עורך דין אחד לכל 167 תושבים במדינת ישראל, כך פורסם לפני כחצי שנה בדה מרקר. קיים גידול  של כ- 6% בשנה בכמות עורכי הדין בישראל בשנים האחרונות, וכיום אחרי ההסמכה האחרונה חברים 49,279 עורכי דין  בלשכת עורכי הדין (נתון זה לא כולל את עורכי הדין שהקפיאו את רשיונם). חישוב קל של מספר הלומדים בפקולטות השונות למשפטים ומספר העוברים את בחינות הלשכה כל שנה עוזר לנו להבין איך מדינה קטנה כשלנו הצליחה להגיע לכמות כזו של עורכי דין (וגם אולי כי לרוב עורכי הדין בארץ יש אמא יהודייה).

קיימות טענות רבות נגד גידול זה של עורכי הדין בארץ, בעיקר מתוך שורות עורכי הדין עצמם (ראו למשל כאן, כאן וכאן) , הטענות הן, בין היתר, כי המספר העצום של עורכי הדין פוגע במקצוע עריכת הדין ובעורכי הדין עצמם. קיים זילות של המקצוע ככל שמספר העוסקים בו גדל, המשכורות יורדות ככל שיש היצע בשוק כמו גם פחות משרות פנויות במקצוע.

אותם טוענים כי יש פגיעה במקצוע מפנים את האצבע המאשימה כלפי שני גורמים: המכללות ובחינות הלשכה. די קל להפנות אצבע מאשימה כאשר רואים את הנתונים היבשים לגבי הכמות העולה כל שנה של עורכי הדין. בהסמכה האחרונה, הוסמכו פי 2.5 בוגרי מכללות מבוגרי אוניברסיטאות וההפרשים הולכים וגדלים. בעוד האוניברסיטאות שומרות על מספרים דומים משנה לשנה של סטודנטים למשפטים, חלק מהמכללות גדלות, מוסיפות כיתות ובתי ספר חדשים למשפטים צצים להם בנוף הארץ ישראלי ומאפשרים לעוד מבקשים רבים ללמוד את התחום המבוקש.

עם אחוז מעבר של כמעט 60% בבחינות הלשכה, יותר מ – 2,000 עורכי דין מוסמכים בארץ כל שנה. לעומת כמעט 50,000 אלף עורכי דין פעילים בארץ, ביפן יש כמחצית – 25,000, וזאת לעומת 120 מיליון תושבים,  הכיצד? ובכן, כמה חברים, עורכי דין יפנים, סיפרו לי כי אחוז המעבר של בחינות הלשכה היפניות הוא בין אחוז אחד למספר אחוזים בודדים. כן, כן, קראתם נכון, אחוז אחד (לפחות כך טענו חבריי היפנים). עד כדי כך מבועתים היפנים ממעמד בחינות הלשכה בארצם עד שרבים מהם מגיעים לארה"ב על מנת ללמוד שם לתואר שני  ולעשות את בחינות הלשכה של ניו יורק או קליפורניה אותן הם מוצאים קלות יותר מהבחינות שלהם.

הלוגיקה של אותם המאשימים בזילות המקצוע היא כזו: מכללות פלוס אחוז מעבר גבוה בבחינות הלשכה שווה זילות מקצוע עריכת הדין. לדעתי, מדובר בלוגיקה שגויה – מספר גבוה של עורכי דין לא בהכרח גורם לזילות המקצוע.

אם מסתכלים מנקודת מבט מעט שונה, ניתן לראות את מדינת ישראל כמעצמה של משפטנים. הגידול במספר עורכי הדין מאפשר למדינתנו להתקדם, יש לנו משרדים גדולים המומחים בתחומים שונים של עשרות רבות ויותר ממאה עורכי דין. הגלובליזציה המשפטית והמסחרית דורשת היום עורכי דין בישראל גם לחברות ואינדיבידואלים זרים, כך שגם מספר הלקוחות גדל. המשפט שהתפתח בשנים האחרונות, ועל כך בוודאי יעידו האקדמאים, דורש מומחיות גדולה בתחומים צרים יותר, מומחיות של למידה וניסיון. עורכי הדין והמשפטנים בארץ נחשבים למובילים בעולם בתחומי משפט שונים ומגוונים.

אבל יש את אותם השואפים לחזור לתקופה של פעם, לפני 40 שנה, בתקופה שסבא שלי ז"ל היה עורך דין .אז לא היו עורכי דין רבים, משרדי עורכי הדין התפארו בעורך דין אחד או שניים, הם היו יוצאים כל יום לשלפשטונדה ובימי שלישי אחר הצהריים משרדם היה סגור. אז עולמו של עורך הדין היה לקוחות שניתן לספור באצבעות שתי הידיים, בגבולות העיר בו היה משרדו ובתחומים כלליים של משפט. האם הם היו עורכי דין טובים יותר? האם הם היו מוערכים יותר? האם הרוויחו יותר?

דווקא הכמות הגדולה של עורכי דין, לטעמי, גורמת לכל אחד ואחת מאיתנו לשאוף להיות טובים יותר, להצטיין במה שאנחנו עושים, למצוא נישה מסוימת של מומחיות שלא רבים שולטים בה, להתמקצע בעוד שפה, ללמוד דין זר, לעבוד יותר קשה. האם זה טוב? לדעתי להתקדמות המקצוע כן, לעורכי דין? אולי כן ואולי לא.

Advertisements