תגיות

, ,

לאחר מספר ימים של אינסוף דברי ביקורת וסופרלטיבים שליליים שהגיחו מבעד לגלי האתר, דפי העיתונות הכתובה וכמובן גם הספירה האינטרנטית ביחס למעללי הפרקליטות בתיק וינרוט, נראה ששוב מעניין לשאול – האמנם הכצעקתה?

וככל הנראה, על-מנת להגיע לאיזון (אם כי לא רק בשל כך), אגיע הפעם למענה הפוך מהותית מזה שהגעתי אליו בפוסט האחרון שבו שאלתי שאלה זו.

התוצאה היא, כמובן, זיכויו של עוה"ד וינרוט, וכטיבן של תוצאות בעולמנו המודרני – זו מהדהדת חזק יותר, ככל הנראה, מכל מה שהיווה חלק מהדרך אליה.

אולם האם יש לתת להדהוד זה לערפל את שידוע לנו ביחס למבחנים להגשת כתב אישום? ככל הנראה לא.

האם יש להסיק שמדובר במפלה קולוסאלית, מחדל, וכהנה מילים דומות? גם לא בהכרח.

האם יש להניף מיד את דגל הצורך במנגנון המפקח על הפרקליטות? ייתכן שכן, אם מקרה זה ישמש תזכורת לסיבות או הקשרים אחרים בהם ראוי שיהיה פיקוח כאמור. אולם לא כרפלקס מותנה שראוי שיהווה מענה למקרה ספציפי זה דווקא.

אלא שנראה שגם אני חוטאת בהדגשת התוצאות תחילה – כאשר ראשית יש לעשות סדר, או לערוך הבחנה בין סוגי הביקורת השונה שהושמעה ונכתבה ביחס לנושא (וכמובן שאיני מתיימרת להציג את כולה במסגרת קצרה זו).

באופן גס, ניתן לומר שהביקורת נחלקה לתת הקבוצות שלהלן:

–          ביקורת על כך שהפרקליטות לא היתה צריכה להגיש כתב אישום במקרה זה מלכתחילה:

ביקורת זו התמקדה בהגשת כתב האישום למרות מיהות (או מיעוט) התשתית הראייתית, בשונה ממיהות החשוד. במילים אחרות, הטענה היתה כי החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום מקום שבו היו קשיים ראייתיים גלויים היתה שגויה.

אלא שחשוב לזכור שסוגיית הקשיים הראייתיים נתונה, כתמיד, במדע המדויק והטהור הקרוי משפטים, לפרשנות (ודי להיזכר בתיק האי היווני) – וכי מה שרואים מכאן לא רואים משם.

 ברי כי לא די בשכנוע פנימי מצד הפרקליטות בהתגבשות יסודות העבירות, אולם מנגד – הצלחת הסנגוריה לעורר ספק ביחס לאותם יסודות אינה מוכיחה כי כתב האישום נסמך רק על שכנוע פנימי כאמור.

הצלחה זו אומרת, בסה"כ, כי במופע הגדול שעל הבמה האדברסרית – עשתה סוללת עורכי הדין שנשכרו על-ידי וינרוט עבודה טובה יותר, לאחר המעשה (הגשת כתב אישום שיכול ונסמך על תשתית ראייתית מספקת).

ומעבר לכך, בל נשכח כי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי דורש לא רק 'אפשרות סבירה להרשעה' (פרשנות הפסיקה ל-'מספיק ראיות לאישום') אלא גם קיומו של עניין לציבור – רכיב שהוא חלק ממדיניות האכיפה בכללותה, שאינה נחשפת בבית המשפט.

–          ביקורת על כך שהפרקליטות לא היתה צריכה להגיש כתב אישום במקרה זה כנגד אדם כמו עוה"ד וינרוט, בשל מעמדו החברתי

ביקורת זו התייחסה לכך שכאשר מדובר באדם בעל מעמד חברתי כמו עוה"ד וינרוט, אמורה ידה של הפרקליטות "לרעוד יותר" טרם הגשת כתב האישום, שכן לכאורה יש לו יותר מה להפסיד ממאן דהוא. וככל הנראה נכון הדבר שלעוה"ד וינרוט היה יותר מה להפסיד, אלא שלכאורה מעמד כמו זה של עוה"ד וינרוט אינו אמור להילקח בחשבון על-ידי הפרקליטות מן הבחינה הפורמאלית – בשונה, למשל, ממעמדו של ראש ממשלה (ס' 17(ג) לחוק יסוד הממשלה) או של שופט  (ס' 12(א) לחוק יסוד השפיטה).

ניתן לטעון כי בשל השלכות הגשת כתב אישום נגד אדם כמו עוה"ד וינרוט, משתלם לתביעה להיות זהירה יותר, מבחינת המסר הקומוניקטיבי-הרתעתי של המשפט הפלילי, אלא שלא ניתן להוכיח כי זהירות כאמור לא ננקטה מלכתחילה מצד התביעה אקס-אנטה, למרות התוצאה הפחות רצויה מבחינתה אקס-פוסט.

–          ביקורת על כך שהפרקליטות לא היתה צריכה להגיש כתב אישום במקרה זה כנגד אדם כמו עוה"ד וינרוט, בשל היותו סנגור צמרת:

ביקורת זו נשמעת פעמים רבות ביחס לנאשמים שהם מוכרים בציבור, והיא למעשה מתמצית בטענה כי מדובר ברדיפה שלהם מצד הפרקליטות, ב"תפירת תיקים" נגדם או בוורסיה מתונה יותר – בתיקים שמבחינה 'יצרית'-מוסדית הפרקליטות מעדיפה. אלא שהפעם הביקורת השתכללה, ונשמעה בתוכה טענה כי התביעה מבקשת לסכל באופן ממוקד את מי שעומד מולה באולם בית המשפט (והנה מצאנו לנו פתרון מקורי לעומס במערכת, או מי אמר שהתביעה הכללית איננה מתחשבת?).

למותר לציין כי טענות כגון אלה טרם הוכחו. הנטל, כתמיד, על הטוען אותן, שעומדת לו גם האפשרות של התערבות בג"צ – ערוץ שלא נעשה בו שימוש עד כה ביחס לטענות הללו, וכנראה שלא בכדי.

–          ביקורת על כך שהפרקליטות היתה צריכה לעשות עבודה טובה יותר בהוכחת הראיות:

זו כבר ביקורת שנשמעת הגיונית לחלוטין, ואינה שונה ממה שניתן לומר על כל מי שעושה עבודה כלשהי, באשר היא – תמיד אפשר לשאוף ליותר. אלא שכנזכר לעיל – אין בכך להעיד על כך שהיה פסול בשלב שקדם לביצועה בזירת ההתגוששות של אולם בית המשפט, או בעצם הגשת כתב האישום.

אם מדובר במחדל, או רק במופע דל – זה כבר ככל הנראה עניין של סגנון המקטרג.

ובכלל – הדיון כולו הוביל שוב לשאלה אם יש לייסד מוסד שיפקח על הפרקליטות – אולי, וכמובן שלא אתייחס לכל היבטיה של שאלה כבדת משקל זו כעת. בכל זאת אומר כי נראה, למצער, שלא ראוי שיהיה פיקוח כאמור בכל הנוגע לשיקול הדעת העומד לתביעה הכללית ביחס להגשת כתבי אישום.

כן, גם כאשר מדובר בפרקליטי צמרת…

מודעות פרסומת