תגיות

, , , ,

בחודש פברואר כתבתי כאן על הרצאתה של תא"ל סימה ואקנין -גיל, הצנזורית הצבאית הראשית בכנס דמוקרטיה ברשת 

בתחילת מאי, הודיעה הצנזורית הצבאית תא"ל סימה וקנין גיל כי מערכת טכנולוגית חדשה המנטרת מידע ברשת הוכנסה לשימוש . המערכת החדשה מנטרת מידע טקסטואלי וויזואלי כאחד במגוון פלטפורמות – החל מאתרי חדשות, דרך בלוגים ועד ליישומי מדיה חברתיים כדוגמת פייסבוק וטוויטר; תוך שימוש במילות מפתח שיוגדרו מראש.

ואקנין גיל שבה וחזרה על הצהרתה כי הצנזורה מתערבת במקרים ספורים בלבד כאשר קיימת וודאות קרובה לפגיעה בבטחון המדינה וכי אין לצנזורה כוונה לחטט בפרופילים של אנשים פרטיים.

בשבוע שעבר התפרסם מאמר חדש של ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה – תחת הכותרת משמעות הצנזורה בעידן של מידע חופשי ודיגיטלי מתייחסת שוורץ אלטשולר לשני היבטים מטרידים:

ההיבט הראשון עוסק באפקט המצנן של "צנזורה פסיבית" (כהגדרתו של Prof. Johnathan Zittarin אחד מחוקרי האינטרנט הידועים בעולם, החוקר היום במרכז ברקמן לחקר האינטרנט שבאוניברסיטת הרווארד) העלול להרתיע הן את האדם המתבטא מפורשות והן את הגולשים העוקבים אחריו בין אם בצפייה בדף ובין אם בהרשמה ל RSS , בלייק או בתגובה (ואם נחזור לפוסט שלי מן השבוע שעבר שעסק בלייקים ובחופש הביטוי – אדם יחשוב פעמיים אם לעשות לייק להתבטאות שעלולה להיתפס כמסוכנת מבחינה בטחונית).

ההיבט השני נוגע לצורך להביא למודעות הציבור את העובדה שהאח הגדול (הצנזורה כמוסד רשמי של המדינה) עוקב אחריו. בצדק רב מאזכרת ד"ר שוורץ אלטשולר גם את הגופים הפרטיים עסקיים העוקבים אחרינו . והלא פעילותה של הצנזורית מצטמצמת לכדי שולית וזניחה בהשוואה למעקב שגוגל, פייסבוק ודומותיהן משתיתות עלינו ועל המידע שאנו זורים לרוח הרשת.

את סקירתה מסיימת שוורץ אלטשולר דווקא באבסורד הנובע מכך שמחד תפקידה של המדינה להגן על האזרחים מפני פגיעה בפרטיותם על ידי גורמים מסחריים ומאידך היא עצמה מפעילה סוג של מעקב (surveillance) על הציבור במקום למנוע מן החברות לאסוף מידע אודותינו היא אף רוכשת מהן כלים המסייעים לה לאסוף מידע עלינו.

אני מסכימה עם תובנותיה של ד"ר שוורץ אלטשולר – אך רוצה לחדד את דבריה:

מחד, על פי הנורמות הקבועות במשפט המנהלי ובמשפט החוקתי חובות המדינה כלפי אזרחיה להתנהלות ישרה הוגנת ושקופה עולות על חבויות החברות במישור העסקי  (למרות שחובות זלגו מן המשפט הציבורי למשפט הפרטי – אך לא להיפך כלומר עדיין רמת הדרישות מן המדינה עולות על רמת הדרישות מן המגזר הפרטי).

מאידך, חשוב לזכור כי בעוד החברות המסחריות עוקבות אחרינו על מנת להגדיל את רווחיהן הכספיים ולהשתמש במידע לצרכים עסקיים…הרי הצנזורה הצבאית עוקבת אחרי התבטאויות ברשת על מנת להגן על בטחון המדינה ובעקיפין על כולנו מפני פגיעה ממשית. וההבדל הזה הוא משמעותי. עם זאת טוב עושה תא"ל ואקנין – גיל בכך שהיא מנסה לצמצם למינימום את מידת המעקב על מנת להימנע מפגיעה בפרטיותנו במידת האפשר. לצערי הרב, את השיקולים הללו חברות הענק לא עושות – כל המרבה באיסוף נתונים, הרי זה משובח וכמאמר המימרה שמנסים למכור לנו כבר למעלה מ – 10 שנים על מנת שנפסיק להתלונן על חשיפת המידע העצומה  – Privacy is Dead, Get Used to it / Get Over it.

ושורה תחתונה לנו האזרחים הפשוטים, עצתי לכם, לאור כל מה שקורה ברשת בשנים האחרונות – תחשבו טוב טוב על כל פעילות שאתם עושים ברשת, הימים של פעילות ספונטנית ברשת כלאחר יד בלי לשקול השלכות עתידיות מאחורינו לבלי שוב

מודעות פרסומת