תגיות

, , , , ,

קיץ 2011 ייזכר בישראל בזכות ההתעוררות החברתית המרשימה. בבריטניה, למרבה הצער, הימים 6–9  באוגוסט היו חמים וסוערים במיוחד, מסיבות אחרות שכונו המהומות האנגליות.

אייל גרוס היטיב לתאר את ההקשר החברתי-משטרתי שהביא לפרוץ המהומות. מעניין להצביע בהקשר זה על העובדה הסוציולוגית-גאוגרפית, ולפיה המהומות לא התפשטו לסקוטלנד, שבה מערכות החינוך, הרווחה, והבריאות מנוהלות בנפרד. עד כה הוחלט על הקמת ועדה לחקירת הרקע למהומות ביוזמת סגן ראש הממשלה ניק קלג הליברל-דמוקרטי. זאת, לאור קריאתו של ראש האופוזיציה ולאור טור נוקב במיוחד פרי עטו של ראש הממשלה הקודם טוני בלייר

הקשחת ענישה בעת סערה חברתית מתקבלת על הדעת, מפני שיש משנה חומרה בעברות המתרחשות במסגרת התפרעות המונית. ואולם, גם בצוק העיתים יש להקפיד על צדק הליכִי, על עצמאות הרשות השופטת ועל יחס מתקבל על הדעת בין העונשים הניתנים לעברות, שבוצעו במהלך המהומות, לבין העונשים הנהוגים ככלל במערכת המדינתית הרלוונטית. בחלוף כחודש אבקש להצביע על ארבעה רשמים מדאיגים בנושא אופן התנהלותם של  גורמים ממשלתיים ושל הרשות השופטת: (א) ניסיונות להשפיע על שיקול הדעת של הרשות השופטת; (ב) חריגה ניכרת מנורמות הענישה המקובלות; (ג) יוזמות ממשלתיות להגבלת חופש הביטוי באינטרנט; (ד) יוזמות  לפינוי משפחות מן הדיור הציבורי. דומני כי ראוי שרשמים אלה ישמשו תמרורי אזהרה גם במקומותינו.

ואי אפשר בלי הערה לסיום על  "בני טובים מאזור המרכז", גרסת אוקספורד.

א. ניסיונות להשפיע על שיקול הדעת של הרשות השופטת

המהומות החלו בלונדון במוצאי שבת, 6 באוגוסט, עת שראש הממשלה דיוויד קמרון וראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון שהו מחוץ לבריטניה. ב-9 באוגוסט, עם חזרתו ביקש קמרון מיו"ר הפרלמנט לכנסו למושב פגרה מיוחד. כבר במועד זה הבהיר קמרון באמצעות התקשורת כי הוא מצפה מבתי המשפט לפעול כך שהפורעים יחושו את נחת זרועו של החוק (“the full force of the law”).

במושב הפרלמנט שהתקיים ב-11 באוגוסט, אחרי שהמהומות שככו, התייחס קמרון אל הפורעים כמקשה אחת, כמי שמייצגים את "התגלמות הפשע" (sheer criminality) והבהיר כי עליהם לצפות לעונשי מאסר. כמו כן אמר ששיקולים "מגוחכים" לגבי זכויות אדם לא ירתיעו את הרשויות מנקיטת אמצעים להבאת העבריינים לדין. כעבור כמה ימים זכה טיפולם של בתי המשפט בנאשמי המהומות, לעידוד מצד קמרון באמצעי התקשורת. עידוד שכזה חריג בנוף האנגלי.

מדובר בראש ממשלה שחש מחושים קשים בבטנו עקב פסיקת בית המשפט בסוגיית הצבעת אסירים, ושהקים ועדה לבחינת האפשרות שבריטניה תבטל את "חוק זכויות האדם" (human rights act) מ- 1998 שקלט לתוך המשפט הבריטי הפנימי את הוראות האמנה האירופית לזכויות אדם (בנושא זה, קיימים חילוקי דעות נוקבים בינו לבין סגן ראש הממשלה קלג).

המשטרה מצדה החליטה לדרוש החזקת עצורים במעצר עד תום ההליכים  ברוב המקרים אגב סטייה מהנהלים הרגילים, ולפיהם אמצעי זה נדרש רק במקרים חריגים. לפי נתונים שפורסמו ב-15 בספטמבר, שיעור העצורים עד תום ההליכים מכלל העצורים בבריטניה עלה מ-10% ערב המהומות לשני שלישים בקירוב ב-15 בספטמבר, למעלה מחודש אחריהן. אילו המהומות היו עדיין בעיצומן במועד הבאת העצורים למעצר עד תום ההליכים,  ניתן היה לטעון, למצער בחלק מהמקרים, שקיים חשש נסיבתי שהם ישובו לפרוע. ואולם, ברובם המוחלט של המקרים, גורל העצורים נידון אחרי שהמהומות שככו, ועם זאת נותרה בעינה החלטת המשטרה לדרוש מעצר מסוג זה.

הארגון האחראי על בתי הסוהר – המכונה prison governors מתח ביקורת חריפה וחסרת תקדים על אופן פעולת בתי המשפט, תוך כדי שהוא מכנה את הטיפול בעצורי המהומות "סרט נע".

משטרת מנצ'סטר הגדילה לעשות ו"ניצלה" את הרשתות החברתיות  כדי להעביר מסרים לציבור ש"הפשע אינו משתלם" אגב התייחסות ישירה לתוצאות משפט שהתנהל בעניינה של נאשמת בהחזקת רכוש גנוב במהלך המהומות, ואף הביעה שמחה על גזר הדין החמור. המשטרה התנצלה על התנהלותה זו מאוחר יותר.

ב. חריגה ניכרת מנורמות הענישה המקובלות

עיתון "הגרדיאן" פרסם נתונים שהצביעו על סטייה דרמתית מנורמות הענישה המקובלות לעברות מסוג אלה שבגינן הועמדו לדין רוב עצורי המהומות (מדובר בעברות רכוש, הפרעה לסדר ציבורי וכדומה. בעניינם של אלה שביצעו עברות חמורות מאוד כגון הצתת בניינים או הרצח בבירמינגהם יתקיים משפט לפני ערכאה גבוהה יותר. כך, בעברות של גנבה והחזקת רכוש גנוב היה העונש טרום-המהומות  4.1 חודשי מאסר בממוצע, בעוד שעל מורשעי המהומות הוטלו עונשים של 13.6 חודשי מאסר בממוצע. העורך המשפטי של בי.בי.סי הצביע על חוסר עקיבות בין גזרי דין שהוטלו על נאשמים בעברות דומות בבתי משפט שונים ברחבי המדינה, והעריך שערכאות הערעור תידרשנה לגבש מדיניות ענישה אחידה.

ארבעה מקרים, שבהם הורשעו המשתתפים במהומות, זכו לתהודה תקשורתית:

במקרה הראשון, סטודנט בן 23, ללא עבר פלילי, גנב בקבוקי מים מהחנות לידְל בשווי 3.5 פאונד בדרכו חזרה מבית חברתו. הסטודנט נשפט ל-6 חודשי מאסר. בעת הפריצה הייתה החנות ריקה מאדם. בימים כתיקונם, העובר עברה מסוג זה יכול לשלם קנס ( fixed penalty notice), שאף אינו מופיע כרישום פלילי אלא מתועד רק במחשבי המשטרה.

במקרה השני, אם לשני ילדים, בני שנה וחמש, ששותפתה לדירה גנבה ערמת בגדים מחנות במרכז העיר והביאה אותה לדירתן המשותפת, החליטה "לשמור" לעצמה זוג מכנסיים קצרים. שתי הנשים נעצרו במהלך פשיטה משטרתית. האם הואשמה בהחזקת רכוש גנוב ונשלחה ל-5 חודשי מאסר.

ערכאת הערעור ביטלה את עונש המאסר אגב מתיחת ביקורת חריפה למדי על השופט בערכאה הנמוכה בקבעה כי " מן הבחינה העקרונית לא היה מקום להטיל עליה עונש מאסר". זה המקרה, שהוזכר לעיל, שלגביו "צייצה" המשטרה שהפשע לא משתלם.

במקרה השלישי, ילד בן 11 הורשע בגנבה בשווי 50 פאונד מרשת דבנהמס, והוטל עליו עונש של 18 חודשי שיקום (youth rehabilitation order). גיל האחריות הפלילית באנגליה ובוויילס הוא 10 שנים. היוזמות להעלותו בתקופת הממשלה הקודמת כשלו.

במקרה הרביעי, שני צעירים הורשעו בעידוד מהומות באמצעות יצירת דף "אירוע" בפייסבוק שכותרתו "המהומות בוורינגטון" (The Warrington riots) ושליחת "הזמנות" להגיע למקום מסוים בעיירה ולפרוע. המהומות "תוכננו" ל-10 באוגוסט. כאמור, כלל המהומות באנגליה שככו בלילה הקודם, כך שהאירועים האמורים בסופו של דבר לא התרחשו. למרות זאת גזר בית המשפט גזר על הנאשמים ארבע שנות מאסר. זהו אגב המקרה שבגינו שיבח קמרון את בתי המשפט. אחד הצעירים כבר הגיש ערעור.

ג. יוזמות ממשלתיות להגבלת חופש הביטוי באינטרנט

הרשויות הבריטיות נדהמו לגלות שרשתות חברתיות עלולת לשמש גם להעברת מסרים מזיקים. המסקנה הראשונית של קמרון בנאום בפרלמנט, שהוזכר לעיל, הייתה שיש לשקול הורדת אתרים של רשתות דוגמת טוויטר ופייסבוק בעת התרחשות אי-סדרים חברתיים. נשמע מוכר מאזורנו, לא? הממשלה חזרה בה (בינתיים) בעקבות ביקורת שנמתחה עליה.

ד. יוזמות  לפינוי משפחות מן הדיור הציבורי

בצד הענישה האישית החמורה, כמה רשויות מקומיות בעידוד שרים בממשלה הודיעו על כוונתן לפנות מן הדיור הציבורי, שניתן בדרך כלל לאלה שמצבם הכלכלי קשה במיוחד, משפחות שלמות לאור עברה שביצע אחד מבני המשפחה. כך דיווח "דיילי מייל" שמועצת העיר מנצ'סטר שוקלת לפנות מדירתה משפחה אחרי שילד בן 12 צולם כשהוא גונב בקבוק יין מרשת סנסבורי'ס  בשווי 7.5 פאונד. תהליכי הפינוי כבר החלו בדרום לונדון לאם ובנה בגין חשד להשתתפות הבן במהומות. הבן טרם הורשע אפילו.

הערה על "משובות נעורים" 

לפי הנתונים שפורסמו, חלק ניכר מהנאשמים שהובאו עד כה בפני בתי המשפט הינם קטינים, וחלק גדול אף יותר מהנאשמים האחרים הפכו בגירים לפני זמן לא רב.

הם מצויים בגיל שבו קמרון, ג'ונסון, ושר האוצר אוסבורן השתעשעו במשובות נעורים משלהם בעת לימודיהם באוקספורד – חברות במועדון הפרטי  הבולינגדון קלאב שאחד ממנהגיו הידועים הוא "סגירת" מסעדה מרוחקת ממרכז העיר למשך ערב והריסתה המוחלטת תוך פיצוי בעלי המקום. למקרה שתהיתם, אני לא חבר (פשוט לא למדתי בבית הספר הנכון).

כשקמרון נשאל לפני יומיים על חברתו במועדון, תשובתו הייתה מעניינת במיוחד: we all do stupid things when we are young. כנראה שלזה ניק כהן התכוון כשכתב בעיצומו של משבר הבנקים (והבנקאים) בבריטניה: Steal £1,000 of other people's cash and you go to prison. Steal £1,000,000 of other people's savings and you go to the House of Lords.

הרהורי סיום

ציניקנים יטענו שהיחס שהרשויות הפגינו כלפי עצורי המהומות וכלפי נאשמיהן נובע מרצון להוכיח כי אנגליה בכלל, ולונדון בפרט, הן מקומות בטוחים לצורך קיום האולימפיאדה הקרבה ובאה (27 ביולי 2012), וכי "היד החזקה" משרתת את סדר היום הממשלתי הנוכחי ואת המבנה המעמדי בממלכה. אלה הם הסברים חלקיים. הלקח המרכזי והכללי בעיניי הוא שעקרונות יסוד – דוגמת זכויות עצורים ונאשמים, מידתיות בענישה ושמירה על חופש הביטוי – פגיעים מאוד. נוסף על כך אנו רואים שתגובות ממסדיות למצבי קיצון  עלולות להותיר חותם בעייתי זמן רב לאחר שוך הלהבות.