תגיות

, , , ,

בריטניה – על רשתות חברתיות והגידול בתביעות לשון הרע

ספקית המידע המשפטי Sweet & Maxwell  פרסמה לפני כחודש וחצי דו"ח על פיו מספר התיקים העוסקים בהוצאת דיבה באינטרנט אשר הוגשו לבתי המשפט בבריטניה בשנה האחרונה הכפיל את עצמו פי 2.3 בהשוואה לשנה הקודמת. במהלך התקופה שבין 01.06.10 – 31.05.11 הוגשו 16 תביעות לביהמ"ש בעוד שבתקופה המקבילה שנה קודם לכן (01.06.09 – 31.05.10) הוגשו רק 7 תביעות. 
חברת תומסון רויטרס גורסת שהמחקר מצביע על העלייה בשימוש בפלטפורמות החברתיות כמקור לבעיה. כתמיכה היא מציינת שבעוד בין השנים 2006-2007 רק שתי תביעות דיבה באנגליה ובוויילס,  אזכרו את המדיה החברתיים כמקור לדיבה הרי שבשנה הנוכחית מספרן עומד על 16. אולם המספר הכללי של תביעות הוצאת לשון הרע שהוגשו בבריטניה השנה (שאינו מתייחס רק לעולם המקוון) גדל רק בשלוש בהשוואה לשנה שקדמה לו.
עוד נתון מעניין שנכלל בדו"ח מתעד ירידה של 59% בתביעות של ידוענים (סלבריטאים) כנגד כלי התקשורת ההמוניים מ 22 תביעות בשנים 2010-2009 לתשע תביעות בלבד בשנים 2011-2010. כנראה גם הם הבינו שהיום בעידן הפלטפורמות החברתיות של תכני גולשים (User generated content) בו כל אחד יכול לכתוב סטטוס, לפרסם פוסט או להעלות תגובה ולהפיץ סרטונים ויראליים תוך דקות ספורות, כאשר שומרי הסף (של התקשורת המסורתית וגם של הגרסאות המקוונות של העיתונים שם עדיין נשמר תהליך העריכה, המידע מאומת והעובדות מוצלבות) איבדו את יכולתם לעצור את שטף המידע, אין כל טעם בהגשת תביעות מסוג זה.

מעניין לעניין באותו עניין –  אתמול התפרסמה בעיתון הארץ ידיעה על פיה שתי הצעות חוק חדשות שיידונו היום בכנסת מבקשות להעלות את סכום הפיצויים על הוצאת דיבה למאות אלפי שקלים. עמדת האגודה לזכויות האזרח בנדון היא כי החמרת הענישה על לשון הרע תפגע בעיתונות. העיתונות שלרוב מפעילה מנגנוני בקרה וייעוץ משפטי לפני פרסום ידיעה העלולה להוביל לתביעת לשון הרע אולי תיזהר עוד יותר בלשונה כפי שגורסים באגודה לזכויות האזרח – אולם האם הצ"ח כזו עשויה למנוע מאינדיבידואלים להתבטא בצורה בלתי אחראית ברשתות החברתיות? מסופקני

אך מה אם הודעות או סרטונים אינם רק מוציאים דיבתו של אדם רעה אלא מטרידים אותו ומאיימים על חייו? כאן אנחנו עוברים מן הזירה הנזיקית לזירה הפלילית ומאנגליה לארצות הברית שם  נדון זה לא מכבר עניינו של וויליאם לורנס קסידי.

ומעברו השני של האוקיינוס – על רשתות חברתיות, סייברסטוקינג וחופש הביטוי

קסידי מואשם בהטרדה בלתי פוסקת של מנהיגה בודהיסטית ממרילנד – אליס זאולי Alyce Zeoli באמצעות הטוויטר. קסידי השתמש בשורה מתחלפת של שמות בדויים תחתם יפרסם אלפי ציוצים בנוגע לזאולי. חלקם עסקו בשאלה מה יעלה בגורלה וחלקם היו יותר תוקפניים והשתמשו בביטויים מפורשים. אחד הציוצים שפירסם קסידי קרא ישירות לזאולי להתאבד – "עשי לעולם טובה ולכי תהרגי את עצמך. נ.ב. שיהיה לך יום מקסים".  
צו שהוצא חייב את טוויטר לחשוף את כתובת ה IP של המחשב ממנו נשלחו כל ההודעות וכך אותר קסידי. בשל הציוצים הבלתי פוסקים הללו הגיע מר קסידי לכלא בעוון הטרדה מקוונת (cyber stalking). התיק הפלילי שנדון בבית משפט פדרלי עסק בשאלה – האם פרסום הודעה ציבורית בטוויטר מקביל לנשיאת דברים במרחב ציבורי או שמא לאמצעי תקשורת ישיר כדוגמת שיחת טלפון או מכתב?

על אף שציוצי טוויטר היוו בעבר מקור לתביעות דיבה אזרחיות ברחבי העולם, כאן כאמור מדובר באישום פלילי בעברה נדירה יחסית של הטרדה מקוונת cyber stalking.  
מעמד חופש הביטוי בארצות הברית הינו כמעט מקודש, הוא רחב יריעה בהשוואה לכל יתר הדמוקרטיות ומוגן על פי התיקון הראשון החוקה. אי לכך, התעורר במשפט נושא הקו העדין בין הטרדה והפחדה לבין הזכות להתבטא בחופשיות.

רשויות החוק גרסו כי לזאולי נגרם נזק רגשי ניכר שגרם לה לחשוש לחייה. בין היתר, הסתגרה בביתה במשך 18 חודשים ושכרה שומרים חמושים להגן על מעונה.  
במשפט שהתנהל בבית המשפט הפדרלי במרינלד טענה התביעה כי קסידי פרסם 8000 הודעות טוויטר ומספר מקביל של פוסטים בכמה בלוגים בנוגע לזאולי וקהל מאמיניה. סנגוריו של קסידי מטעם הסנגוריה הציבורית טענו שאפילו הודעות מטרידות הגורמות למצוקה רגשית ונפשית מוגנות על ידי התיקון הראשון לחוקה מאחר והועברו באמצעות פלטפורמה ציבורית כדוגמת טוויטר. הם הוסיפו כי תכנים רבים המפורסמים באינטרנט עלולים לגרום למצוקה נפשית לאנשים (כגון ביקורת מביכה על ספר באמזון והערכה מביישת של פרופסור על ידי סטודנטים שלו). עוד טענו הסנגורים כי קסידי התגורר בקליפורניה ופיזית לא ניסה להתקרב למקום מגוריה של זאולי ולכן בפועל כלל לא היווה איום ממשי על חייה.  
יוג'ין וולוך, פרופסור למשפטים מה – UCLA התייחס למקרה וטען כי כפי שיש להבחין בין שיחות טלפון מטרידות להתבטאויות מכעיסות על דוכן בפינת הרחוב כך אין דין ביטויים מטרידים הנאמרים בצורה אישית לאדם אחד כדין אמירת אותם ביטויים לקבל אנשים בכיכר העיר. בעוד ההתבטאות הראשונה אסורה על פי החוק, ההתבטאות השנייה מוגנת על ידי עקרון חופש הביטוי. 
בתמיכה לעתירה של ההגנה לביטול המשפט, קראו ראשי ה EFF – ארגון ציבורי ששם לו למטרה להגן על חופש הביטוי הדיגיטלי – Electronic Frontier Foundation  https://www.eff.org כי

 על אף שלא כל ביטוי מוגן על ידי התיקון הראשון לחוקה, הרעיון על פיו בתי משפט חייבים לפקח על כל מילה משתלחת ומשלהבת שנאמרת ברשת, לא רק שיוצר אפקט מקפיא לגבי חופש הביטוי אלא שהוא אינו נתמך על ידי עשרות שנים של פרשנות משפטית לתיקון הראשון.

מצידו השני של המתרס, השווה עורך הדין של זאולי את הציוצים דווקא לפתקים כתובים בכתב יד. בכל פעם שזאולי חסמה את בעל החשבון המטריד, הופיעו ההודעות המטרידות ממקור אחר. לתקופה מסוימת פסקה זאולי מלהשתמש בשירות המיקרובלוגינג על אף שהיתה משתמשת נלהבת ולחשבונה נרשמו למעלה מ – 23,000 עוקבים. אולם ההודעות המשיכו להגיע.  

אז האם ניתן להגיע להכרעה ואם כן לאיזו הכרעה ראוי להגיע במקרים כגון זה?  

מקרה זה הינו דוגמה נוספת לדרכים בהן החוק נאלץ להתמודד עם התנהגויות אנושיות במגוון דרכי תקשורת חדשניות ומשתנות. קסידי עדיין ממתין לפסק הדין והשאלה עדיין נותרת פתוחה….
לדעתי האישית, ערך הבטחון האישי פה גובר על ערך חופש הביטוי שכן דווקא מאחר ומדובר במקום ציבורי, דווקא מאחר שאלפי אנשים מנויים לחשבון של אליס זאולי, הביטוי המשתלהב והמשתלח עלול לעורר ולו אחד מהם לפעולה. יתרה מכך, זאולי עצמה עלולה לשים קץ לחייה בשל ההטרדה הבלתי פוסקת. הפלטפורמה לא משנה את עצם הביטוי…
בספרו על החירות טוען ג'ון סטיוארט מיל בזכות חופש הביטוי, אולם גם לדעתו, דעות מאבדות את חסינותן כאשר הן מובעות בנסיבות אשר בהן הן עלולות להוות עידוד לפעולות מזיקות. לדעת מיל, הסתה הינה ביטוי המכוון להוביל לפעולה מזיקה.

גם הדעה תחדל להיות חופשית אם היא מובעת בתנאים כאלה שהבעתה משמשת הסתה ממשית לאיזו פעולה מזיקה. הדעה, למשל, שהסוחרים בדגן מרעיבים את העניים, או שההון הפרטי אינו אלא גזל, אין שום רשות לעצור בעדה כשאך מפיצים אותה בעיתונות; אך מן הדין הוא שייענש מי שיביע דעה כזאת בעל פה לפני המון נרגש שנתאסף אצל ביתו של סוחר בדגן, או מי שמפיץ אותה בין אותו המון בצורת מודעה מודפסת. (ג'ון סטיוארט מיל, על החירות, ירושלים: מאגנס, 1986, ע' 97)

 מחד, הפצת ביטויי הטרדה בפלטפורמה ציבורית כגון טוויטר העלולים כאמור להוביל את המוטרד או אחרים הקוראים את המסרים לפעולה מזיקה נמצאים בגדר החריג שאינו ראוי להגנת התיקון הראשון לחוקה….מאידך, עובדות קיימות, שאל לנו להתעלם מהן, הן שביטויים רבים כאלו מצויים ברשת ושבפועל קשה עד כדי בלתי אפשרי לעצור את רוב ההתבטאויות המטרידות והמסיתות ואולי עלינו למצוא פתרון במישור אחר.

 

 

Advertisements