תגיות

, , , , , , , ,

אחד הביטויים למתח בין הרשות השופטת לבין הרשות הפוליטית (הממשלה והכנסת) הינו טענות בדבר אי קיום פסקי-דין של בתי המשפט. אדם שנער עסק בכך בפוסט שכותרתו "המציאות המורכבת של אי-קיום פסקי דין" וטען כי:

הסיבה שהמדינה לא מקיימת פסקי דין מסוימים לא נובעת רק מתמיכה של הציבור והמערכת הפוליטית, אלא גם מנכונות דה-פקטו של בג"ץ עצמו שפסקי דינו לא יקויימו. הסיבות לכך מורכבות, אבל בשורה התחתונה ישנם מקרים בהם המדינה יודעת שהיא לא צריכה להזדרז לקיים את פסק הדין, מפני שבג"ץ לא ימהר להתערב מחדש אחרי שפסק

בתגובה לפוסט חלקתי על כך, ציינתי כי להערכתי בית המשפט אינו מעוניין לפרסם פסקי-דין שלא ייאכפו, שכן הדבר פוגע במעמדו, וטענתי כי ייתכן שהריסון בו נוקט בית המשפט בתגובה לאי-אכיפת פסקי-דין יסודו ברצון להימנע מהתנגשות חריפה יתר על המידה עם הרשויות האחרות, באופן שיוביל לתגובת נגד (backlash).

כעת אבקש להסב תשומת הלב להחלטה חריגה שניתנה לאחרונה על-ידי בית המשפט העליון בגדרו של דנג"ץ 552/07 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' עמותת מטה הרוב, בה בית המשפט רואה כטעם בלעדי לדחייתה של עתירה לדיון נוסף את העובדה כי המדינה נמנעה מלציית לפסק הדין עליו הוגשה הבקשה לדיון נוסף.

הנה תמצית העניין. בפסק הדין, נשוא הבקשה לדיון נוסף, פסק הנשיא (כתוארו דאז) ברק, כי בהתאם להוראות הדין, מד"א אינה רשאית לגבות תשלום עבור שירותיה, עד אשר יותקנו תקנות מכוח סעיף 7א לחוק מד"א. תקנות כאמור הותקנו רק לגבי חלק מהשירותים המוענקים על-ידי מד"א:

על-פי המצב החוקי כיום, סעיף 7א הוא הסעיף המסמיך את מד"א לגבות תשלומים עבור שירותיה. סעיף זה קובע כי שיעורי האגרות ייקבעו על-ידי שר הבריאות ושר האוצר. השרים עשו שימוש בסמכותם זו עת התקינו את תקנות מגן דוד אדום (אגרות הסעת חירום באמבולנס), תשס"ו-2006. נקבע בתקנות כי תחילתן ביום 1.1.2003. אלא שעניינן של תקנות אלה בהסעת חירום באמבולנס, ואין למצוא בהן הסמכה לגבות אגרה בגין סוג השירות שניתן לעותרות שבפנינו. מסקנתי היא שאין למצוא בסעיף 7א לחוק מגן דוד אדום או בתקנות שהותקנו מכוחו מקור סמכות לדרישת התשלום נשוא עתירה זו

כנגד קביעה זו הגישה מד"א בקשה לדיון נוסף. כידוע, מדיניות בית המשפט העליון הינה לקמץ בדיונים נוספים. על אף האמור, ביום 25.4.2007 החליט המשנה לנשיאה ריבלין כי "בתיק זה יתקיים דיון נוסף, שיעסוק בשאלת פרשנותו של סעיף 7א לחוק מגן דוד אדום, התש"י-1950, וסמכותה של אגודת מגן דוד אדום לגבות תשלום עבור השירותים שהיא מעניקה". (לעניין חשיבות הדיון בפרשה זו ראו סקירה שנערכה על-ידי עיתון "גלובס" בה נכללה העתירה הנ"ל כאחת מעשר עתירות לדיון נוסף, שההכרעה בהן "עתידה לעצב את פני המשפט הישראלי" כדברי עו"ד יובל יועז).

לאחרונה, ביום 15.12.2011, דחה בית המשפט, בהרכב מורחב של חמישה שופטים, את העתירה לדיון נוסף. הטעם היחיד שעמד ביסוד ההחלטה הינו אי-קיום פסק-דינו של בית המשפט העליון (עליו הוגשה, כאמור, הבקשה לדיון נוסף). וכך נפסק על-ידי המשנה לנשיאה ריבלין:

התיקון לחוק מגן דוד אדום, תש"י – 1950 הוכנס בשנת 2002. מאז ועד עצם היום הזה לא הותקנו ההוראות הקובעות את דרך גביית התשלומים ואת שיעורם. מד"א מצידה, כך מסתבר היום, המשיכה לגבות תשלומים משלא יכלה לקיים את פעילותה וליתן את השירותים החיוניים שהיא מציעה, ללא מקורות מימון. תוצאה קשה זו לא היה בה כדי להניע את הרשויות הנוגעות בדבר להחיש את הליכי החקיקה – בין ראשית ובין משנית – הנחוצים להפעלת החוק. נראה כי המצב שנוצר, בו פסק-דינו של בית המשפט אינו מקויים, לא הדיר שינה מעיני הנוגעים בדבר. אנו, מצידנו, לא מצאנו מקום, בנסיבות אלה, להידרש לעתירה המופנית כנגד הפרשנות שהעניק בית המשפט להוראות החוק. סברנו כי טיפול משפטי מן הסוג המבוקש היום אך ינציח את המחדל התחיקתי. העתירה נדחית.

החלטה זו משקפת נכונות של הרשות השופטת (אמנם מוגבלת ומרוסנת) לעסוק בשאלת ציות הרשות הפוליטית להחלטותיה. ההחלטה חמקה עד עתה מתשומת הלב התקשורתית, שבהקשר הנדון, התמקדה בדבריו של יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, ובנאומה של הנשיאה ביניש, שהובא במסגרת הטרקלין. מעניין יהיה לעקוב האם יש בכך משום שינוי מגמה, או החלטה חריגה שיסודה בהקשר הקונקרטי. שאלה מעניינת נוספת היא האם יש בכך כדי לפתוח פתח הליכים נוספים (תובענה ייצוגית?)  באשר לסכומים שלכאורה נגבו בניגוד לפסק-דינו של בית המשפט העליון.

מודעות פרסומת