תגיות

, ,

הסיפור הוא סיפור פשוט לכאורה. סיפור של עובדים שלא מסתדרים עם המעביד שלהם, מבצעים פעולה פשוטה למדי שאינה נתפסת כמשמעותית אלא כיומיומית ומאבדים את מקום עבודתם עקב כך.

והמעשה שהיה כך היה:

בובי בלנד, דיוויד דיקסון, רוברט מקוי, ג'ון סנדהופר ודברה מקוי עבדו במשרד השריף בהאמפטון, וירג'יניה כפקודיו של השריף רוברטס. בנובמבר 2009 רץ השריף רוברטס לכהונה נוספת. ספק בצחוק, ספק ברצינות, הביעו החמישה את הסימפטיה שלהם למועמד האחר ג'ים אדמס תוך שהם אוהדים את דף הקמפיין הפייסבוקי שלו, או במילים פשוטות הם עשו לו לייק (לייקקו). רצה הגורל ושריף רוברטס נבחר לכהונה נוספת. לאור הלייקים שסימנו פקודיו למתחרה שלו החליט הלה לפטרם מתפקידם. רוברטס נימק את הפיטורין בצמצום תקציבי כמו גם בעובדה שהעובדים לשעבר הפרו את ההרמוניה והפריעו ליעילות המשרד.

ובכן החמישה לא הסכינו עם הטענות. הם תבעו את מעסיקם לשעבר וטענו כי בפיטוריהם הפר את זכויותיהם על פי התיקון הראשון לחוקה.

ב – 24 לאפריל נתן בית המשפט של מזרח וירג'יניה את הכרעתו בנדון. הוא פסק לטובת שריף רוברטס. 

בפסק הדין שנכתב על ידי השריף ריימונד ג'קסון ערך בית המשפט אבחנה מעניינת בין שני סוגי אמירות:

1. אמירה מפורשת המתבצעת על ידי כתיבת סטטוס בפייסבוק (כמובן שניתן להשליך זאת לגבי כל רשת חברתית)

2. אמירה עקיפה מרומזת הנעשית באמצעות סימון לייק לסטטוס / פוסט שמישהו אחר כתב או לדף של אדם / ארגון מסוים.

אני הייתי מבחינה פה בין explicit statements לבין implicit statements

בעוד אמירות מן הסוג הראשון חוסות תחת הגנת חופש הביטוי של התיקון הראשון לחוקה הלא הלייקים אינם נכללים בהגנת חופש הביטוי.

בשני פסקי דין מספטמבר ונובמבר (בהתאמה) 2011  Gresham v. City of Atlanta ו – Mattingly v. Millingan העניק בית המשפט את הגנת התיקון הראשון לאמירות שנעשו בפייסבוק. השופט ג'קסון הבחין בין פסיקות אלו לבין המקרה הנוכחי. לדבריו,  בעוד במקרי גרשם ומוטינגלי נעשו אמירות של ממש (actual statements) הרי במקרה זה אין שום אמירה שכזו. סימון לייק לדף  בפייסבוק אין בו די. אין בו בגדר אמירה מהותית ומשמעותית המעניקה את הגנת התיקון הראשון.

בעיניי הפסיקה משונה – האין בסימון לייק לדף של המועמד הנגדי משום אמירה סובסטנטיבית? הלא אם לא היתה כאן משום אמירה משמעותית אותה הבין מיד השריף רוברטס, אמירה של חתירה כנגד המפקד, הוא לא היה אץ לפטרם…

מסתבר שקלעתי לדעת גדולים:

פרופסור אריק גולדמן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת סנטה קלרה גורס שהתיק בשל לערעור ואין מדובר רק במקרה ספציפי של בלנד וחבריו אלא בסוגיה עקרונית שחשוב שבית המשפט ידון בה בצורה יותר נרחבת.

גם פרופסור מרקוס מסנר מאוניברסיטת Virginia Commonwealth המתמחה במדיה חברתיים סובר כי סימון לייק לדף של מועמד פוליטי הינו בגדר הצהרה פוליטית פר סה. אמנם לא הצהרה מעמיקה ומפורטת אבל הצהרה פוליטית לכל דבר. הוא מבהיר כי בעידן שבו ביטויים מתקצרים , עבור רבים סימון לייק לדף פוליטי כמוהו ככתיבת פוסט פוליטי

ג'ף הרמס, מנהל פרויקט משפט המדיה הדיגיטליים  של מרכז ברקמן לאינטרנט וחברה באוניברסיטת הרווארד סבור כי השופט המעיט בערכו של הליק דווקא בשל פשטות השימוש ביישום.

מייגן גרבר מכתב העת החשוב האטלנטיק סבורה כי פסק הדין מסמן איזושהיא מגמה עתידית במסגרתה הקווים הברורים בין סוגי ביטויים מוגנים ושאינם מוגנים במסגרת התיקון הראשון לחוק ילכו וייטשטשו והקטגוריות יתערבבו זו בזו, בעיקר בזירה המקוונת בה המרחק בין ביטוי לפעולה, בין הזדהות פוליטית לפרסומת, בין הפרטי לציבורי אינו מוחלט .

נראה שהדיון בנושא רק החל והעניין עוד צפוי להסתבך. אבל כבר כעת ברור שיש חשיבות גדולה לתשומת לב מהותית ואמיתית במישור המשפטי גם ליישומים שעל פניהם נראים חביבים ולא מזיקים ולצורך כך עלינו לפתח דיון משפטי וחברתי רציף שיאפשר לנו לנסות להדביק את הקצב המטורף של הטכנולוגיה. עוד פעילות משמעותית שיש לבצע היא להעביר את השופטים סדנאות ממוחשבות בהן יתנסו בעצמם באפליקציות אשר את אופיין וטיבן שומה עליהן להכיר על מנת שיוכלו לקבל החלטות משפטיות מושכלות יותר בהקשר.

לקריאה נוספת ראו את שני המאמרים הבאים:

Megan GarberIs a Facebook Like Protected Under the First Amendment? A Court Says No, The Atlantic , 30 April 2012 

Leigh Goessl, Judge Rules 'Like' Button Not Protected Under First Amendment, Digital Journal 8 May 2012

Advertisements