בשבוע האחרון פורסמה בעיתונות יוזמת המכון לאחריות חברתית של תאגידים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים בנושא קידומה של הצעת חוק המחייבת לוביסטים (שדלנים) לפרסם מידע שהעבירו לחבר כנסת במאגר מידע שייועד לכך. הצעת חוק זו הוגשה על-ידי חברי הכנסת שלי יחימוביץ', דב חנין וחיים כץ. ראו גם מאמר דעה שפורסם בעקבות כך על-ידי ד"ר רונית דוניץ-קידר, ראש המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים.

לאור העניין הרב בנושא, אנו מביאים את הצעת החוק על דברי ההסבר שבה לידיעת הציבור באמצעות האכסניה המכובדת הזו. נשמח לקבל הערות לנוסח המוצע (במסגרת תגובות לרשומה).

להלן דברי ההסבר להצעת החוק:

פעולת השדלנים (לוביסטים) הפכה לחלק משפיע ומרכזי בעבודת הכנסת. לאור התרחבותה של תופעה זו, החליטה כנסת ישראל להסדיר את פעילותם של שדלנים בכנסת באמצעות קבלתו של חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס"ח-2008 (להלן: "החוק"). עיקריו של החוק נוגעים לפעילותם בהיתר של שדלנים בכנסת, חובת נשיאת תג זיהוי על-ידי שדלן, חובה בדבר מסירת פרטים במסגרת פנייה בכתב לחבר כנסת ואיסורים נוספים כגון איסור מתן טובת הנאה, איסור הטעיה ביחס לעובדה מהותית, איסור נקיטה בפעולות שכנוע באמצעים פסולים ואיסורים נוספים.

על-אף חשיבותה הרבה של הסדרה הנושא בחקיקה ראשית, לא ניתן להתעלם מקושי מרכזי שלא טופל עד כה ומתמצה בחוסר השוויון הבסיסי הנוצר בין אלו העושים שימוש בשדלנים לבין אלו שלא.

קושי זה עלול, ברבים מהמקרים, אף להוביל לעיוות של ממש בהחלטת קובעי המדיניות הבא לידי ביטוי בהעדפת אינטרסים של גורמים בודדים או קבוצות אינטרס על-פני אינטרסים ציבוריים רחבים.

אכן, ספק אם נכון למנוע לחלוטין את היתרון הצומח לגורמים העושים שימוש בשדלנים לשם קידום עניינם בקרב חברי הכנסת. יש שיראו אף יתרונות בתופעה זו אשר מאפשרת זרימתו של מידע אל חברי הכנסת ומקדמת את השתתפותם של אזרחים וגורמים אחרים בהליך הדמוקרטי. אך יחד עם זאת, ישנן דרכים שונות ומגוונות להתמודד עם הקושי האמור ולצמצמו.

אחת הדרכים היא הגדלת השקיפות במידע המועבר על-ידי שדלנים לחברי כנסת ולועדותיה. הצעת חוק זו מבקשת לקבוע חובה בחוק המוטלת על שדלנים שלא להעביר מידע, אלקטרוני או אחר, לרבות ניירות עמדה, חוות דעת, הצעות חוק, הסתייגויות להצעת חוק וכדומה, לחבר כנסת או לאחת מועדותיה בטרם המידע פורסם במאגר מידע פומבי, נגיש לציבור שיאפשר שקיפות מרבית בפעולת הכנסת וחבריה (ראו בעניין זה הצעה דומה שהוצגה במאמרם של י' המר, מ' כהן-אליה, שתדלנות וההליך הדמוקרטי, עיוני משפט לג 593, 621-622 (2010)).

קבלתה של הצעה זו, תצמצם את הפער הנוצר בין אלו העושים שימוש בשדלנים ובין אלו שלא בכך שתיחשף עצם העברת המידע לחבר הכנסת ותוכנו לציבור הרחב, ובכך  תתאפשר בחינת המידע ועימותו.

קיים אמנם חשש, כי שדלנים ימצאו דרכים לעקוף הסדר שכזה על-ידי העברת חומרים בעל-פה ו/או בדרכים לא פורמאליות. למרות זאת, ומאחר וברבים מהמקרים הנושאים העומדים על סדר היום הינם נושאים מורכבים המבוססים על מארג עובדתי רחב, אין זה סביר ששדלנים יוכלו להימנע לחלוטין מלהעביר חומר כתוב לחברי כנסת אשר יחייב את פרסומו ברבים. הצעת חוק זו אינה פוגעת בעבודתם של השדלנים בכנסת, אלא מסדירה אותה ומייצרת את השקיפות הנדרשת לפעילותם.

בחירה בדרך זו של הגברת השקיפות של ההליך הדמוקרטי יש בה כדי לתרום רבות להפחתת החשדנות שמגלה ציבור רחב כלפי נבחרי ציבור ותצמצם, ולו במעט, את יכולתם של גורמים שונים להשפיע על החלטות הכנסת ללא ביקורת ציבורית.

 להלן הצעת החוק בנוסחה המוצע:

הצעת חוק הכנסת (תיקון – חובת פרסום מידע שדלני), התשע"ב-2011

תוספת לחוק

1.

בחוק הכנסת, התשנ"ד–1994[1], יתווסף:

הגדרות

65.

"מידע" – כל נתון, ציבורי או פרטי, כתוב או אחר, לרבות נייר עמדה, חוות דעת, הצעת חוק, הסתייגות להצעת חוק;

איסורים

69.

לא יעשה שדלן אחד מאלה:

(א)(6)

יעביר לחבר כנסת מידע, בין באמצעות מדיה אלקטרונית או בכל דרך אחרת, בטרם פורסם העתק של המידע במאגר מידע פומבי שיוקם על-פי הוראות חוק זה.

הקמת מאגר מידע פומבי

71.

יושב ראש הכנסת, באישור ועדת הכנסת, יתקין תקנות בכל הנוגע להקמתו של מאגר מידע פומבי נגיש לציבור לצורך ביצוע הוראות חוק זה.

תחילה ותחולה

2.

תחילתו של חוק זה ביום                        והוא יחול גם על מי שפעל כשדלן בכנסת לפני תחילתו.


[1] ס"ח התשנ"ד, עמ' 140.

Advertisements