קצת על הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 10) (הרחבת סעדים)

בימים הקרובים תעמוד הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 10)(הרחבת סעדים)  לקריאה ראשונה בכנסת. הצעת חוק זו, של חברי הכנסת מאיר שטרית, יריב לוין, זבולון אורלב, אנסטסיה מיכאלי וישראל חסון, מבקשת להגדיל את תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק בחוק איסור לשון הרע. כיום, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק של עד 50,000 ש"ח ובמקרה שהוכחה כוונה לפגוע של עד 100,000 ₪. במקרה והצעת החוק תעבור בכנסת, יהיה רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק של עד 300,000 ₪ ובמקרה שהוכחה כוונה לפגוע, יהא בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים של עד 600,000 ₪. בנוסף,  הצעת החוק  כוללת בחובה סעיף קטן נוסף לסעיף 7א לחוק (הסעיף העוסק בפיצוי ללא הוכחת נזק) כדלקמן:

ג1) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה שבו הוכח כי לא ניתנה לנפגע אפשרות נאותה לפרסם את תגובתו כאמור בסעיף 12א, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על פי חמישה מהסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק

סעיף קטן זה, קובע חובה על מפרסמים לתת "אפשרות נאותה" לנפגע לפרסם את תגובתו. באם לא עמדו המפרסמים בחובה זו כאמור, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים בסכום של עד מיליון וחצי ₪. מה זו אותה "אפשרות נאותה" אשר מתייחס אליה הסעיף הקטן? ובכן, בדברי ההסבר להצעת החוק לא מבארים יוזמי החוק אפשרות זו, הם רק מציינים כי מוצע להטיל חובה חדשה על המפרסמים לפרסם את התגובה כאמור, על פי דברי לשון הצעת החוק בהצעתם לסעיף חדש 12א "חובת פרסום תגובה ללשון הרע":

12א. (א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת או באתר אינטרנט, יאפשר המפרסם לנפגע או לנציגו לפרסם את תגובתו המלאה על הפרסום בתוך זמן סביר; היו כמה נפגעים מהפרסום תינתן אפשרות נאותה לכל אחד מהם לפרסם את תגובתו המלאה, אלא אם כן הסכימו לפרסם תגובה משותפת

יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, התבטא בשבוע שעבר בנאום שנשא בכנס של לשכת רואי החשבון כנגד הצעת החוק. ריבלין, כפי שציטט אותו אתר האינטרנט של גלובס,, הפנה אצבע מאשימה אל התקשורת וטען כי הצעת החוק היא כתוצאה משימושה בחופש הביטוי לביזוי ושיסוי. על אף זאת, המשיך וטען ריבלין כי הצעת החוק אינה מידתית, שכן היה ניתן  להכפיל (רק פי 2) את סכום תקרת הפיצוי ולא פי כמה וכמה יותר כפי שמופיע בהצעת החוק, חוסר המידתיות הזו  היא אשר גורמת לפגיעה בחופש הביטוי. כך צוטט ריבלין בגלובס:

היוזמה הזו פוגעת אנושות בחופש הדיבור ושופכת את התינוק עם המים. היא שופכת את חופש הביטוי עם המטרה הלגיטימית של הרתעת התקשורת מלהוציא דיבתו של אדם שלא בצדק

 לעומת יו"ר הכנסת, סבור חבר הכנסת לוין, אחד מיוזמי החוק, כי הצעת החוק דווקא מיטיבה עם חופש הביטוי, וכך צוטט לוין בהקשר זה ב YNET , על הצעת החוק:

היא תשמור על חופש הביטוי. כל עיתונאי צריך לבדוק סיפור לעומקו ולהעדיף את הדיוק על פני הסקופ

 משתמע כי חבר הכנסת לוין אינו מתנגד לחופש הביטוי הוא רק מעוניין לשמר זכות זו…. וכך מתכוון לעשות באמצעות הצעת החוק. על אף שחבר הכנסת לוין סובר כי הצעת החוק תשמור על חופש הביטוי, עדיין יצאו בימים האחרונים  אנשי ציבור, עיתונאים, עורכי דין ועוד רבים אחרים בכלי התקשורת השונים כנגד הצעת החוק. עיקר התרעומת היא (כן כן) הפגיעה בחופש הביטוי.

כבר ב – 1953 קבע השופט אגרנט בפסק דין קול העם, כי חופש הביטוי הוא זכות בסיסית במדינה דמוקרטית. מאז, קבע לא פעם בית המשפט העליון כי מדובר בזכות חוקתית ובתי המשפט בארץ איזנו זכות זו פעמים רבות מול אינטרסים וערכים שונים, ביניהם גם הזכות לשם הטוב. בעוד יש הטוענים כי העלאת סכום הפיצוי תביא לבדיקה מדוקדקת יותר של עובדות לפני פרסומן, אחרים גורסים כי העלאת הסכום כאמור, תגרום להרתעה של אותם מפרסמים עתידים, אשר כיסם אינו עמוק דיו, מלפרסם אף אם יבדקו את העובדות לאשורן.

עיתונאים, בלוגרים (ביניהם גם אולי הכותבים בבלוג זה), ועוד גורמים רבים אחרים המשתתפים בדיון הציבורי אשר אין מאחוריהם גוף תקשורתי גדול או עיתון בעל ממון לגבות אותם, עלולים להימנע מפרסומים אשר אין בהם לשון הרע או אף שיש בהם לשון הרע אך ככל הנראה תעמוד להם הגנה לפי חוק איסור לשון הרע, רק מהחשש שיגיעו לבית המשפט ואותו בית משפט יטיל עליהם סכום עתק אף שלא הוכח כל נזק.

אם כך, עלול להיווצר מצב מסוכן בו רק מפרסמים מעטים, אותם מפרסמים בעלי הון, יוכלו להתבטא בחופשיות שכן להם לא יהיה החשש מפני פשיטת רגל או אובדן כלכלי כבד בעקבות פרסום כזה או אחר. במצב כזה, חבר הכנסת לוין צודק בדבריו שאכן הצעת החוק לא תפגע בחופש הביטוי אלא תשמור על חופש הביטוי, רק הוא שכח לציין, לעניות דעתי, כי המדובר על חופש הביטוי של העשירים.

ככל הנראה, יש כעת רוב בכנסת לקבלת הצעת החוק. במקרה ואכן יעבור התיקון לחוק, ימים יגידו כיצד ואם בכלל ישפיע התיקון על השיח הציבורי במדינת ישראל ועל קהילת התקשורת. האם ההרתעה תהיה כה חזקה עד שאותם גופי תקשורת קטנים וחסרי ממון יחדלו מלפרסם ואותם יחידים המביעים דעתם יסתמו פיותיהם?

Advertisements