מגיעה למסקנה כי אין לה די ראיות (לעיתים בעצת בית המשפט) היא מבטלת את ההליכים, מטעמים הדומים לאלו שמובילים את בית המשפט להורות על זיכוי. גם קבלת טענות מקדמיות, כמו טענת הגנה מן הצדק, ועיכובי הליכים שקולים מבחינות רבות לזיכוי.

זאת ועוד, הממצא, שהיה ידוע עד כה, בדבר שיעור הזיכויים הזעום עלול להטעות, גם כאשר בוחנים רק את התיקים שבהם ניתנה הכרעת דין (דהיינו אם מתעלמים מהתיקים שבהם האישומים בוטלו). זאת מכיוון שמרבית הנאשמים מודים בעבירות, בהסדר טיעון או בלעדיו.למעשה, רק כ-6% מהנאשמים במשפטים פליליים בוחרים לכפור באישומים נגדם ולנהל משפט. כל יתר הנאשמים, אם ההליכים בעניינם לא בוטלו, מודים באישומים, לרוב במסגרת הסדר טיעון.

כאשר בוחנים רק את האישומים שהינם "אישומים במחלוקת" (אישומים שהנאשם כפר בהם עד תום ההליכים המשפטיים, והתביעה ניסתה להוכיחם, כך שבית המשפט נדרש להכריע בעניינם), מתברר כי שיעור ההרשעות נמוך בהרבה מזה שדווח בעבר על ידי הלמ"ס. בבתי משפט השלום, פחות מ- 70% מהאישומים שבמחלוקת מסתיימים בהרשעה. כ-15% מהאישומים שבמחלוקת מסתיימים בזיכוי ו-15% הנותרים מבוטלים בהוראת בית המשפט מסיבות שונות. גם בבתי המשפט המחוזיים, בהם נדונות העבירות החמורות יותר, רק כ-70% מהאישומים שבמחלוקת מסתיימים בהרשעה. מתוכם, ב-6% מהמקרים בית המשפט מרשיע את הנאשם בעבירה קלה יותר מזו שהתביעה כללה בכתב האישום. האישומים הנותרים מסתיימים בזיכוי (26%) או מבוטלים על ידי בית המשפט מטעמים שונים (4%).

כוחה המוגבל יחסית של התביעה משתקף גם בממצאים אחרים בדוח. כך, בעוד שהתביעה ביקשה את מעצרם עד תום ההליכים של 27.4% מהנאשמים בבתי משפט השלום, עצר בית המשפט רק את מחציתם (14%). בבתי המשפט המחוזיים, 60% מבקשות התביעה למעצר עד תום ההליכים התקבלו. עונשי מאסר בבית משפט השלום הוטלו על שלושה רבעים מהנאשמים שבעניינם ביקשה התביעה מאסר. בבתי המשפט המחוזיים, העבירות חמורות יותר, ולכן כ-80% מבקשות המאסר של התביעה נענות.

הסדרי הטיעון

הסדרי טיעון בישראל מעולם לא הוסדרו בחקיקה. ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת דנה בימים אלו בהצעת חוק ממשלתית המבקשת להסדירם. לפני כשנה ניסתה התנועה לחופש המידע להשיג את הנתונים מפרקליטות המדינה. בעתירה שהגישה התנועה לחופש המידע לבית המשפט המחוזי בירושלים היא דרשה לקבל לידיה את הנתונים על שיעור ההסדרים. העתירה נדחתה לבסוף משטענה הפרקליטות שהנתונים, למרות חשיבותם, פשוט לא נמצאים בידיה (עתמ (י-ם) 48992-05-10‏ ‏ התנועה לחופש המידע נ' משרד המשפטים).

המחקר חושף לראשונה את היקף השימוש בהסדרי טיעון במכלול העבירות הפליליות. אם מתעלמים מהתיקים בהם בוטלו האישומים, מתברר כי כ-93% מהנאשמים מורשעים על פי הודאתם בבית המשפט. רק מיעוטם הודו בלא הסדר. רוב הנאשמים שהאישומים נגדם לא בוטלו (76.5%) הודו במסגרת הסדר טיעון. למעשה, אם מורידים מהמדגם את הנאשמים בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל (שב"חים) אשר בדרך כלל מודים בלא הסדר טיעון, שיעור הסדרי הטיעון עולה לכ-83% מהתיקים בבתי משפט השלום. הכרעות דין (של הרשעה או זיכוי) המתבססות על שמיעת ראיות מתקבלות בכ-7% מהתיקים הנידונים בבית משפט השלום.

בבתי המשפט המחוזיים כ-86% מהנאשמים שהאישומים נגדם לא בוטלו, ערכו הסדר טיעון ורק כ-6% הודו בלא הסדר (בחלק או כל האישומים נגדם). הרוב המכריע של הסדרי הטיעון בבתי המשפט המחוזיים כללו ויתור של התביעה על סעיפי אישום (לעיתים בנוסף להסכמה על העונש ולעיתים בלא הסכמה כזו).

הליכים שהופסקו

אחד הנתונים המפתיעים ביותר במחקר הינו השיעור הגדול של הנאשמים שהתיק נגדם מסתיים בלא כל הכרעת דין. למעשה, כ-30% מהנאשמים בבתי משפט השלום מסיימים את ההליך בלא הרשעה או זיכוי. הסיבה הנפוצה ביותר לביטול האישומים (11.3% מהנאשמים בבתי משפט השלום) היא היעדרותו של הנאשם מהדיונים. נאשמים רבים פשוט לא מתייצבים לדיונים עד שבית המשפט מתלה את האישומים נגדם או מבטל אותם.

נאשמים אלו הם עבריינים רצידיוויסטים (ליותר מ-75% מהם עבר פלילי, לעומת כ-35% מקרב נאשמים אחרים), וכמחציתם אף מתחמקים מדין באופן סדרתי. אף שרבים מהם (48%) נתפסים בתוך שנה מבצעים עבירה נוספת, פעמים רבות התביעה מעמידה אותם לדין רק בגין העבירה החדשה, בעוד שהאישומים הישנים שבוטלו בשל אי-התייצבותם, נשכחים. כך, 91 נאשמים במדגם שלא התייצבו לדיונים, נתפסו והועמדו לדין בגין עבירות אחרות, אולם רק 41 מתוכם הועמדו לדין שנית בגין האישומים המקוריים. ה-50 הנותרים זכו ככל הנראה להימלט מהאישומים הללו, למרות שהם נתפסו שנית.

סיבה נפוצה נוספת לביטול הליכים היא חזרה של התביעה מכתב האישום. התביעה חזרה מכתבי האישום ב-10% מהמקרים במדגם. לא ניתן לדעת באיזה חלק מהמקרים היוזמה לחזור מכתב האישום הייתה של התביעה, לאחר שיקול דעת מחודש ביחס לראיות או לעניין לציבור, ובאיזה חלק היה זה לחץ של בית המשפט שהוביל להחלטה. יש להניח כי חלק מכתבי אישום אלו היו מסתיימים בזיכוי אם ההליכים היו נמשכים. מעניין לציין כי ב-2% מהתיקים הותנתה החזרה מאישום בהתחייבות של הנאשם לתרום לגורם כלשהו (כגון עמותת אל-סם או "אור ירוק") או לבצע פעולה אחרת. נציין כי הצעת החוק לסגירת תיק מותנית נדונה בימים אלו בוועדת החוקה של הכנסת.

המקרים הנותרים שבהם בוטלו ההליכים נבעו מהחלטות שיפוטיות לבטל את כתב האישום (2.5% מהתיקים), עיכובי הליכים (1%) אי כשירות של הנאשם לעמוד לדין (2.5%) או סיבות אחרות (2.5%).

מודעות פרסומת