תגיות

, , , ,

האיומים ה"אזרחיים" על חופש-הביטוי בישראל

ד"ר גאי כרמי, עו"ד*

רוחות רעות מנשבות על ההגנה על חופש-הביטוי בישראל. ההגבלות ה"פרטיות" על חופש-הביטוי, אשר מקודמות במסגרת החקיקה בכנסת, מצויות "מתחת לרדאר" ונעדרות דיון מספק בשיח הציבורי. יוזמות חקיקה שנועדו להקל על אזרחים לתבוע סכומים מופרזים בשל הוצאת דיבה, ואשר מעניקה לתובעים זכויות מפליגות בנוגע לזכות התגובה שלהם, תופסות תאוצה מדאיגה.

לאחרונה עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק מטרידה במיוחד של חברי הכנסת לוין, אורלב, מיכאלי וחסון (אשר אוחדה עם הצעת חוק דומה של חבר הכנסת שטרית) מבקשת, בין היתר, לאפשר הגשת תביעות לשון הרע בסכומים נכבדים, ללא דרישה להוכחת נזק.

הצעת החוק ממילא מיותרת. כיום חוק איסור לשון הרע מאפשר לתובע לקבל פיצוי, ללא הוכחת נזק, עד 50,000 ש"ח, ובמקרים בהם לשון הרע נעשתה בכוונה לפגוע, עד 100,000 ש"ח. מעבר לכך, במקרים חריגים ומתאימים יש בידי בית-המשפט את הכלים לפסוק אף פיצויים עונשיים בשיעורים נכבדים, החורגים מהפיצוי הסטטוטורי, כפי שנעשה למשל בתביעתו של נתן שרנסקי כנגד הח"כ לשעבר נודלמן, בשל כזבים רבים שפירסם אודותיו בספרו.

עיקרון הפיצוי ללא הוכחת נזק הינו חריג. הרציונל המרכזי מאחורי מתן האפשרות לקבל פיצוי גם ללא הוכחת נזק הינו הקושי לכמת את הנזק הנובע מלשון הרע, ובמיוחד נוכח האמורפיות של הנזק ומידת הפגיעה הסובייקטיבית. כיום ממילא יכול כל תובע המוכיח נזק קונקרטי שנגרם לו בגין הוצאת דיבה לתבוע אותו במלואו, ללא כל תקרה. לפיכך, נראה כי כיום הפיצוי הסטטוטורי מספק, וממילא כל טענה שהעלו תומכי הצעת החוק לפיה הסטטוס-קוו המשפטי לא מעניק כלים מספקים לתובעי דיבה הינה בלתי מבוססת. לפיכך, הצעת החוק הינה מיותרת, ובאה לפתור "בעיה" שאינה קיימת בפועל.

קבלת הצעת החוק שתגדיל את הפיצוי ללא הוכחת נזק מעבר לקבוע כיום בחוק רק תעודד הגשת תביעות סרק, ותקשה על צדדים נצים להתפשר על סכום הולם, כאשר כתבי התביעה ינקבו בסכומים מופרזים שאין בינם לבין נזקו של התובע ולא כלום. מתן תמריצים עודפים להגשת תביעות דיבה רק יגביל ויצנן את חופש-הביטוי. עיתונאים ובלוגרים יחששו לכתוב את אשר על לבם, החלפת מהלומות מילוליות יהפכו חיש-מהר לתביעות משפטיות, והמערכת המשפטית תוצף בתביעות מיותרות נוספות.

שעה שהצעות חוק המגבילות את חופש הביטוי פורחות, הצעות חוק הבאות להגן על חופש-הביטוי מתמסמסות. כך, למשל, הצעת החוק למניעת שימוש לרעה בהליכי משפט, התש"ע-2010, של שלושה עיתונאים לשעבר, חברי הכנסת יחימוביץ', אורבך והורוביץ, שנועדה לשפר את ההתמודדות עם תביעות סרק בתחום לשון הרע שמטרתן העיקרית סתימת פיות או השתקת שיח בעניינים ציבוריים (המכונות גם "תביעות SLAPP") על-ידי סילוקן בשלב מקדמי תקועה, וסיכויה להתקבל כחוק נחזים להיות נמוכים.

על חברי הכנסת שוחרי זכויות-היסוד להתעשת. מי שחופש-הביטוי יקר ללבו, וההגנה עליו חשובה לו, צריך לסכל את יוזמות החקיקה המעודדות תביעות דיבה מנופחות ומופרזות שאין להן בסיס, ולקדם יוזמות שנועדו למגר תופעה זו.

 *   ד"ר גאי כרמי הינו מומחה לחופש הביטוי, המלמד באוניברסיטה העברית ועובד כעורך-דין במשרד ליפא מאיר ושות'.

Advertisements