תגיות

שתיים מפסיקות בג"צ מחודש אוגוסט 2011, מזכירות כי בג"צ אינו בית משפט "קלאסי". תפקידיו אינם מתמצים בהכרעה בסכסוך שבין בעלי דין, אלא נפרסים מעבר לכך.

תפקיד לבר-שיפוטי אחד הוא הבאת עותרים ומשיבים להידברות אינטנסיבית תחת "מטרייה" שיפוטית.
בעתירה שעסקה בפיצויי העותרים המשתייכים לעדה הדרוזית בגין הנחת צינור תת-קרקעי להולכת גז טבעי במקרקעין שבבעלותם (בג"צ 4552/10 מנסור נ' ממשלת ישראל) ניכרת במלוא עוזה התייחסות בג"צ לעצמו כגוף שתפקידיו אינם הכרעה שיפוטית גרידא. באותו עניין דובר בנושא בעל רגישות מיוחדת, ששיקף את יחסי מדינת ישראל והעדה הדרוזית (על רקע הצורך בסיום פרוייקט לאומי בדבר פריסת צינור גז).
התנהלותו של בג"צ משקפת מאמץ ניכר שלא להכריע בעתירה, אלא "לדחוף" את הצדדים להידברות אינטנסיבית. הדברים עולים, מקיומן של תשע ישיבות בפרק זמן קצר של 7 חודשים, ומשמיעה בלתי אמצעית בבג"צ של נכבדי העדה הדרוזית, מצד אחד, ומנכ"ל ראש הממשלה, מצד שני.
אולם מעבר לכך, הדברים עולים בבירור מפסק הדין של השופט א' רובינשטיין שמגלה לקורא כי בג"צ רואה את עצמו כגוף שתפקידו אינו מתמצא בכתיבת פסקי דין אלא גם מבטיח "משנה קשב" של הרשויות למצוקת העותרים:
"כי ישנם מקרים בהם תפקידו של בית המשפט אינו 'בכתיבת פסק דין משפטי מלומד, אלא בליווי הרשויות תוך עידוד וזירוז פעולתן… כדי לקדם את מימוש חובתן על פי הדין במבוכי המינהל הציבורי' (ראו בג"ץ 5587/07 עוזיאל נ' מס רכוש וקרן פיצויים [פורסם בנבו] פסקה ו')".

תפקיד לבר שיפוטי נוסף הוא "הנעת משא ומתן" לפשרה. כך, בעתירה שהוגשה על ידי עותר ציבורי בעניינה של שביתת הרופאים (בג"צ 5627/11 פורר נ' ראש ממשלת ישראל ושר הבריאות) נתבקש בג"צ "לחלץ מקיפאונו" את המשא ומתן שבין משרד האוצר לבין הרופאים השובתים.
מהחלטת נשיאת בית המשפט העליון משתקף כי מדובר בעתירה "מיוחדת וחריגה", ושבנסיבותיה בג"צ לקח על עצמו "להתניע" את המשא ומתן בין משרד האוצר לבין ההסתדרות הרפואית.
מהחלטות בג"צ ניכר כי אין מדובר בהכרעה בסכסוך בין צדדים ואף אין מדובר בביקורת שיפוטית על פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא בהירתמותו של בג"צ לסייע ביישוב מחלוקות בקנה מידה לאומי. תחילה באמצעות "הטלת כובד משקלו" על הצדדים על מנת שיקיימו משא ומתן ישיר בינהם (תוך דיווח לבג"צ על התקדמותו), ולאחר מכן העלה בג"צ את המחלוקות בין הצדדים למסלול של "גישור" בפני מגשר, שבסופו של יום גם הניב הסכם פשרה.
לעוסקים בתחום התנהלות זו של בג"צ ידועה ומוכרת. אולם, רק לעיתים רחוקות היא נכתבת בריש גליי.

התנהלות זו מעוררת מתח: מצד אחד, קשה להצביע על מקור סמכותו של בג"צ לנהוג כפי שהוא נוהג. לא מקור סטטוטורי בחוק-יסוד: השפיטה, לא מכוח היותו המוסד המקיים ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת ועל הרשות המחוקקת, וככל הידוע לי גם לא מכוח עקרון תורת-משפטי כלשהו. אולם, מצד שני, קשה להתווכח באשר לתרומה שבהתנהלות זו שהביאה פעמים רבות לפתרונם של משברים והסכסוכים מהעמוקים שהכירה המדינה ומוסדותיה.

Advertisements