תגיות

, , , ,

השופט מעבר לגבול ? / פרופ' אייל גרוס*

בפסק דין קצר דחה בית המשפט העליון על הסף עתירה שהגישו עורכי הדין עומר שץ ויפתח כהן בשם  תנועת "יש גבול"  נגד מינויו של נועם סולברג לבית המשפט העליון.  העותרים טענו שאין למנות את סולברג בשל היותו תושב שטח כבוש, המתגורר שם בניגוד למשפט הבינלאומי האוסר במפורש, בסעיף 49 לאמנת ז'נבה הרביעית, על מדינה כובשת להעביר את אזרחיה לשטח הכבוש. השופט עמית ציין שבחוק יסוד: השפיטה לא נמצאת כל הוראה שעל פיה מקום מגוריו של סולברג באלון שבות מהווה עילה או מניעה לכהונתו כשופט. בהתייחס לטענות העותרים שבשל היותו מתנחל  המתגורר בשטחים בניגוד למשפט הבינלאומי הרי שיש פגם בטוהר המידות של סולברג, קבע עמית שאין בנמצא תקדים משפטי לפיו מקום מגורים בשטחים מהווה פגיעה בטוהר המידות. "לשם הזהירות", הוא ציין, "חזרתי ועיינתי בכללי אתיקה לשופטים…ולא מצאתי כי מקום מגורים כאמור מהווה עבירה על כללי האתיקה".

עמית לא דן בשאלה האם כלל 7(ב) לכללי האתיקה, הקובע ש"שופט יהיה מופת לכיבוד החוק בכל אשר יעשה" רלבנטי, לאור אי חוקיות ההתנחלויות, למינויו של סולברג. אך ישנן שאלות משפטיות קשורות ורלבנטיות נוספות שלא נדונו כלל בפסק הדין. האם ניתן למנות כשופט אדם שמתגורר מחוץ לגבולות ישראל, בפרט כאשר המשפט הבינלאומי אכן אוסר התיישבות שכזו? בעוד שהעתירה התמקדה במשפט הבינלאומי, הרי שכדאי להתעכב גם על הוראות החוק הישראלי בנושא.

חוק יסוד: השפיטה (סעיף 5) לא קובע אולי שמקום מגוריו של סולברג מהווה מניעה לכהונתו.  אך קריאת החקיקה בנושא,  מעלה שאלה לא טריביאלית, שבית המשפט העליון לא דן בה בפסק הדין. חוק יסוד: השפיטה, כמו גם חוק בתי המשפט, (סעיף 5) דורש שמועמד לשפיטה יהיה אזרח ישראל. חוקים אלו קובעים אם כן דרישת אזרחות ולא דרישות תושבות ישראלית להתמנות לשופט.  עם זאת,  מחוק בתי המשפט עולה כי על מנת להתמנות לבית המשפט העליון דרושה חברות או כשירות לחברות בלשכת עורכי הדין  [אמנם סולברג "עוקף" תנאי זה מאחר וכיהן למעלה מחמש שנים כשופט מחוזי ועל פי החוק די בכהונה זה כשלעצמה כדי לעשותו כשיר למינוי לעליון, אך בעצם תנאי זהה קיים לצורך כהונה כשופט במחוזי]. חוק לשכת עורכי הדין כן דורש בתורו תושבות ישראלית לחברות בלשכה (סעיף 42) וקובע שחברתו של אדם בלשכה תפקע אם חדל להיות תושב ישראל (סעיף 48).

לכאורה, די באלו כדי לקבוע שאכן לא ניתן למנות את סולברג לשיפוט בשל אי היותו תושב ישראל.אלא, שכאן מגיע לסיועו של סולברג החוק עם השם הסתום משהו, חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון– שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשס"ז-2007. מאחורי כותרת ארוכה זו מסתתרות כמה מההוראות המרכזיות הנוגעות לשלטון הישראלי בשטחים. חוק זה קובע שלצורך מספר חוקים, לרבות חוק לשכת עורכי הדין, יחשב כתושב ישראל מי שגר ב"אזור" (מילה מכבסת ל"שטח הכבוש"), אם הוא אזרח ישראלי, אך גם אם הוא אדם הזכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות. במלים אחרות, לצורך שלל חוקים, החל מחוק ביטוח בריאות ממלכתי ועד לחוק לשכת עורכי הדין,  גם יהודי שגר בשטחים ואינו אזרח ישראלי יחשב כתושב ישראל. (תקנה 6ב והתוספת). סעיף זה הוא אחת מההוראות שבלב מערכות הדינים השונות החלות על יהודים ופלסטינים החיים בשטחים. בכל מקרה, מסתבר אם כן שיהודי שגר בשטחים ואינו אזרח ישראלי יכול ככל הנראה להיות לחבר בלשכת עורכי הדין. לרגע אפשר אפילו להתבלבל ולחשוב שיהודי שמתגורר בשטחים ואינו אזרח ישראלי יכול היה להתמנות גם לבית המשפט העליון, אך אז יש להיזכר שחוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט דורשים אזרחות ישראלית באופן ספציפי כתנאי של כשירות למינוי. כמובן שפלסטיני שחי במרחק קצר מסולברג, ומושפע למעשה מפסיקות בג"צ גם הוא, לא יכול להתמנות לבית המשפט הישראלי.

בסיכומו של דבר, מצליח אם כן סולברג לחצות את תנאי הכשירות, אך רק בגלל מה שאפשר לכנות סעיף בעל אופי אפרטהיידי שמקנה תושבות ישראלית גם לישראלים ויהודים שגרים בשטחים ומחיל מערכות דינים שונות על התושבים לפי השתייכותם הלאומית.  זהו סעיף שלאור אופיו המפלה והמספח, אפשר לתהות האם הוא עולה בקנה אחד עקרונות הדמוקרטיה,עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועם המשפט הבינלאומי. צריך אכן לזכור שהשאלה אינה אם כן רק שאלת חוקיות ההתיישבות בשטחים, אלא גם השאלה הכלל לא טריוויאלית של מינוי שופט שמתגורר מחוץ לגבולות המדינה. העובדה שהשאלה האם אפשר למנות שופט שגר בשטחים נראית לחלקנו כתמוהה או אזוטרית, ושהדיון על המשמעות המשפטית של מגוריו של סולברג בשטחים כמעט ולא התקיים, נובעת רק מכך שאנו לוקחים את הסיפוח דה-פקטו הסלקטיבי כמובן מאליו. המגורים של סולברג בשטחים, לא רק שעומדים בניגוד למשפט הבינלאומי, הם גם מעלים שאלות קשות לגבי האפשרות של מינוי שופט שמתגורר מחוץ לגבולות המדינה, שניתן להתגבר עליהם אך ורק באמצעות החקיקה הסיפוחית המפלה.   במובן זה מצטרף פסק הדין בעניין סולברג לפסק הדין בו קבע בג"צ שישראל יכולה להמשיך ולכרות ממחצבות שהקימה בשטחים כמסמן וכמנרמל את הסיפוח דה-פקטו החד-צדדי והחלקי של השטחים לישראל, סיפוח שמאפשר לאזרחי ישראל להתגורר מחוץ לגבולותיה תוך שהם נחשבים תושביה מצד אחד, אך לא מקנה לתושבי השטח הכבוש זכויות שווה ואזרחות בישראל מצד שני.

 פרופסור אייל גרוס הינו מרצה למשפט חוקתי ומשפט בינלאומי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב . כותב את הבלוג המומלץ "המשתה".

Advertisements