תגיות

, , ,

בין הדיונים על מחאת האוהלים וצדק חברתי נשמטה מעיני רבים תוכנית (ניאו-ליברלית?!) נוספת, שנוגעת להפרטת הפרקליטות. בקצרה, התוכנית אמורה להוביל לכך שכ-20% מהתיקים האזרחיים יוצאו למיקור חוץ, בהם המדינה תיוצג על-ידי עו"ד פרטיים. בעוד שארגון פרקליטי המדינה מאיים לפתוח בסכסוך עבודה, נראה כי ההליכים להפרטת הפרקליטות החלו כבר ב-2008, כאשר ב 2009 נבחרו מספר משרדים לייצג את המדינה, בהתאם למכרז שנערך בזמנו.

מה דינה של תוכנית זו? אמנם כרגע אין דיבורים על פנייה לבג"ץ, אך מה יקרה אם הפרקליטים יגישו עתירה ויסתמכו, בין היתר, על פסק הדין שאסר על המדינה להפריט את בתי הסוהר? טענה אפשרית היא שכשם שרק למדינה יש מונופול על הפעלת כוח, כך אין למסור את סמכות התביעה והייצוג לגורמים פרטיים.

במבט ראשון הטענה שובת לב, שכן בפסק הדין בעניין בתי הסוהר בג"ץ לא קבע כי בית הסוהר הפרטי עתיד לפגוע בזכויות האסירים, אלא ש"עצם העברת סמכויות הניהול וההפעלה של בית הסוהר מידי המדינה לידי זכיין פרטי הפועל למטרות רווח הנה מנוגדת לכבוד האדם". ניתן היה אפוא לטעון שהעברת סמכות התביעה לגורמים פרטיים, אף כי אינה פוגעת פגיעה בזכות לחירות, יש בה כדי להעביר סמכות שלטונית קלאסית לידיהם של גורמים פרטיים.

אבל במבט שני, נראה שהדברים אינם כה פשוטים. ראשית, התיקים שיועברו לעורכי דין פרטיים הנם תיקים אזרחיים, קרי תיקים שלא מערבים את המונופול של המדינה על הפעלת אלימות, לפחות לא באופן ישיר. קל וחומר כאשר עורכי דין ייצגו את המדינה כנתבעת. שנית, הפרקליטות היא זו שתקבע אילו תיקים ילכו לעורכי דין פרטיים. כך, למשל, תיקים "עקרוניים" שיש בהם כדי להתוות מדיניות יישארו אצל המדינה. שלישית, יוזמי התוכנית מבטיחים שהפרקליטות תפקח על עוה"ד הפרטיים (אם כי גם בפרשת בית הסוהר הפרטי המדינה הבטיחה פיקוח). רביעית, אפילו בתחום הפלילי המדינה הפריטה, באופן מוגבל, את סמכות התביעה. כך לגבי קובלנה פרטית, וכך לגבי כתבי אישום בעבירות תכנון ובנייה, שם המדינה מסמיכה עורכי דין פרטיים שישמשו תובעים במקרים מסוימים.

מבחינה חוקתית, אפוא, קשה יהיה לטעון שיש כאן פגיעה בזכות חוקתית. ראשית, לא נראה שקמה כאן טענה לפגיעה בכבוד. שנית, גם טענה אפשרית של פגיעה בחופש העיסוק אינה מתקיימת. אגב, יש כאן שאלה מעניינת האם עובדי מדינה  יכולים לטעון טענה של פגיעה בחופש העיסוק מקום בו שינוי מדיניות משפיע על שינוי בכמות עבודתם.

לאור מצב דברים זה, מהי הבעייתיות בהפרטה הספציפית הזו? עו"ד בועז גולדברג, שעומד בראש ארגון הפרקליטים, טען כי "הפרטה מסיבית של עבודת הפרקליטות משמעותה החלשה מיידית של הפרקליטות עד כדי פירוקה ופגיעה בשלטון החוק".

האמנם? ייתכן מאוד שהפרטת חלקים מהפרקליטות אינה צעד נכון. ייתכן שמדובר בצעד לא יעיל. אבל מהי בדיוק הפגיעה בעקרון שלטון החוק? לפי ההגדרה המקובלת, עקרון שלטון החוק מורכב משלושה רכיבים. ראשית, המדינה ועובדי הציבור מוגבלים על-ידי החוק. כולם צריכים לציית לחוק, לא רק אזרחים, אלא גם אלה הקובעים את החוקים ומיישמם, כל עוד החוק לא שונה בדרך המקובלת. שנית, על חוק להיות בעל מאפיינים מסוימים (כלליות, החלה שוויונית, וודאות) כדי שיוכלו להכווין התנהגות. שלישית, שלטון החוק מובן כמנוגד לשלטון האדם.

אם זו ההבנה של שלטון החוק, לא ברור מדוע הפרטה חלקית של פונקציות תביעה אזרחיות בפרקליטות מהווה הפרה של שלטון החוק. עורכי הדין הפרטיים יצטרכו לייצג את המדינה לפי הנהלים שהמדינה והיועמ"ש קבעו. הם יהיו נתונים לפיקוח כדי להבטיח שהתנהלות זו תקויים. מכאן, שהתכונות שקשורות לשלטון החוק כמו וודאות והחלה שוויונית יוכלו להישמר, שכן הפרקליטות תמשיך לקבוע את מדיניות התביעה ותחליט אלו תיקים יועברו למיקור חוץ. סיכומו של דבר, הפגיעה בעקרון שלטון החוק נראית לי ערטילאית.

מצד שני, אני רוצה להעלות אפשרות אחרת, יותר ספקולטיבית. אין בכוונתי לקבוע מסמרות, אלא רק להעלות שאלה לדיון כללי. בואו נניח שבהפרטת הפרקליטות יש משום פגיעה בעקרון שלטון החוק, אבל שפגיעה זו מוצדקת דווקא בגלל שחשוב לשבור את ההגמוניה שיש לפרקליטות על ייצוג עמדת המדינה. כיום הפרקליטות פועלת כגוף מונוליטי. האם יש יתרון בכך שהפרטה תוביל גם להתנסות עם אלטרנטיבות אחרות של מדיניות אשר יוכלו להשפיע לאחר מכן גם על הפרקליטות? אם הפרקליטות היא גוף מאובן, האם יש יתרון לכך שיתווספו גורמים שיוכלו לייצג גם עמדות שונות, או שמא יש חשיבות שהמדינה תציג עמדה אחידה בכל הפעמים בהם היא מתדיינת, ולו בשל עקרון שלטון החוק? הטרייד-אוף כאן הוא של גמישות והתנסות מצד אחד, מול יציבות וודאות מצד שני. היתרונות שביציבות ובאחידות ברורים, אבל נראה לי שחסר דיון על האפשרויות ל"אקספרמנטליזם" שהן תוצר של ההפרטה.

Advertisements