תגיות

, , , ,

מבוא

ביום שישי ה – 9.12.11 התקיימה סדנת ספר בעקבות ספרו של לורנס לסיג Lawrence Lessig

Republic, Lost: How Money Corrupts Congress and a Plan to Stop It

הסדנה התקיימה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן במסגרת הכנס השנתי של המרכז שכותרתו "דיבור חדש" . הסדנה הונחתה על-ידי דיקן בית הספר למשפטים, פרופסור משה כהן-אליה.

ספרו של לסיג עוסק בשחיתות המערכת השלטונית בארצות הברית בשל הכספים הרבים שעוברים בקונגרס באמצעות לוביסטים הדואגים לקדם אינטרסים ספציפיים ומציג תכנית שהגה לסיג לפתרון הבעיה.

הסדנה היתה מורכבת משני חלקים: המחלה (The Disease) והתרופה (The Cure). בכל חלק נשאו דברים שלושה חוקרים שהתייחסו לספר מנקודות התייחסות שונות ובסיומו הגיב פרופ' לסיג. לקראת פיזור ניתנה אפשרות גם לקהל המשתתפים להעלות סוגיות ולקבל את התייחסותו של לסיג אליהן. הסדנה ייצגה מגוון רחב של דעות שיוצגו על ידי הדוברים השונים והיתה מעניינת, ומעוררת מחשבה. להלן אפרוש חלק מהתכנים שהועלו במהלכה (בצבע תובאנה התגובות של לורנס לסיג לדוברים).

המחלה – The Disease

1. יוסי שיין – פרופ' למדעי המדינה, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת ג'ורג'טאון

מה השתבש? כיצד אנשים הגונים מתפקדים במערכת שהתקלקלה (אחת הנקודות בספרו של לסיג מדגישה את עובדת היותם של רוב הפוליטיקאים אנשים הגונים שמעוניינים להיטיב עם האזרחים)? השילוב בין כסף לפוליטיקה- פעם ביהמ"ש העליון של ארה"ב שלל כל קשר לשחיתות בשל כסף ופוליטיקה, מה קרה מאז? הקשר בין האזרחים לפוליטיקאים בנוי על אמון, אבל האמון אבד. יש תחושה של חוסר שביעות רצון. חוסר שביעות הרצון מובנה בתוך המערכת. השחיתות היא מכנה משותף לכל האזרחים לצאת ולהתלונן עליו כפי שקרה בקיץ.

הוא מאתגר את לסיג – נניח שנגיע לסיכום כיצד לשנות את המערכת בדרך שאינה נוגעת לתפיסה פוליטית (לסיג גורס שצריך להתעלות מעל המחלוקות שקורעות בין העמדות הפוליטיות השונות על מנת לתקן את המערכת "המקולקלת") – האם אנחנו לא משנים את המציאות? הרי יש הרבה הבדלים תרבותיים ואחרים שקורעים בין הימין לשמאל. לא ניתן להתגבר על חילוקי הדעות….כיצד תתגבר על הפרדוקסים? הוא מוסיף וגורס כי השיח על שחיתות מוביל לדיון רדוד ולדעתו איחוד הכוחות מפריע ומסוכן מפני שהוא מרדד את ההבדלים בין הגישות. אם שלי יחימוביץ' ואריה אלדד מאחדים כוחות להילחם כנגד השחיתות אך לא עוסקים במגוון הנושאים פרט לשחיתות פוליטית וזה לא בריא לדמוקרטיה. לגבי דידו, התופעה הכי חשובה בארץ בשנים האחרונות, הכי מעצימה לפעולה היא ניקיון הפוליטיקה – כל ה NGO עוסקים בכך (מביא כדוגמה את שבי"ל – שקיפות בינלאומית). שיין חושב שזו תופעה שמסוכנת לדמוקרטיה.

לסיג סבור כי צריך להסכים על כך שישנה שונות גדולה בין הצדדים שמסכימים רק על נושא אחד – הצורך למחוק את השחיתות. אם מכירים בשוני מלכתחילה זה בסדר וגם אנשים בעלי תפיסות עולם מרוחקות לחלוטין זו מזו עשויים לשבת יחד על מנת להציל את מדינתם. צריך להסכים על המחלה בכדי למצוא לה תרופה. 

שיין מזכיר בקצרה שני נושאים נוספים – האחד הוא הפתרונות לבעיה כאשר ישנם פתרונות בעלי טבע שונה – לדוגמה הפרטה. הוא שואל שאלה ספציפית לגבי האפשרות של התמוטטות בנקים –  האם גם במקרה שיתמוטטו בנקים צריך להתעלם מכך? והשני הוא סוגיית המימון הזר – Foreign Money (סוגיה מאד רלבנטית אלינו בימים אלו של חוק העמותות שלעת עתה טורפד על ידי היועץ המשפטי לממשלה שהבהיר כי לא יוכל להגן על הממשלה בהקשר במידה ויוגש בג"צ כנגד החוק) .

לדעת לסיג צריך למנוע את התמוטטות הבנקים (על ידי תמיכה ממשלתית) אך אין בכך כדי לסתור את הצורך לבצע רפורמה בשיטה בצורה מאד ביקורתית.

באשר לסעיף המימון הזר (סעיף בחוקה) על פיו אסור לחברי קונגרס לקבל כספים ממלכים של מדינות זרות מדמה לסיג את החברות המסחריות למדינות זרות שאסור לקבל מהן כספים. האינטרס שלהם אינו אינטרס מדינתי אלא אינטרס מסחרי. צריך למסגר אותם בגלל שהם הורסים את החברה האזרחית. לסיג משווה אותם לגור אריות קטן ויפהפה שניתן לטעות בו כגור חתולים ולכן לא מתייחסים לעוצמתו האדירה ומעלה את יכולתם של נציגי החברות המסחריות (לוביסטים) להביא להיפוך הצבעתם של חברי קונגרס מסוימים כדוגמה לעוצמתן הפוליטית של החברות.  

 2. און אמיר – פרופ' לפסיכולוגיה, אוניברסיטת סן דייגו

און מתמקד בשלוש נקודות – התפקיד הספציפי של ההון, נושא הנורמות והיחיד מאחורי התופעה:

איך כסף קשור לכל התופעה הזו – האם כסף שיגיע מהממשל יהפוך את המצב לגרוע יותר או שמא ישפר אותו? אם התשלום נעשה בשקיפות זה עשוי לשנות את חוקי המשחק.

לסיג מאזכר מאמר מעניין אליו הוא מפנה בספר, המדבר על המעבר משחיתות של שוחד לשחיתות לוביסטית. משחיתות "בלתי חוקית" לשחיתות החוסה לכאורה בחסות החוק.

הקונספט של נורמות – כיצד הנורמות הרווחות משנות את הסטנדרטים. פרופ' און מתאר ניסויים פסיכולוגיים שערך שמעלים כי אם אנשים יודעים שהם יכולים לרמות בלי שייענשו על כך הסיכוי שהם ירמו גדול בהשוואה לסיכוי שירמו אם יידעו שייענשו בשל מעשיהם. כמו כן, חשיבות ההדדיות הנורמטיבית היא מאד עמוקה – כלומר אי הקפדה על הנורמות מצד אנשי השלטון מובילה אחריה אי הקפדה גם מצד האזרחים.

תפקיד המודעות של היחידים בתוך המשחק הפוליטי לשחיתות – במחקר אחר שערך גילה און כי קשה מאד לשכנע אנשים לרמות – 3 אנשים מתוך אלפי נבדקים רימו בצורה גורפת בעוד מרבית האנשים רימו בצורה שולית (בדולרים בודדים). אולם הנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה ממעשי הרמאות הקטנים הוא הרבה יותר משמעותי בהשוואה לזניחות הנזק שגרמו אותם שלושה. שלב מסוים שנערך בחלק מהנבדקים בו עוררו אותם לחשוב על הסטנדרטים המוסריים שלהם או לחתום על קוד מוסרי הביא לכך שאותם אנשים היו ישרים כליל ולא ניסו אפילו לרמות.

ללוביסטים יש תפקיד מכריע בין האזרחים לנציגים בקונגרס וזו בדיוק הבעיה. צריך לשנות את המבנה של המערכת כך שללוביסט לא תהיה השפעה מכרעת על ההדדיות בין האזרחים לחברי הקונגרס. דווקא המחשבה שהמרמה הקטנה שלך לא משנה היא שגורמת לאנשים להמשיך לחשוב שהם יכולים לעשות מעשים גדולים טובים ואם הם ירמו "בקטנה" זה לא משמעותי וזאת הסכנה שבכך. 

3. ד"ר עידו פורת – מומחה למשפט חוקתי, המרכז האקדמי למשפט ועסקים  

פורת מציין כי הספר מושך ומרתק לקריאה בגלל שהוא נכתב כתוצאה מאכפתיות אמיתית. ביקורת שנובעת מאהבה למדינה ולגורלה. הוא נוגע בשלוש נקודות – אמון, חופש ביטוי, תרבות הכסף של ארה"ב

אמון – באופן מפתיע, מחקרים אמפיריים מתקשים להוכיח כי כסף משפיע על הפוליטיקה. פרופסור לסיג עוקף את הבעיה על ידי הטענה שדי בכך שנוכיח כי מידת האמון בשלטון יורדת, וכי עובדה זו מספיקה על מנת לטפל בבעיה. אך, אמון לא יכול לפתור את הבעיה. אי אפשר להוכיח כי קיימת בעיה שלטונית על ידי הוכחה כי האמון בשלטון יורד. בארץ מידת האמון בביהמ"ש העליון פוחתת – יש שיגידו שזה בשל הפוליטיזציה של ביהמ"ש; יש שיגידו שזה בשל תמיכת היתר של ביהמ"ש העליון בזכויות אדם בעוד שהתפיסה בקרב הישראלים השתנתה ויש שיתנו הסבר אחר. לא ניתן לדעת מהי הבעיה ומה נדרש לעשות מעצם העובדה שהאמון בביהמ"ש ירד.

לסיג מתקומם – גם אם לא ניתן להוכיח מה מקור השחיתות, אם היא גורמת לאנשים לשנות את התנהגותם הרי שצריך לנסות ולטפל בה.  

תרבות הכסף של ארה"ב – הכסף הוא דבר מאד משמעותי בתרבות האמריקאית. אין עוד אומה שכל כך אובססיבית לגבי כסף. אם נשנה את הנושא בפוליטיקה זה יגרור שינוי גם בתחומים אחרים כמו ספורט וקולנוע ואולי האמריקאים לא יסכימו לכך.

לסיג מסכים – היום בארה"ב זה ברור מאליו שהכסף הוא חלק מהתרבות כשם שפעם היה ברור מאליו שישנה הפרדה בין שחורים ללבנים. אולי פעם יבינו שזו תפיסה מעוותת. תפקיד הכסף – ההשפעה המשחיתה אינה מתבטאת במעילה בכספים אלא במעשים של חברי הקונגרס. אנחנו ניתן לך כסף ואתה תצביע כך וכך…כך יכולה חברה מסחרית מסוימת למעוך לחלוטין את החברה היריבה באמצעות השפעה פוליטית.

חופש הביטוי – מהם גבולות חופש הביטוי? אולי חופש הביטוי השתגע ואין מדובר בהרחבה של חופש הביטוי. לאחרונה ביהמ"ש העליון של ארה"ב ביטל חוקים בטענה שהם נוגדים את החוקה ואת חופש הביטוי (בטענה שרגולציה של השוק היא רגולציה של חופש הביטוי), לדעת פרופ' פורת זו הכרעה שגויה.

לסיכום החלק הזה שב לסיג ומבהיר כי כתב את הספר בדם לבו. "אם אומרים לי שהמצב אבוד זה אומר שאפסיק לנסות? דווקא בשל אהבתי הגדולה למדינה אני רוצה לנסות ולשנות את המצב המטריד. לאהבה יש אפקט אמיתי על יכולתם ורצונם של האנשים לשנות מצבים מעוותים."

התרופה למחלה – The Cure

1.פרופ' יוסי יונה – אוניברסיטת בן גוריון, חבר צוות ספיבק יונה (וועדת מומחים למען צדק חברתי)  

"שחיתות היא כל כך שקופה. כולנו יודעים שהיא מתרחשת ולא עושים דבר לתקן זאת / למנוע זאת. ירידת האמון בפוליטיקאים מובילה לתופעת האנטי פוליטיקה בגינה אנשים לא רוצים להיות מעורבים בזירה הפוליטית."

יונה מרמז לתפיסה של לסיג על פיה האנשים הם טובים וזו השיטה שמקלקלת וגורס – "אנחנו מהססים לדבר על אנשים מושחתים ומאשימים את המערכת המסואבת."

אחר כך הוא מתייחס לעקרון של רספובליקה  – Respublics – Responsibility + Republic : אמריקה היא חברה פתוחה אשר הפוליטיקה שלה מעוגנת בחוקה. יש להם תחושה קהילתית מאד חזקה שניתן להגדירה כטוב הכללי – common good . אותו טוב כללי מהווה מניע לחוזה מאד פרוצדוראלי בין הציבור לחברי הקונגרס. ….הנציגים האמריקאיים 'בוגדים באמון' (מפרים את החוזה בלתי כתוב) ואו מפרים את הטוב הכללי הטמון בעיקרון של Respublics. יותר קל להפר את החוזה הכתוב…הרעיון של ניאו ליברליזם חותר מתחת הרעיון של הטוב הכללי.

אולם יונה מבקש לעסוק בתפקיד האזרחים בחברה. מה הכוונה להיות אזרח טוב? לסיג כותב על כישלונם של חברי הקונגרס לייצג את הציבור אבל מה בנוגע לאזרחים? אזרחות כמשרה ציבורית Citizenship as a Public Office. לדעתו השחיתות של הממשל בארץ נובעת מירידה בתפקוד האזרחי. ז'אן ז'אק רוסו כותב שעל כל אדם לתפקד כאדם במישור הפרטי וכאזרח במישור הציבורי התורם לטוב הכללי. המחאה בקיץ הייתה ניסיון עוברי להחזיר חזרה את תחושת האזרחות. אנשים דואגים לטוב הכללי ולכן אינם פועלים רק לקדם את ענייניהם האישיים אלא גם את הנושאים החברתיים הכלליים. אם יש תקווה היא באזרחים – להצית מחדש את תחושת האזרחיות בקרב הציבור. זה קשה לעורר תחושת קהילתיות בארץ ובארה"ב היות והמדינות הללו הן הטרוגניות ורב תרבותיות. בכל זאת יש תחושה של שינוי בשל אירועי הקיץ האחרון. יש תקווה לשינוי בשל המחויבות האמיתית שנובעת מתחושת האהבה למדינה.

לסיג  מציין כי הוא אובססיבי לגבי  קונספט 'הגרמני הטוב'. אנשים חושבים טוב על עצמם ולכן כל מי שמולם הוא רע. יש בעיה גדולה עם עניין התיווך המתייג את הצדדים ככאלו או אחרים…

לסיג מוסיף ומתייחס לנושא ניתוח חוכמת הקהל  Crowd Wisdom  ניתוח חוכמת הקהל – אם כל האזרחים ייענו על השאלה מהו הטוב הכללי נוכל להפיק תשובה די טובה, יותר טובה משל המומחים. הבעיה היא שאנחנו לא נוהגים להתייעץ עם הקהל….

2. סתיו שפיר – ממנהיגות מחאת האהלים

שפיר מזכירה את תנועת הקוד הפתוח Open Source  כבסיס למחאה. השיתופיות ושיתוף הפעולה הם שסייעו להצלחת המאבק.

"ישראל היא ארץ של קונפליקטים מכל הסוגים לא רק בין ישראלים לפלשתינאים; בין שמאל לימין; בין מהגרים מן המזרח למהגרים מרוסיה. האבחנה בין שמאל לימין בארץ נוגעת בעיקר לתחום הביטחוני. לא הייתה אפשרות לשיתוף פעולה בנושא הכלכלי.  אבחנה זו נשברה בקיץ. יש לנו חוזה יותר חזק עם המדינה שלנו בהשוואה לארה"ב בשל מצבנו המיוחד אבל הטרגדיה היא שאנחנו ממלאים את חובותינו למדינה והמדינה לא ממלאת את חובותיה כלפינו. אנשים רוצים להאמין בפוליטיקאים ולחשוב שהם עושים דברים חיוביים עבורנו. נראה שאנשים אינם סתם נאיביים – מתוך אותה תפיסה נאיבית פרצה מחאה גדולה.

דיור הוא נושא שכולם יכולים להסכים עליו כי כולם זקוקים לדיור הוגן. נושא פשוט ולא רדיקאלי. מכאן המחאה החלה והתרחבה. אחת הבעיות היתה מי כותב את הדרישות, עבדנו בכאוס מוחלט ואז דרך פייסבוק ביקשנו מכל מחנה אהלים לארגן מסמך דרישות. במפתיע כולם ביקשו את אותו דבר. הכיצד? דווקא הפשטות, היכולת להוסיף את הקוד שלהם לקוד הקולקטיבי…היכולת לשבור את המחיצות בין האקדמיה לאנשים; נגישות המידע לאנשים הקלה על המשך המאבק – אנשים הם לא מטומטמים – אם יש להם גישה למידע הכלכלי הם יכולים להבין את הנושא ולהתווכח עליו.

סולידריות היא מילה היפית במקומות רבים. יש משהו אלטרואיסטי בקוד הפתוח בלתת בחינם. ניסינו לשכנע את האנשים לוותר על הסמלים שלהם, לא לבוא כחלק מקבוצה אחרת אלא סתם כאנשים. לנסות לבנות משהו חדש שאינו עובר דרך ההגדרות המוכרות של שמאל ימין. נאלצנו ליצור שפה חדשה – קודים חדשים. היו לנו שני חוקים בסיסיים – ללא אלימות; בעד צדק חברתי. אך כל היתר פועל בכאוס מוחלט וזה היה הכוח הגדול. ניסינו במכוון להימנע ממנהיגות מסוימת ולפעול בצורה כאוטית- להגיע מכל מקום, להציף כמו מים, להיות בלתי צפויים ואז המערכת הישנה לא יודעת איך להתמודד עמך. זו לא מערכת מול מערכת אלא אנשים מול מערכות. נראה לי שהסיבה היתה זהה בכל העולם: החוזה שהופר בין האנשים לממשלות שלהם. התחושות מתחזקות מול האינטרנט שמציף את הכל למעלה. אם המוסדות לא משרתים את האזרחים אז עלינו לקחת מהם בחזרה את הכוח".

לסיג ניגש לדברים של שפיר בגישה הובסיאנית (תומס הובס "הלוויתן") – השליט ישן זמן רב בזמן ששליחיו פישלו וסופסוף השליט התעורר. השליט הוא כמובן העם ושליחיו הם אנשי השלטון. האם ניתן להגיע למצב בו השליט לא הולך יותר לישון או שמא השליט מתקן את המצב ומארגן סדר שלטוני חדש (לדוגמה להצביע על כל עניין באמצעות האינטרנט וחוזר לישון). לסיג לא רוצה להגיע למצב שבו בכל דבר קטן נועצים באזרחים. הוא מעוניין לשנות את השיטה ולהותיר את הפוליטיקאים על מקומם בכדי שהשליט (היינו האזרחים) יוכל לחזור לישון (האזרחים יוכלו לשוב לענייניהם). 

3. ד"ר אילון שוורץ – חבר ארגון שחרית לחשיבה מחודשת על פוליטיקה בישראל  

קואליציית שמאל ימין על מנת לשנות את המערכת המושחתת: שוורץ מזכיר את חוק העמותות בנוגע למימון עמותות שמאלניות על ידי ממשלות זרות וטוען כי צריך לחשוב על הסוגיה מנקודת מבט אחרת, ללא קשר לעמדה פוליטית: האם מותר לכסף זר להשפיע על פעילות בארץ? לתפיסתו  השמאל והימין לא מסוגלים לשמוע זה את זה. אנשי השמאל לא מוכנים לשמוע את הצד השני ולכן הם מפסידים במערכה יום אחרי יום. המושג הטוב הכללי משמעותו שיש טוב כללי שאמור להיות משותף לכולם אך היעדר השיח לא מאפשר לזהות את אותו טוב.

מימון קמפיינים – התרבות הפוליטית כיום מבוססת לחלוטין על שחיתות פוליטית. זה מובנה בתוך המערכת. ישנה טענה שאם נדאג למימון הקמפיינים לא תהיה יותר שחיתות. אבל זה מופרך ולא נכון. בארץ המצב שונה מאשר בארה"ב. יש כסף שניתן להיעזר בו כמו במקרה של תנועת מימד. אבל ישראל מושפעת מאד ממה שקורה בארה"ב ואם בארה"ב עלויות הקמפיינים עולות אז גם בארץ עלויות הקמפיינים עולות בצורה אקספוננציאלית. זו בעיה כי או שאתה משחק לפי כללי המשחק ונעזר בכסף או שמחליטים מראש לוותר ולהפסיד בבחירות. כל רפורמה לגבי מימון קמפיינים לא תסייע. יש צורך לעשות שינויים מבניים. הכי חשוב לגבי תנועת המחאה – שינוי במודעות, שינוי בשיח. הלב והנשמה של המחאה היא שיישמעו כאן קולות אחרים.

לסיג חושב שהספר שלו הוא ספר אמריקאי במהותו כלומר מקומי ולא ניתן להשליכו על כלל המדינות. הוא מתאים להקשר האמריקאי בלבד. 

בישראל

נושא פעולת השדלנים / לוביסטים הוסדרה בחקיקה ראשית בשנת 2008 – חוק הכנסת (תיקון מס' 25) (הסדרת פעולתם של שדלנים (לוביסטים)), התשס"ח-2008

למאמרה של ד"ר הילה טל  בכתב העת פרלמנט אודות  צמיחת התופעה שיטת הפעולה ואופן ההסדרה לחצו כאן 

*תודה לד"ר עידו פורת על הערותיו

**אני מתכננת להעביר את עיקרי הדברים הנ"ל בתוספת תגובותיכן ותגובתיכם לפרופ' לסיג  על מנת להרחיב את הדיון בנושא מפני שלא היה די זמן לעשות זאת במהלך הסדנה. אתם יותר ממוזמנות ומוזמנים להשמיע ולהישמע

Advertisements