תגיות

, ,

רקע

במאמר קודם דנתי בטיפול בתושבי סודאן שהגיעו לישראל בשנים האחרונות.ציינתי שם כי תושבים אלה אינם מוכרים בישראל כפליטים לפי אמנת הפליטים,ובנוגע להם מוחלת "הגנה קבוצתית זמנית" (temporary protection status) שבבסיסה כיבוד העיקרון הקבוע בסעיף 33 לאמנה ולפיו תימנע החזרה (refoulement) של מקבלי ההגנה למקום שנשקפת בו סכנה לחירותם או לחייהם.

במאמר אחר התייחסתי להכרזת העצמאות של דרום סודאן מיום 9 ביולי 2011. שם ציינתי שישראל הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירה במדינה החדשה וכוננה עמה יחסים דיפלומטיים: שגרירה הראשון של ישראל בדרום סודאן, חיים קורן, הגיע לבירה ג'ובה, ונשיא דרום סודאן הודיע בפגישה שערך ביום 25 במרס 2012 עם הנשיא פרס על כוונת ארצו לפתוח שגרירות בירושלים (אם אכן כך יקרה, תהיה זו המדינה היחידה העושה כך). ואולם לעת הזאת טרם נפתחה בישראל נציגות דיפלומטית של דרום סודאן.

ב-31 בינואר 2012 קראה רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים "לנתיני דרום סודאן השוהים בישראל לשוב למולדתם מרצון", הציעה סיוע כספי למי שיבחרו לעשות כן עד יום 1 באפריל 2012, וציינה כי "החל מתאריך 01/04/12 יינקטו פעולות אכיפה כנגד שוהים בלתי חוקיים מדרום סודאן אשר לא עזבו את ישראל מרצונם ולא תתאפשר קבלת סיוע כספי" (ההדגשות שלי).

בחודשים שחלפו עזבו את ישראל רק מבקשי מקלט ספורים; יוזמת המדינה עוררה התנגדות, בין היתר בקרב אנשי רוח ובסמוך למועד הגירוש המתוכנן הגישו ארגוני זכויות אדם עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. ביום 29 במרס 2012 הוציא השופט יגאל מרזל צו ביניים המחייב את המדינה להגיב לעתירה עד יום 15 באפריל 2012; המדינה ביקשה להאריך את המועד להגשת התגובה עד יום 6 במאי 2012.

המחאה הציבורית נגד הגירוש המתוכנן נסבה ברובה סביב הידרדרות המצב בדרום סודאן (ראו להלן), ובעקבותיה המליץ משרד החוץ על הארכת ההגנה הקבוצתית בחצי שנה, בדומה להחלטתה של ממשלת ארצות הברית מאוקטובר 2011 להאריך את ההגנה הקבוצתית בתחומה עד מאי 2013. עם זאת, הגורם המוסמך להחליט על מדיניות גירוש הוא משרד הפנים, וזה לא שינה עד כה את עמדתו.

אבקש לטעון שאף אם ההגנה הקבוצתית תוסר, גירוש של "נתיני" דרום סודאן מעורר שני קשיים משפטיים בלתי מבוטלים שיש בהם לכאורה כדי למנוע את ביצועו בשלב זה: הראשון, הייחודי לנסיבות הקמתן של מדינות חדשות, נוגע לצורך בבירור זהותם של "נתיני" דרום סודאן. השני, התקף בכל מצב של הסרת הגנה קבוצתית, נוגע לצורך במימוש הזכות להגשת בקשות פרטניות למקלט.

הדרדרות המצב בדרום סודאן מאז הכרזת העצמאות

בחודשים האחרונים הידרדרו עד מאוד היחסים בין דרום סודאן לשכנתה מצפון, וסודאן הפסיקה את השיחות עם דרום סודאן שנערכו באדיס אבבה, אתיופיה. ביום 12 באפריל 2012 דרשה מועצת הביטחון של האו"ם  מהצדדים הנצים להפסיק את הקרבות המתנהלים באזורי הגבול. שליח סוכנות האו"ם לפליטים באזור פרסם הודעה שלפיה הקרבות בין דרום סודאן לשכנתה מצפון מעוררים חשש בנוגע לביטחונם של הפליטים.

דו"ח של הפרלמנט הבריטי שפורסם ב-12 באפריל 2012 מזהיר מפני "קטסטרופה הומניטרית" בדרום סודאן, בין היתר עקב אובדן הכנסותיה מנפט לנוכח המשבר עם סודאן.דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ממרס 2012 מצטט דו"ח של "תוכנית המזון העולמית" (WFP) הקובע כי בדרום סודאן  שורר רעב קיצוני, יש מחסור חמור במי שתייה, ובהיעדר טיפול רפואי ותרופות אחד מכל שבעה ילדים מת לפני הגיעו לגיל חמש.

ספק רב אפוא אם המצב בדרום סודאן מאפשר את חזרתם הבטוחה של מקבלי ההגנה הקבוצתית הזמנית. שליחת סוכנות האו"ם לתיאום הומניטרי (OCHA) ולארי אמוס ציינה בעקבות ביקור שערכה בדרום סודאן בראשית פברואר כי אין להחזיר תושבים לשם בניגוד לרצונם all returns must be voluntary)

עמדתה של סוכנות האו"ם לפליטים היא כי הסרת ההגנה ראוי שתיעשה רק לאחר שהנסיבות ישתנו באופן מהותי, והמצב יהיה יציב ובר קיימא.

היום שאחרי הסרת ההגנה הקבוצתית: שני קשיים משפטיים

הקושי המשפטי הראשון מקורו בעובדה שדרום סודאן היא מדינה חדשה, שהוקמה בעקבות סכסוך ממושך שבמהלכו נאלצו רבים מאזרחיה הפוטנציאלים לעזוב את שטחה. לפי דו"ח עדכני של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שמיפה את אוכלוסיית ה"לא ישראלים" השוהים בישראל, כ-15,000 תושבים שמקורם בסודאן מצויים כיום בישראל: מקצתם הגיעו לישראל ישירות משטחה הנוכחי של דרום סודאן, שם התגוררו עד עזיבתם; אחרים הגיעו משטחה האחר של סודאן, אבל מקורם בדרום סודאן, שאותה עזבו קודם לכן; ואחרים (ילדים ובגירים) נולדו מחוץ לשטח סודאן, אך יש להם קשרים משפחתיים ואחרים לדרום סודאן.

לישראל אין כוונה לגרש תושבים לסודאן, שעמה אין לה קשרים דיפלומטיים והמוגדרת בחקיקה כמדינת אויב. לכן בנוגע לכל מי שהרשויות מבקשות לגרשו לדרום סודאן, ראשית יש לבחון אם הוא זכאי לאזרחות של מדינה זו. לא בכדי התייחסו הרשויות ל"נתיני" דרום סודאן ולא לאזרחיה. את הבחינה הזאת יוכלו כאמור לעשות רק רשויות דרום סודאן לאחר שיקימו נציגות דיפלומטית בישראל. מדובר בתהליך לא פשוט, בפרט בנסיבות של סכסוך ממושך ותופעה המונית של עקורים (displacement), והוא מחייב לנקוט משנה זהירות. בטיוטת האמנה בדבר אזרחותם של בני אדם ביחס להקמתן של מדינות ממשיכות  (nationality of natural persons in relation to the succession of states) נכללים מבחנים שונים (תושבות, שייכות משפחתית וכיו"ב) לקביעת זיקה ממשית למדינה חדשה החולשת על חלק משטחה של מדינה קודמת, על מנת למנוע יצירת מצבים של חוסר אזרחות מצד אחד, ושיוך של אדם למדינה שאין לו כל קשר אליה מן הצד האחר.

הקושי המשפטי השני מקורו בעובדה שישראל מחויבת, מתוקף אמנת הפליטים, לאפשר לחוסים תחת ההגנה הקבוצתית הזמנית להגיש בקשות אישיות למקלט אם הם סבורים שבעניינם קיימות עילות פרטניות (כגון רדיפה על רקע דתי או פוליטי) שאינן חלות על כלל התושבים ו/או במקרים מסוימים עלולות לנבוע מהקמתה של המדינה החדשה (למשל, אדם המתנגד למשטר החדש בדרום סודאן). בהקשר זה סעיפים 94‑96 לספר העזר של סוכנות האו"ם לפליטים מציינים כי יש להכיר בפליטים שמעמדם כפליטים התגבש במדינת המקלט (sur place) בשני מצבים: שינוי שחל במדינת מוצאו של מבקש המקלט לאחר עזיבתו (למשל, חילופי משטר) ושינוי שחל בנסיבות האישיות או הסובייקטיביות של מבקש המקלט.

לפי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוזכר למעלה, "מדינת ישראל התחייבה לאפשר לכל נתין דרום סודאני בישראל להגיש בקשה פרטנית למעמד פליט, אך לא ציינה זאת בהודעותיה בדבר סיום ההגנה הקבוצתית". עד 28 בפברואר 2012 לא הגישו תושבים שמקורם בסודאן ליחידת ה-RSD ברשות האוכלוסין וההגירה בקשות להכרה פרטנית במעמד פליט, אבל יש להניח שבקשות כאלה יוגשו אם וכאשר תוסר בפועל ההגנה הקבוצתית. מכיוון שכבר היום ממתינות לבדיקה כ-3,000 בקשות פרטניות (שהגישו מבקשי מקלט ממדינות אחרות) שבמסגרת הטיפול בהן עדיין לא ערכה יחידת ה-RSD ריאיון מקיף, הטיפול בבקשות עשוי להימשך זמן רב.

הערה לסיום

הסרת ההגנה הקבוצתית אינה נראית ריאלית לעת הזו, לאור המצב בדרום סודאן; זאת ועוד,  גירוש תושבים שמקורם באזור לדרום סודאן לא יוכל להתבצע שיושלמו ההליכים הפרטניים לקביעת זהות הזכאים לאזרחות דרום סודאנית ובירור בקשות פרטניות לקבלת מעמד על יסוד אמנת הפליטים. לנוכח זאת, וכמו שצוין במאמריי הקודמים, ראוי לפעול ביתר שאת להסדרת תנאיהם ולשמירה על זכויותיהם של מבקשי המקלט וזכאי ההגנה הקבוצתית בישראל.

[published @  http://www.idi.org.il/BreakingNews/Pages/547.aspx%5D

מודעות פרסומת