תגיות

, , , , ,

מבוא:

הצעות החוק שעמדו בפני הקונגרס האמריקאי שנושאם שימושים פיראטיים ובלתי חוקיים ברשת (לדוגמה הורדות פיראטיות של סרטים ברשת) והגנה על קניין רוחני –

SOPA – Stop Online Piracy Act

PIPA – Protect Intelctuall Property Act

ונתמכו על ידי לוביסטים כבדי משקל מתעשיות המוזיקה, הקולנוע, הטלוויזיה והתרופות האמריקאיות (המפסידים הגדולים מהורדות פיראטיות וממכירות של חיקויים ברשת) קיבלו מקלחת צוננת וזכו למתקפה ברשת כאשר אתרים רבים וחשובים החשיכו את עצמם / הורדו מן הרשת לתקופה קצרה.

ביום ד', ה – 18 לינואר 2012,  השביתו עורכי וויקיפדיה את הגירסה האנגלית לאתר למשך כ –24 שעות. תוך שימוש בסיסמה "דמיינו עולם בלי מידע חופשי – Imagine A World Without Free Knowledge". בגוגל הציבו במחאה טלאי שחור בדף הבית.

סמוך לאחר מכן, ביום רביעי בערב, מסרו הקונגרס על שני בתיו והבית הלבן הודעות על כך, שהצעות החוק תעבורנה שינוי בטרם תועלינה מחדש להצבעה בפני שני בתי הקונגרס.

אז על מה בעצם היה כל העניין, מה היו הטענות כנגד הצעות החוק, כיצד ניתן לשלב בין שמירה על חופש המידע ברשת לבין ניסיון להגן על זכויות יוצרים.

גילוי נאות – אני משפטנית וחוקרת אינטרנט, אבל ממש לא מומחית בקניין רוחני ולמרות זאת, אנסה לעשות קצת סדר בבלגן.

הצעות החוק:

הצעת חוק ה SOPA היא יוזמה של בית הנבחרים (הבית התחתון של הקונגרס הקרוי באנגלית בקיצור The House) בעוד ה – PIPA ניזום על ידי הסנאט. שתי הצעות החוק נועדו להתמודד עם אתרי אינטרנט זרים (מחוץ לארה"ב) המוכרים סחורות פיראטיות, חיקויים או זיופים תוך הטלת מגבלות על חברות אמריקאיות במטרה שיפסיקו למכור פרסומות מקוונות לאתרים הנחשדים בפעילות פיראטית, יימנעו ממתן שירותי תשלומים (לדוגמה Pay-Pal) למכירות מקוונות בלתי חוקיות ויסרבו לכלול אתרים הנחשדים בפיראטיות בתוצאות מנועי החיפוש.

אחת הטענות של תומכי ההצ"חים היא שהתיקון הראשון לחוקה אינו מתיר לעסוק בגניבה ואף לא לפרסם גניבה. הרעיון של אינטרנט חופשי לכל אין משמעותו היתר לחברות אמריקאיות לנהל עסקים עם נוכלים.

הרעיון מאחורי ההצ"חים הוא ניתוק הערוצים המחברים בין הלקוחות האמריקאיים וכספם לבין אתרים בעלי פוטנציאל פיראטי.

הצעות החוק מאפשרות למשרד המשפטים לפנות לביהמ"ש בבקשה לסעד – צו מניעה שיאסור על אתרים אמריקאיים להציע שירותי תשלום, למכור מודעות ואו לכלול בתוצאות חיפוש – אתרים העוסקים בפעילות פיראטית.

אחד הסעיפים שזכה לשם Virtual Phone Book  מבקש להסיר מ"ספר הטלפונים הווירטואלי של הרשת" את האתרים העוסקים בפעילות פיראטית, כך שאם משתמש יחפש כתובת  URL של אחד מהאתרים הללו, תוצאת החיפוש תעלה שאתר זה כלל איננו קיים.

עורך דין שיר קודנר מפרט בפוסט אורח בבלוג ניוזגיק, סעיפים נוספים הכלולים בהצ"ח SOPA:

"הצעת החוק מאפשרת גם לבעלי זכויות היוצרים לחסום אתרים הנחשדים בהפרה, באמצעות מסלול דו-שלבי לפיו עליהם להודיע בכתב לספקיות האינטרנט, מנועי החיפוש וחברות הסליקה על אתר מפר, ואלו בתורם מחויבים להודיע לאתר ולהשבית את השירותים הניתנים לו, אלא אם כן מספק האתר הצהרה מנומקת כי הוא אינו בהפרה. מנועי חיפוש וחברות סליקה שיפעלו בצורה וולונטרית לחתוך קשרים לאתרים החשודים כמפרים ייהנו מחסינות משפטית כנגד סיוע להפרה, ואילו בעלי זכויות יוצרים שיתנו ביודעין מצג שגוי לגבי הפרות של אתר יהיו חשופים לנזקים….בנוסף, על פי ההצעה, במהלך שגרר תגובות נזעמות ברשת מצד משתמשים שונים, הזרמת תוכן (סטרימינג) לא מאושר תהפוך לעברה פלילית הנושאת עונש מקסימאלי של 5 שנות מאסר לכל העלאה של עשרה קטעי מוזיקה או וידאו בתוך שישה חודשים…. תוצאה קשה כזו הינה שונה בתכלית השינוי מהמאזן הקיים כיום בחוק האמריקאי לגבי הפרות זכויות יוצרים באינטרנט. לפי חוק ה- Digital Millennium Copyright Act – DMCA אתרי אינטרנט לא יהיו חשופים לתביעות בגין זכויות יוצרים לגבי תוכן גולשים (תכנים שהועלו על ידי משתמשים ולא על ידי האתר), כל עוד אותו אתר הסיר את החומרים מייד לאחר קבלת הודעה על הפרה מבעל זכויות היוצרים. חקיקה זו, אפשרה למעשה את פריחתם של אתרים כגון יוטיוב, מייספייס ופייסבוק, אשר עתה לא יוכלו לחסות עוד תחת אותה הגנה."

החששות:

החשש נובע מכך שהרגולציה שיוצרים החוקים תטיל עלויות גדולות מאד על פעילות באינטרנט ותכביד על יוזמה וחדשנות באינטרנט.

זאת ועוד, אתרים הכוללים כמויות עצומות של תכני גולשים ייאלצו להפעיל משטר פיקוח הדוק, על מנת לוודא היעדר הפרת ז"י, דבר שבפועל מנטרל ואו מאט בצורה משמעותית את פעילויותיהם של אתרים שיתופיים כדוגמת וויקיפדיה ורשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק.

סעיף ספר הטלפונים הווירטואלי שולל בפועל את רעיון הרשת הגלובלית על פיו – כל אדם, בכל מקום בעולם, יכול להגיע לכל אתר ברשת

טענה נוספת שעלתה בנוגע לחוק גורסת כי הטלת האשמה נרחבת מדי. כתוצאה מכך אתרים רבים יעמדו בפני עלויות משפטיות גבוהות אך ורק בשל קישור אחד לאתר לגביו נקבע כי הוא אתר פיראטי.

עורך דין דרור לין סיפק בפוסט מפורט בבלוג וויקימדיה ישראל דוגמה לדרך בה החוק עלול להוות בפועל תקדים לצנזורה אינטרנטית, וזאת על מנת להמחיש כיצד חששות כבדי משקל כדוגמת פגיעה בחופש הביטוי ופגיעה בחופש המידע ברשת יתבטאו במציאות שלאחר כניסת החוק לתוקף.

איגוד האינטרנט הבינלאומי הביע באופן רשמי את הסתייגותו מן החוקים (ראו כאן  – עמדת איגוד האינטרנט בכל הנוגע לסינון אתרי אינטרנט DNS Filtering) והבהיר מדוע פתרונות קלים לא יעצרו את הפשיעה ברשת.

פורמט המחאה:

כאמור, ביום רביעי ה 18 לינואר החליטו גופים העומדים מאחורי אתרים חשובים ופופולאריים, להראות את חוסר שביעות רצונם מניסוח החוק באמצעות החשכת האתרים/ הוספת לוגו כנגד החוקים/ היעדר פעילות של מספר שעות. ליזמה זו שכללה בין היתר את וויקיפדיה, גוגל, טוויטר, פיירפוקס, רדיט, וורדפרס ועוד, הצטרפו אתרים פרטיים ובלוגרים רבים.

במאמר שפורסם בוושינגטון פוסט הגדיר זאת דיוויד פארנטהולד כך: "זה מה שקורה כשאתה מכעיס את האינטרנט – This is what happens when you make the Internet mad". הוא מסביר שחברות הטכנולוגיה העומדות מאחורי האתרים הפופולריים מנצלות את תפוצתם הנרחבת של האתרים ויכולתם להגיע למיליוני גולשים אמריקאיים כנשק פוליטי לכל דבר ועניין, על מנת לעורר עניין ותמיכה בקרב הגולשים.

פרט לכך, אתרים כמו וויקיפדיה וטאמבלר עודדו משתמשים לפנות לחברי הקונגרס שלהם ולהביע את חוסר שביעות רצונם מן החקיקה הצפויה.

מעבר למשוב המיידי לקונגרס אנחנו בעצם מבחינים בשינוי בחוקי המשחק כאשר חברות עוצמתיות מפעילות כוח פוליטי שעלול לסכל חקיקה פנים מדינתית ואפילו בינלאומית בדרכים חדשות.  יתרה מכך, כוח ההמונים ברשת מהווה גורם רב משקל ואף מכריע בכל הנוגע לתהליכי קבלת החלטות שנויות במחלוקת. החברות הגדולות בעצם השתמשו בכוח ההמונים כדי לסכל את החקיקה.

התוצאה:

עוד בטרם הוחשכו האתרים הבינו חלק מחברי הקונגרס שלחוקים עלולות להיות השלכות בלתי רצויות ולכן נעשתה פנייה למנהיג הרוב הארי מ. רייד במטרה להאט את קידום הצעות החוק והכנסת שינויים  שרק לאחריהם יהא ניתן לשקול מחדש את הבאת החוקים להצבעה.

במקביל, בכירים בבית הלבן הביעו חששות בכל הנוגע לסעיף החוק העוסק בספר הטלפונים הווירטואלי של הרשת ויוזמי החוק כבר הודיעו שיסירו את הסעיף מנוסח החוק. כמו כן, פורסמה בבלוג הרשמי של הבית הלבן הצהרה על פיה הבית הלבן לא יתמוך בחקיקה שתצמצם את חופש הביטוי ברשת ואת החדשנות שבה, וזאת כתגובה לעצומה עליה חתמו למעלה מ 50,000 איש שפנו לממשל האמריקאי במחאה על ההצ"חים,.

ביום רביעי בלילה (שעון ישראל) בעקבות הצעדים שנקטו חברות הטכנולוגיה משך אחד מיוזמי הצ"ח PIPA סנאטור מרק רוביו את שמו מרשימת התומכים; הוא קרא גם ליתר תומכי החוק ויזמיו למשוך את הצעת החוק בטרם תעבור ובצידה השלכות בלתי צפויות. חלק נענו לו במרוצת הלילה בעוד אחרים הודיעו שימשיכו לקדם את הצעות החוק.

פתרונות אחרים

אולם, גם אם הצעות החוק במתכונתן הנוכחית לא יובאו להצבעה בפני בתי הקונגרס, עדיין אין זה אומר שביכולתנו כחברה להתעלם מבעית הפיראטיות ברשת, ובכן מה ניתן לעשות?

חברות רבות העלו רעיונות של שיטור עצמי תחת גוף עליון ללא מטרות רווח שיפקח וינטר את הפעילות הפיראטית.

איגוד האינטרנט סבור כי הדרך האפקטיבית ביותר להילחם בפעילויות בלתי חוקיות מקוונות הינה באופן ישיר תוך מאבק במקור לאותן פעילויות  ושיתוף פעולה בינלאומי ולא באמצעים עקיפים על ידי חסימה של צריכת תכנים. בין הפתרונות המוצעים – אימות משופר של  זהותם של רושמי האתר למערכת ה DNS (domain name system) ,שהם בעצם בעלי ומפעילי האתר, יאפשר ניטור ומעקב אחר התנהגות בלתי חוקית שתשויך ליישות אחראית ספציפית, פתרון זה לכשעצמו משמש גורם הרתעתי.

לטענתם גם אמצעים המוצעים בהצ"ח – SOPA כגון הטלת האשם על שירותי תשלומים ופרסומי אינטרנט הנותנים שירות לפושעי סייבר עשויים להניב  תוצאות אפקטיביות וארוכות טווח, בתנאי שפתרונות מזיקים כגון חסימת אתרים ברמת השרתים והסרת האתרים מתוצאות החיפוש יימחקו מנוסח החקיקה המוצעת.

יכולתי להמשיך ולהפליג בכתיבה אולם קצרה היריעה מלהמשיך ולדון בנושא המרתק, אני מזמינה אתכם להגיב כאן או בדף שלנו בפייסבוק

מודעות פרסומת