תגיות

, , , , ,

בית המשפט העליון דחה לאחרונה עתירה שהוגשה כנגד מינויו של יוני בן מנחם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (בג"ץ 5599/11 אגודת העיתונאים בתל אביב נגד ממשלת ישראל, (טרם פורסם; נפסק ביום 24.11.2011). במוקד העתירה ניצבו שתי טענות: האחת, כי ההחלטה למנות את בן מנחם לתפקיד אינה סבירה, בשל כשלונות עבר, מקצועיים ואישיים. השניה, כי מינויו של בן מנחם לתפקיד הינו מינוי פוליטי פסול "משום קיומה של זיקה פוליטית בין חברי ועדת האיתור לבין השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, ראש הממשלה".

לצורך הבנת האתגר שפסק הדין מעורר יש להתעכב תחילה על הליך המינוי. בהתאם להמלצת היועץ המשפטי לממשלה, נקבע כי מינויו של מנכ"ל רשות השידור ייערך על-ידי ועדת איתור מקצועית, שתמונה על-ידי שר הממונה על-ידי רשות השידור. נקבע כי בראש הועדה יכהן יו"ר רשות השידור (כמקביל למנכ"ל משרד ממשלתי, היושב בועדות איתור מקבילות) ויהיו בה חברים בנוסף נציב שירות המדינה "ושלושה בעלי מומחיות וניסיון בתחום הרלוונטי שאינם עובדי המשרד שהמשרה בתחום אחריותו".  ועדת האיתור בעניין הנדון הורכבה בהתאם לאמור בשינויים מחוייבים.

בית המשפט ביסס את החלטתו לדחות הטענות כנגד כישוריו של בן מנחם בעיקר על המלצתה של ועדת האיתור. אגב כך, הוא חזר על ההלכה על-פיה בית המשפט ימעט להתערב במינויים המבוססים על המלצת ועדת איתור מקצועית:

"דברים אלה נכונים במיוחד מקום שהגורם הממנה אימץ את המלצותיה של ועדה מקצועית שנועדה לאתר מועמדים לתפקיד ולהמליץ על המתאימים מביניהם. ועדת איתור כזו מכנסת תחת קורתה אנשי מקצוע רלוונטים ובעלי מומחיות בדבר, שבכוחם לאסוף מידע, ליצור תשתית עובדתית ולגזור ממנה מסקנות והמלצות. נוכח מומחיותה של הוועדה והמשאבים העומדים לרשותה, פסקנו לא אחת כי יש לייחס להמלצתה משקל רב – כמעט מכריע – במניין שיקוליו של הגורם הממנה. רק בהימצא טעם מהותי בעל משקל מיוחד תהיה הצדקה לסטיית הממשלה מחוות דעתה של ועדת המינויים".

על-פני הדברים, קביעה משכנעת וראויה. מינוי מקצועי שנערך על בסיס המלצתה של ועדת איתור מקצועית – אין מקום כי בית המשפט יתערב בו. אלא שכאמור, הקושי בפרשה הנדונה נוגע לטענות שהועלו כנגד ועדת האיתור. כאמור לעיל, הראש השני של העתירה עסק בטענות כי הרכבה של ועדת האיתור הושפע משיקולים פוליטיים. בית המשפט לא דן בסוגיה זו לגופה. הוא דחה את טענות העותרת כנגד מקצועיות ועדת האיתור על יסוד דוקטרינת השיהוי.

"להשקפתנו, אין מקום שנידרש לטענת העותרת בעניין הרכבה של הוועדה ולו מפאת המועד שבו היא הועלתה – לאחר שוועדת האיתור סיימה את מלאכתה והמליצה על המשיב כמועמד. העותרת ידעה את זהותה של חברי ועדת האיתור למצער ממועד תחילת עבודת הוועדה, והיה באפשרותה לעתור כנגד הרכבה לפני השלמת עבודתה ופרסום המלצותיה".

הגם שיש ממש בקביעה זו, נדמה כי היה מקום – בגדרה של העתירה הנדונה ובאופן חריג – לבחון את טענות העותרת כנגד הרכבה של ועדת האיתור. שאלת אופן מינויין של ועדות איתור מהסוג הנדון היא שאלה שראוי כי תיבחן על-ידי בית המשפט. בפרט, ראוי כי ייבדק החשש שמא הליך מינויין של ועדות איתור מסוג זה מיועד להקנות כסות מקצועית להליך בו המימד הפוליטי נהנה ממעמד מרכזי. החשש מתעורר כבר עם העומד בראש ועדות אלו – מנכ"ל המשרד הרלבנטי (ובמקרה הנדון, יו"ר רשות השידור). בעל תפקיד זה הוא לרוב איש אמונו של השר הרלבנטי, וממילא, כהונתו כראש הוועדה עשויה לכאורה לעורר חשש להשפעתם של שיקולים פוליטים על הליך המינוי. החשש להשפעה הפוליטית על עבודת ועדת האיתור מתעצם עקב ההשפעה הניכרת של השר הרלבנטי על הרכבה של הועדה. כאמור, הוא זה שממנה את נציגי הציבור החברים בועדה.

אגב, מעניין לשים לב לניסוח בו בוחר בית המשפט להתייחס לטענת העותרת כי מינויו של יו"ר רשות השידור – חלף מנכ"ל משרד ראש הממשלה – מגביר את הפוליטיות של הוועדה. בית המשפט מציין כי "גם בהיבט שממנו מוטרדת העותרת – אפשרות למינוי פוליטי – לא ניתן לקבוע כי זו מתעצמת כאשר בראש ועדת האיתור עומד יו"ר הרשות, להבדיל ממנכ"ל משרד ראש הממשלה". במלים אחרות, אפשר להבין את בית המשפט כרומז שבכל מקרה האפשרות למינוי פוליטי קיימת, אלא שאין בשינוי בין מנכ"ל המשרד ליו"ר רשות השידור כדי להעצים החשש לכך.

אם נשוב לעיקר, מידת ההשפעה הרבה של השר על ועדת האיתור – הן במישרין באמצעות מנכ"ל משרדו והן בעקיפין באמצעות מינוי חבריה – מעורר חשש לכאורה להשפעה פוליטית על ועדת האיתור. חשש זה מצדיק לברר את הקביעות העקרוניות על-פיהן ועדת איתור הינה "גוף מקצועי" "בעל מומחיות לדבר" הכולל "אנשי מקצוע רלוונטים".  הספק האמור מערער את הבסיס תחת הקביעה השיפוטית כי יש לנהוג בריסון כל אימת שנבחן מינוי שהומלץ על-ידי ועדת איתור. נדמה כי ראוי לאמץ גישת ביניים, הבוחנת בצורה נוקבת יותר את הליך המינוי ואת הרכבה של ועדת האיתור הקונקרטית, וכי רק בנסיבות בהן בית המשפט השתכנע כי אכן הרכבה של ועדת האיתור הינו מקצועי (וייתכן שיש צורך גם במידה של עצמאות), יש לנקוט בגישת הריסון השיפוטית.

בהקשר הנדון, בית המשפט כאמור לא דן בטענות כלפי הרכב ועדת האיתור בשל השיהוי בהגשת העתירה. לטעמי, ניתן היה לעשות כן, באחת משתי הדרכים הבאות.. דרך אחת, פנימית לדוקטרינת השיהוי, הינה באמצעות הרכיב השלישי של הדוקטרינה – מניעת פגיעה מהותית בשלטון החוק ובאינטרס הציבור. הטענה היא כי החשש מהשפעה פוליטית על ועדות האיתור מצדיק בירור הטענה לגופה על אף השיהוי בהגשתה. דרך שנייה, חיצונית לדוקטרינת השיהוי, נובעת מהסתמכותו של בית המשפט על המלצות ועדת האיתור לצורך דחיית הטענות כלפי המינוי עצמו. בית המשפט יכול היה להצדיק בחינת הטענות בעניין פוליטיזציה של ועדת האיתור בשל רצונו להסתמך על המלצותיה, לגופם של דברים. במלים אחרות, מאחר שבית המשפט התבסס על המלצתה של ועדת האיתור לצורך דחיית הטענות כלפי המינוי, היה מקום כי קודם לכן יברר הטענות כלפי הרכבה, גם אם אלו הוגשו בשיהוי.

אין באמור לעיל כדי לומר דבר וחצי דבר על מינויו של בן מנחם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, ועל הטענות שהועלו כנגדו. כל שנטען הוא כי ראוי היה לקיים בפסק הדין בירור עקרוני במאפיינים המוסדיים של ועדות האיתור ושל  ההליכים למינויין. מכל מקום, לאור דחייתה של העתירה, כל שנותר כעת זה לברך את בן מנחם על מינויו ולייחל להצלחתו בתפקידו החשוב בקידום השידור הציבורי בישראל.

נ.ב.

בפני בית המשפט העליון תלוייה ועומדת עתירתו של משה אשר למנותו לתפקיד ראש רשות המסים, בהסתמך על המלצתה של ועדת איתור. בית המשפט עתיד להכריע בפרשה זו בתקופה הקרובה. האם ניתן לראות בפסק הדין בפרשת בן מנחם רמז להכרעתו של בית המשפט בפרשת אשר?

מודעות פרסומת