תגיות

, ,

 אז מה רע בבחירת הורים בבתי ספר ?

 תמי הראל בן שחר*

משרד החינוך משיק לקראת שנה"ל הבאה פיילוט במסגרתו ייפתחו אזורי הרישום עבור בתי ספר יסודיים ממלכתיים בארבע ערים, והורים יוכלו לבחור בין בתי ספר שונים. בשונה מפעולתם של בי"ס פרטיים, או מתכניות בתשלום פרטי, שהפגיעה שלהם בשוויון החינוכי ברורה קצת יותר, ניסוי מסוג כזה שזמין לכולם באופן שוויוני לכאורה, נראה דוקא רעיון לא רע. נכון? אז זהו שלא.

 תכניות של בחירת הורים נוסו במקומות רבים בעולם, כולל כאן בישראל (בחטיבות הביניים), במטרה להשתמש בתחרות על מנת לעודד מצוינות חינוכית וגיוון. ואולם, התוצאות מניסויים אלה מאכזבות: תחת גיוון, תכניות הבחירה דוקא יצרו אחידות בין בי"ס שמנסים לפנות לקהל רחב ככל האפשר. הדרישה לשיווק עצמי הכריחה את ביה"ס להשקיע בדברים חיצוניים כגון פלאיירים, פרסומות, ומיתוג, וגרמה לרידוד התכנים החינוכיים והערכיים. אולם ללא ספק הבעיה הקשה ביותר עם תכניות הבחירה היא שמסתבר שבממוצע רק כ-15% מהתלמידים מנצלים את הבחירה, ואלו הם התלמידים מהמשפחות המבוססות ביותר. כלומר, תכניות בחירה מאפשרות לתלמידים בעלי יתרון לשפר את חינוכם עוד יותר, תוך פגיעה בחינוך הניתן לתלמידים מן השכבות החלשות, אשר נוטים להישאר בביה"ס השכונתי המתדלדל. הבעיות הללו קיימות גם כאשר התכניות מלוות ברגולציה שנועדה לשמור על ההוגנות והשוויון, אולם מובן כי הן מחריפות פי כמה כאשר אין רגולציה כזו או כשהכללים אינם נאכפים.

בחוזר המנכל העוסק בניסוי המדובר, נקבעו התנאים להפעיל את הניסוי: נדרש הסדר תחבורה הנותן מענה לניידות התלמידים; בתי הספר צריכים להיות ברמה דומה (אחרת לא תתקיים תחרות); נדרש שהחינוך יוצע חינם בכל בתי הספר; ונאסר על בתי ספר למיין את התלמידים המבקשים ללמוד בו.

ואולם, אף שהרישום לבתי הספר כבר נמצא בעיצומו (אם לא הסתיים זה מכבר), טרם הוסדרה סוגיית ההסעות. זה לא מפתיע, לנוכח העובדה שישנן ערים שבהן בחירת הורים פועלת כבר מספר שנים בחטיבות הביניים ועדיין לא כל התלמידים זוכים להסעות חינם. גם בעיית גביית תשלומי הורים אסורים, החמורה ממילא בכלל המערכת, צפויה להחריף במסגרת תכנית בחירת הורים כיוון שתכניות ייחודיות צריכות מימון, והורים נלהבים שמבקשים לבחור בי"ס הם קבוצה שקל לדרוש ממנה תשלומים כאלה.

ולבסוף, יש סיבה של ממש לדאגה גם ביחס לאכיפת האיסור למיין תלמידים. גם כיום, ועל אף שאסור להם, בתי ספר ממלכתיים לא מעטים ממיינים את תלמידיהם. רשויות החינוך אינן מספיק נחושות בהתנגדות שלהן לפרקטיקות אלה. להיפך, ישנן רשויות שנכנעות ללחץ ביה"ס והורים חזקים, וממסדות את המיון האסור. ללא אכיפה קפדנית של האיסור למיין תלמידים, פתיחת אזורי רישום צפויה להחריף את התופעה של בי"ס ממלכתיים הממיינים את תלמידיהם.

אז אם מדובר ברפורמה בעייתית ביותר, מדוע המשרד מקדם אותה? על-פי הצהרת משרד החינוך, הרפורמה נועדה לחזק את החינוך הציבורי ולהיאבק בביה"ס הפרטיים. אלא ששימו לב, במקום לחזק את החינוך הציבורי באמצעות השקעת משאבים מאסיבית, הקטנת כיתות, או טיפוח המורים, הדרך שבוחר משרד החינוך לתמרץ הורים חזקים להישאר במערכת הציבורית היא לאפשר להם לקבל את אותם היתרונות שיש בחינוך הפרטי  – בחינוך הממלכתי, ויותר בזול. הניסוי הנוכחי מצטרף למגמות נוספות הפוגעות גם הן בעקרונות של שוויון וחינוך חינם, כגון הגדלת היקף תשלומי ההורים המותרים וצמיחה של תכניות ייחודיות "על אזוריות".

וכך הפך המאבק של משרד החינוך בבתיה"ס הפרטיים למנוע מרכזי להגדלת הפערים בחינוך הציבורי בישראל. רק לי זה נשמע מוזר?

תמי הראל בן שחר הינה דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בשוויון בחינוך ובהפרטה בחינוך.

Advertisements