תגיות

, ,

פסק דינו התקדימי של בית המשפט העליון בעניין הפרטת בתי הסוהר לא יורד מסדר היום. הוא מוזכר חדשות לבקרים בשורה של אירועים משפטיים בעת האחרונה. הוא אף היה אחד הנושאים בהם התהדרו רשימותיהם של כתבי המשפט לקראת פרישתה של נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית ביניש ואוזכר כאחת מגולות הכותרת של תקופת כהונתה המרשימה כנשיאת בית המשפט העליון.

לצד כל זאת התבשרנו לאחרונה כי פסק דין תקדימי זה אף שימש את העותרים כנגד הליך ההפרטה ברכבת ישראל בעתירתם לבג"צ כנגד ההסכם שנחתם עם חברת בומברדיה הצרפתית לאספקתם ותחזוקתם של קרונות במסגרת הליך היערכותה של רכבת ישראל לעתיד. הנה ציטוט מהעתירה בנושא:

"עוד טוענים העותרים, כי הפרטה כאמור, הנעשית ברכבת בחודשים האחרונים ב"דרך זוחלת" אינה שונה מהותית מהפרטת בתי הכלא, אף שהניסיון דשם נעשה "במכה אחת". מאחר שההבדל בקצב ההפרטה אינו משנה למהות העניין, דין אחד לשניהם.

הפגיעה בזכות לתנועה במובן המלא של המילה ובאינטרסים ציבוריים ולאומיים בקיומה של רכבת ארצית ציבורית, אינה שונה מהותית מהפגיעה בזכויות ואינטרסים עליהם הגן בית משפט נכבד זה בבג"ץ בית הכלא (בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ועסקים (ע"ר),חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר,  19.11.2009), ולפיכך, נדרשת – בשלב ראשון – חשיפת ההסכם ולאחר מכן, קיומו של דיון ציבורי ו/או משפטי בלגיטימיות המהלך להפרטת הרכבת."

למרות תמיכתי בעמדה כי הפרטה מלאה של הרכבת היא בעייתי מבחינה ציבורית, שילובו של פסק הדין בעניין בתי הסוהר המבוסס על הלכה עקרונית לפיה קיימים מקרים בהם ישנם טעמים חוקתיים להתנגד להליך הפרטה, אינו מתאים, עם כל הצער שבדבר, לעניין ההפרטה ברכבת ישראל.

פסיקת בית המשפט העליון בעניין בתי הסוהר קבעה כי עצם העברת סמכות לשימוש בכוח בשם המדינה לידיהם של גורמים פרטיים המונעים משיקולים כלכליים היא בלתי חוקתית בשל הפגיעה בזכותם של האסירים לחירות ולכבוד האדם. הנימוקים המרכזיים שבבסיס פסיקה זו היו היעדר הלגיטימציה הציבורית לפעולתו של הגורם הפרטי בשם מנגנוני אכיפת החוק והעובדה כי למדינה סמכויות גרעיניות אותן היא אינה יכולה להעביר לגורם פרטי ועליה לבצען בעצמה. סמכויות אלה כוללות – על-פי פסק הדין – סמכויות כגון הפעלת צבא, משטרה, בתי משפט ובתי סוהר. אם כן, קיים קושי רב בהשוואה בין סמכויות אלה המצויות בלב תפקידה של המדינה המודרנית, לבין השאלות העקרוניות העולות אגב סכסוך העבודה ברכבת ישראל.

לסכסוך זה היבטים רבים אך רובם בשלב זה מצויים במישור יחסי העבודה בין הנהלת הרכבת לעובדיה. הרפורמה הקורמת עור וגידים בימים אלה ברכבת ישראל צפויה לפגוע קשות בעובדי הרכבת ולכך יש לתת את הדעת מבחינה ציבורית. גם החלטה עתידית על הפרטתה המלאה של הרכבת – בשונה ממיקור חוץ של שירותים מסויימים בה – דורשת עיון מעמיק. מדובר במונופול טבעי כפי שטוענים העותרים בעתירתם לבג"צ ושאלת הפרטתו של מונופול טבעי טעונה דיון נפרד, אם כי לא בהכרח בפורום המשפטי.

אך יחד עם זאת, שאלת ההפרטה במסגרת הרפורמה הנוכחית הינה שאלה שולית ונראה כי הנסיון לאמץ את פסק דינו התקדימי של בית המשפט העליון בעניין בתי הסוהר הינו נסיון מאולץ לקשור את הסוגיות העקרוניות העולות במקרים של הפרטת סמכויות גרעיניות עם השאלות הבנאליות הנוגעות למיקור חוץ של שירותים ברכבת ישראל.

כשם שקשה לגייס את הפסיקה התקדימית בעניין הפרטת בתי הסוהר להפרטות נוספות כגון הפרטת התחבורה הציבורית, הפרטת חברות תעופה והפרטת נמלי הים, כך קיים קושי לגייסה לטובת מאבק העובדים הניטש ברכבת ישראל. ראוי כי אלו המבקשים לשמור על ההישג שבפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין בתי הסוהר לא יעשו שימוש בפסק דין תקדימי זה במקרים שאינם מתאימים שכן אחרת יהפוך לשחוק בעיני בתי המשפט העוסקים לעיתים בעקרוניות הנוגעות לתופעת ההפרטה.

Advertisements