פוסט אורח מאת ירון קובו, במסגרת שיתוף פעולה של "הטרקלין" עם כתב העת "עיוני משפט"

רוקסן קולטון, ברמנית מת"א, היא "הרוכבת המיליון על אופני 'תל אופן'", כך פורסם בתחילת החודש בעמוד הפייסבוק של עיריית ת"א. על פניו, עוד ידיעת יח"צ מבית היוצר של חולדאי. אם תרצו,  גם בשורה משמחת לחובבי האופניים ואיכות הסביבה. אבל מעבר למשמעות המיידית של ההודעה – הצלחתו של מיזם השכרת האופניים החדש – מתעוררות מספר שאלות רקע: האם ההודעה הזו מבטאת שינוי באופן שבו נתפס הקניין בציבור? והאם השינוי מצדיק בחינה מחודשת של היקף ואופן ההגנה על הזכות לקניין במשפט?

"תל אופן" נחנך ע"י העירייה באפריל 2011 בתור שירות השכרת אופניים לנסיעות קצרות. גם מבלי להסתמך על הנתונים הסטטיסטיים של העירייה, ניתן לקבוע כי הפרויקט מצליח למדי. תחנות עגינה חדשות מקומות, וברחובות נראים רוכבים רבים על האופניים הללו. קרוב לוודאי שחלק מהמשתמשים כבר לא ירכוש זוג חדש של אופניים פרטיים.

האטרקטיביות של תל-אופן נובעת, בין היתר, דווקא מהעובדה שלמשתמש אין בעלות על האופניים: ההתחייבות היא לזמן קצר; הגעה למקום מסוים על גבי האופניים לא מחייבת לעשות באמצעותם גם את הדרך חזרה; ואולי היתרון המשמעותי ביותר למשתמש: אין צורך לדאוג לתחזוקה ולאפסון, ונעלם החשש התמידי מגניבה.

בתקופה האחרונה מופעל במקביל שירות השכרת רכבים לפי שעה, "car2go", במקרה זה ע"י יזמים פרטיים. הקונספט דומה: מכוניות בבעלות החברה מפוזרות במקומות שונים בעיר, המשתמשים אוספים אותן מנקודה מסוימת, ובגמר השימוש מחזירים לאותה נקודה.

מיזמים דומים של השכרת אופניים וכלי רכב לפרקי זמן קצרים פועלים מזה מספר שנים באירופה ובארה"ב, בווריאציות שונות. הם נועדו להציע פתרון למצוקות תחבורה וחניה, ולכן ברור מדוע הם רלוונטיים לאזור גוש דן. אף אחד מהשירותים הללו לא ניתן בחינם. במקרה של go2car מדובר אף ביוזמה עסקית טהורה, שעיקר תכליתה עשיית רווח. ועם זאת, קשה שלא להבחין ברוח השיתופית שנושבת מהם.

במקרה של תל אופן, לדוגמה, 2,000 משתמשים שעד כה היו נוסעים איש איש באופניו, עורכים כיום את אותו היקף שימוש ב-500 זוגות בלבד (המספרים להמחשה). יש כאן גם תמריץ "ירוק": 1,500 הזוגות ש"נחסכו" בחישוב, שקולים לחיסכון בחומרי גלם ובייצור. Car2go מציע את אותו הרעיון: ויתור על רכישת מכונית פרטית ומעבר לשימוש ברכבי החברה ברוטציה תמורת תשלום. המשמעות היא הקטנת מספר האופניים/רכבים הפרטיים, והחלפתם במאגר קטן יותר של כלי תחבורה בבעלות פרטית/המדינה, שבהם ניתנת ללקוחות זכות שימוש.

המעבר הזה – מאופניים פרטיים למנוי בתל אופן – לא משקף כמובן ויתור על הזכות לקניין הפרטי. עבור הלקוחות, זהו מעבר לסוג שונה של זכות קניין: מבעלות לשכירות או לזכות שימוש. ובכל זאת, נראה כי יש כאן ירידה בעצמת הזכות: מזכות in rem על כלי רכב, שתקפה כלפי 'כולי עלמא', עוברים המשתמשים לזכות הקרובה יותר לזכות חוזית, in persona. בנוסף, וזהו המאפיין החשוב לענייננו – שני הפרויקטים מדגישים את הממד השיתופי, שימוש יעיל ומשתלם של מספר רב של אנשים במספר מצומצם של נכסים.

במובן מסוים, car2go ותל אופן מייצגים דור חדש בתחבורה הציבורית. וכאן בעצם טמון השינוי: הם לא מחליפים את הדור הישן (אוטבוסים, מוניות), אלא מרחיבים את אמצעי התחבורה השיתופיים על חשבון כלי הרכב הפרטיים.

 הרוח השיתופית ניכרת באספקטים נוספים בחיי היומיום בשנים האחרונות. זו תוצאה של שילוב בין התפתחות טכנולוגית, רעיונות ירוקים וצמיחתם של אתרים ורשתות החברתיות (יוטיוב, פייסבוק, דרופבוקס – כולם בני פחות משמונה שנים).

ההתפחות הטכנולוגית הורידה משמעותית את הוצאות העסקה הכרוכות בשיתוף. אם בעבר היה בלתי אפשרי להעביר מסר ל-1,000  צרכנים/לקוחות/שותפים ברגע אחד, הרי שהיום ניתן לעשות זאת באמצעות אפליקציה בסמארטפון. אנחנו משתפים קבצים, מחשבות ונכסים פיזיים (דרך אתרים כמו couch surfing או 'אגורה' לדוגמה); אנחנו מעלים סטטוסים, תמונות או סרטונים מבלי לחשוב על קניין רוחני או תמלוגים; ואנחנו עושים את זה מתוך הרגל או למטרות הנאה, ולא מתוך אג'נדה או אידיאולוגיה.

הקניין קדוש, עד גבול מסוים

הזכות לקניין נחשבת לאחת הזכויות החזקות במשפט. זו זכות טבעית, עצמתית, שזוכה בישראל להגנה חוקתית. השיקול המרכזי מאחורי ההגנה הרחבה הוא יעילות כלכלית: ההנחה היא שללא קניין פרטי לא יהיו תמריצים לפתח את החברה והכלכלה. שיקולים נוספים הם "תורת העבודה" , בעקבות ג'ון לוק (אדם זכאי לקבל את פירות עבודתו) ו"תורת ההחזקה" (הגנה על קניין מאפשרת ודאות משפטית והסתמכות על מצגים בחברה).

לעתים המשפט סוטה באופן חריג מ"קדושת הקניין", כשממול ניצבים ערכים חברתיים המצדיקים זאת  כמו תום לב או תקנת הציבור. שיתוף לכשעצמו אינו סותר את רעיון ההגנה על הקניין: ניתן להיות בעלים במשותף של נכס מקרקעין או מיטלטלין. עם זאת, לעתים קיים מתח בין רעיונות של שיתוף לבין עצמת הזכות לקניין.

המתח הזה בא לביטוי במלוא עצמתו בדיני בתים משותפים, שם יש עירוב בין בעלות פרטית לרכוש משותף. ואכן, נראה כי עם הזמן ניתן לזהות תנועות על הסקאלה: ריכוך ההגנה הכמעט אבסולוטית שנפרשה על זכות הקניין של דייר מסוים אל מול חיזוק אינטרסים של כלל הדיירים ברכוש המשותף. בעוד שבעבר הייתה נטייה להגן על זכות הקניין האישי או הפרטי ('ממד הלחוד'), פרופ' מיגל דויטש טוען שבעשורים האחרונים ניכרת בחקיקה ובפסיקה הרחבת ה'ממד הקומונלי' בבתים משותפים. כך צומצמה זכות הווטו של דיירים להתנגד להקמת מעלית בבניין, והורחב מתחם התמרון לביצוע פעולות ברכוש המשותף גם במחיר של פגיעה מסוימת בזכות הקניין של אחד  הדיירים. המגמה של חיזוק הממד הקומונלי בבתים משותפים תמשיך ותקבל ביטוי גם בהצעת חוק דיני ממונות.

מהנושא של בתים משותפים לא ניתן להשליך באופן ישיר לענייננו, כי הוא מהווה מתח בין זכות בעלות לאינטרסים אחרים באותו נכס. עם זאת, הוא מהווה דוגמה למצב בו ביהמ"ש והמחוקק זיהו כי הגנה מוחלטת על זכות הקניין של הפרט תוביל דווקא לפגיעה ביעילות הכלכלית או באינטרסים חברתיים אחרים. לא מדובר בהחלת רעיונות מרקסיסטיים הדוגלים בביטול הקניין הפרטי, אלא בריכוך זכות הקניין בשם עצמת השיתופיות.

התהליך הזה עשוי להימשך ולהתרחב, ולא רק בהובלת המחוקק וביהמ"ש: פרקטיקת השיתוף שמשתקפת ברשתות החברתיות, באתרים, בתל אופן וב-car2go עשויה להשפיע "מלמטה" על תפיסת דיני הקניין. כפי שהתפתחות האינטרנט הצריכה את המחוקק ואת ביהמ"ש להתאים עצמם למציאות בכל הנוגע להגנה על חופש הביטוי, כך מעבר מבעלות פרטית לפרויקט "שיתופי" כמו תל אופן עשוי להשפיע על דיני הקניין.

המתח בין זכות הקניין לבין עמדה "חברתיסטית" ניכר במשפט במספר סוגיות, כמו הפקעה, מיסוי פרוגרסיבי או זיכיונות על ניצול משאבי טבע. האם התחזקות רוח השיתוף בחיי היומיום תשפיע על המחוקק ועל ביהמ"ש בבואם לעסוק בשאלות הללו? האם יש משמעות לכך שהרוח הזו נובעת משיקולי יעילות והתפתחות טכנולוגית, ולאו דווקא מאידיאולוגיה או הכרה בחשיבות חיי הקהילה על חשבון הפרט? האם הרוח הזו תקבל ביטוי בקריאות ל"צדק חברתי" בפן המשפטי? יהיה מעניין לעקוב ולראות.


הכותב הוא סטודנט לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת ת"א ועורך במדור הספורט של "מעריב". הפוסט מתפרסם במסגרת שיתוף פעולה של הטרקלין עם כתב העת "עיוני משפט". במסגרת שיתוף הפעולה, יתפרסמו בטרקלין פוסטים-אורחים פרי עטם של סטודנטים לתואר ראשון, חברי מערכת כתב העת. 

 

Advertisements