לקראת סוף שנת הדיווח האחרונה נתקלו חברות ציבוריות אשר אחד מהדירקטורים החיצוניים שלהן סיים את תפקידו, בסעיף 239(ד) לחוק החברות אשר תוקן בתיקון מס'  16.

תיקון מס' 16, אותו כבר הזכרתי בפוסט קודם, הציב תנאי חדש למינוי דירקטור חיצוני בחברה ציבורית לגבי מין הדירקטור החיצוני. כבר לפני התיקון דרש החוק כי במקרה וכל חברי הדירקטוריון בחברה הם בני אותו המין, אזי, בעת מינוי דירקטור חיצוני, יש למנות דירקטור חיצוני בן המין השני.

התוצאה של סעיף החוק אשר קבע כי בכל דירקטוריון חברה ציבורית צריך להיות לפחות אחד בן המין השני, הייתה מינוייה של לפחות אישה אחת כדירקטורית בדירקטוריון חברה ציבורית. בעלי שליטה רבים בחברות ציבוריות אכן פעלו על פי הוראת החוק ומינו דירקטורית. לרוב, הדירקטורית אותה היו ממנים הייתה בת הזוג שלהם, אימם או בתם, ובכך "יצאו ידי חובה" על פי החוק. עם תיקון מס' 16, החליטה הזרוע המחוקקת לשנות את סעיף 239(ד) בחוק החברות כדלהלן:

בחברה שבמועד מינוי דירקטור חיצוני כל חברי הדירקטוריון שלה שאינם בעלי השליטה בחברה או קרוביהם הם בני מין אחד, יהיה הדירקטור החיצוני הממונה בן המין השני.

הסעיף, בנוסחו החדש, מחייב חברה ציבורית שתהיה בה לפחות דירקטורית אחת או דח"צית אשר איננה בעלת השליטה או קרובה של בעל השליטה.

 יש לציין כי ההגבלה לגבי קרובה של בעל שליטה, היא הגבלה רחבה יותר היום מאשר הייתה בעבר, שכן גם את הגדרת "קרוב" בחוק החברות שינה תיקון מס' 16 והיום ההגדרה קובעת:

"קרוב" – בן זוג, אח או אחות, הורה, הורי הורה, צאצא, וכן צאצא, אח, אחות או הורה של בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה.

 בעוד שלפני התיקון קרוב היה:

"קרוב" – בן זוג, אח או אחות, הורה, הורי הורה, צאצא או צאצא של בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה;

למשל בעבר, גיסה במובן של אחות האישה, לא הייתה נכנסת להגדרת קרוב, אולם היום היא כן.

בתיקון מס' 16, המחוקק לא הסתפק רק בהוראה המחייבת דירקטורית כאמור, אלא גם החליט להתייחס לגיוון בכלל שבין המינים בחברה ציבורית. בסעיף 2 לתוספת הראשונה לחוק  החברות תחת הכותרת של "הוראות ממשל תאגידי מומלצות" כתוב:

במינוי דירקטור בחברה ציבורית, יגוון הרכב הדירקטוריון בהתחשב במין של המועמד, נוסף על החובה לגוונו בהתחשב בידע ובניסיון של המועמד, בהתאם לצרכיה המיוחדים של החברה.

חשוב לציין כי החברה הציבורית לא "חייבת" לפעול על פי התוספת הראשונה ולגוון את הרכב הדירקטוריון, מדובר רק בהמלצות. החברה יכולה להחליט להתחייב בעצמה להמלצות אלה ולכלול אותן בתקנון שלה (סעיף 19 לחוק החברות). שינוי תקנון הוא הליך לא פשוט הדורש את אישור האסיפה הכללית של החברה, אך עם שינוי התקנון תהיה החברה חייבת לעמוד בהוראות התקנון.

מעניין הדבר שהשינויים האחרונים לגבי מין הדירקטורים נכנסים דווקא בתיקון מס' 16, התיקון המיישם את דו"ח ועדת גושן לממשל תאגידי תקין. נראה הדבר, כי בכך שהוסיף המחוקק במסגרת תיקון זה את התיקון לגבי מין הדח"צ  והמלצה על גיוון הדירקטורים, הרי שהשאיפה לממשל תאגידי תקין, אינה טמונה רק בוודאות, שקיפות ואחידות (ראו פוסט קודם שלי על תיקון מס' 16), אלא גם בשוויוניות.

האומנם שוויוניות? סעיפי ההעדפה המתקנת בחוק החברות הישראלי, עדיין רחוקים שנות אור מהעדפה מתקנת בחברות ציבוריות במדינות אירופאיות מסוימות. בנורבגיה, עבר חוק לפני מספר שנים שקבע כי עד שנת 2007 בדירקטוריון של חברות ציבוריות יהיו לפחות 40% נשים, ובצרפת לאחרונה העבירו חוק המורה שעד שנת 2017 גם  כן יהיו לפחות 40% מחברי הדירקטוריון נשים. תחת החוק הצרפתי אף קבוע שבדירקטוריון בו יש עד 8 חברים אסור שיהיה הפרש של יותר משני חברי דירקטוריון בהפרשים בין המינים.

החוק בנורבגיה, עם חקיקתו, לא עבר בשקט, אנשי עסקים רבים מחו על הדרישה החדשה וטענו כי אין הבטחה שיוכלו למצוא מספר כה גדול של נשים אשר יוכלו למלא את תפקיד הדירקטור (בארץ, לדוגמא, יש דרישה למספר מסוים של דירקטורים בעלי רקע חשבונאי, וגם דירקטורים חיצוניים צריכים למלא שאלון שעונה על דרישות מסוימות הקבועות בתקנות). היו אף טענות, מצד נשים, שיש נשים "חכמות" מספיק שיכולות להתקדם ולהגיע לדירקטוריון חברות ציבוריות גם ללא צורך של מילוי מכסה (טיעונים שעלו נגד החוק ניתן למצוא כאן). בכל זאת, החוק בנורבגיה עבר והיום בכל דירקטוריון של חברה ציבורית בנורבגיה יש לפחות 40% דירקטוריות.

על אף שישראל טרם לקחה צעד גדול כמו הנורבגים והצרפתים לקראת העדפה מתקנת ברורה בחברות הציבוריות, עדיין היא עשתה צעד. כאשר בוחנים צעד זה ואולי גם את הצעדים הנוספים שיבואו בעקבותיו, קשה שלא לשאול האם בכלל ראוי? האם ראוי שתהיה העדפה מתקנת בחוק החברות? האם יש מקום להיכנס לתוך מועצת המנהלים של חברה יצרנית ולהגביל את המינויים בה?

בבואנו לבחון האם ראוי לפעול באמצעות החוק למען שוויוניות בהנהלת חברה ציבורית, עלינו לזכור כי חברה ציבורית אומנם נקראת "ציבורית" אך היא מובדלת אלף אלפי הבדלות מכל גוף ציבורי שאנו מכירים, החברה הוקמה כחברה פרטית והפכה לציבורית במסגרת הנפקה שנועדה למטרות שהן לרוב למטרות רווח. חברה ציבורית, ברובה, עדיין מוחזקת על ידי אנשים פרטיים המנהלים אותה וחדירה אל המסגרת הפרטית שלהם עלולה לפעמים לפגוע בהם במסגרת הפרטית וגם בחברה עצמה.

חשובה, לפי דעתי, הרגולציה בחברות ציבוריות והפיקוח עליהן לשם הגנה על המחזיקים מטעם הציבור, אבל האם זו סיבה מספקת להכניס חובות למינוי דירקטוריות? האם ראוי שתהיה העדפה מתקנת בחוק החברות? מה אתם/ן חושבים/ות?

מודעות פרסומת