תגיות

, ,

המחאה העממית, מחאת "מעמד הביניים", הולכת ותופסת תאוצה. במהותה זו מחאה כנגד  יוקר המחייה. הטענה הבסיסית, המשותפת לענפיה השונים של המחאה, היא כי עלות המחייה בארץ אינה מצויה בהלימה לגובה השכר הממוצע במשק. זו מחאה מרובת פנים. היא החלה כמחאה על מחיר הקוטג' ומוצרי צריכה בסיסיים נוספים. היא התרחבה למחירי הדיור. וכעת היא מתרחבת גם למחירי מוצרים לתינוקות, מחיר הדלק ועוד. נשאלת השאלה, להיכן מועדות פניה של המחאה וכיצד ניתן להוביל להשגת המטרה העיקרית הניצבת ביסודה – התאמת יוקר המחייה לשכר הממוצע במשק.

להבדיל מהמחאות שהתקיימו לאחרונה בעולם הערבי, שם הדגש היה על הפלת המשטר הרודני, בישראל המחאה מורכבת יותר, ומיועדת כאמור להשיג קשת רחבה של יעדים. בין היתר, היא מיועדת להוביל להפחתת מחירי מוצרי היסוד, לשינוי יסודי של שוק הדיור, ולשינויים משמעותיים בסקטורים משקיים נוספים. אין בנמצא פתרון קסם אחד שיאפשר השגת היעדים השונים. יש צורך בתוכנית פעולה נפרדת לסקטורים השונים. לא הרי הפתרון במשק החלב שיוביל להוזלת מחיר הגבינות כפתרון שיוביל להפחתת מחירי הדלק. שני אלו שונים באופן מהותי מהפתרון שיוביל להפחתת מחירי הדיור ומזה שיוביל לשינוי במחירי המוצרים לתינוקות. יש צורך בלא מעט פתרונות לבעיות שהתעוררו.

על רקע האמור, ניתן להבחין במחסור ב"יזמי מדיניות" בתחומים הרלבנטיים. מונח זה, אותו טבע חוקר אמריקאי בשם ג'ון קינגדון (John W. Kingdon) מגדיר שחקני מפתח בעיצוב המדיניות הציבורית שחקנים אלו מבקשים לקדם פתרון מדיניות מסויים בתחום כזה או אחר. הם יכולים להיות עובדי מדינה, נבחרים פוליטיים, אנשי ציבור או עובדי ארגונים חוץ-ממשלתיים. יזמי המדיניות ממתינים לרגע המתאים להעלאת פתרון המדיניות, כמו "גולשים הממתינים לגל גדול". בעת הגעת "גל גדול", יזמי המדיניות מציעים את מרכולתם, את פתרון המדיניות אותו פיתחו מבעוד מועד.

בהשראת תמונת העולם המוצגת על-ידי קינגדון, ניתן לומר כי מחאה היא "ספונטנית-מתוכננת". המחאה מתעוררת באופן ספונטני, אך היא מובילה לאימוץ פתרונות שתוכננו מבעוד מועד ורק המתינו לשעת הכושר המתאימה. מחאה עממית מתקשה בשליפת פתרונות "מהשרוול". ההישג העיקרי של מחאה עממית הוא "עיגון" פתרונות, שגובשו מבעוד מועד.

כעת, בישראל, ניתן לזהות בבירור כי יש הכרה בבעיה – יוקר המחייה, ונדמה כי יש גם אפשרות פוליטית לשינוי. מה שחסר, למיטב הכרתי, הם "יזמי המדיניות" בתחומי המדיניות השונים.  לדעתי, יש לכך שתי סיבות עיקריות. סיבה אחת היא חולשת המגזר הציבורי. כאשר המגזר הציבורי "חלש", קשה לצפות לצמיחת "יזמי מדיניות" מקרבו. סיבה שניה היא העובדה כי החברה האזרחית בישראל לא עסקה במרבית התחומים הניצבים כיום במוקד המחאה. יוקר המחייה לא עמד בראש מעייני הארגונים השונים, שהתמקדו בנושאים החשובים של קידום איכות השלטון, איכות הסביבה, זכויות האדם והאזרח, וזכויותיהם של ציבורים מוחלשים, כדוגמת הפלסטינים ומהגרי העבודה. למיטב הכרתי, אין ארגונים העוסקים באופן מובהק ביוקר המחייה ובסיבות המובילות לכך. כך, לדוגמא, אין ארגון העוסק במחירי החשמל והפועל מול רשות החשמל בכל הנוגע לפיקוח על חברת החשמל; אין בנמצא ארגון העוסק בפיקוח על חברות התקשורת והשירותים המסופקים על-ידן, בפיקוח על מחירי הדלק, וכד'. לכן, עם פרוץ המחאה העממית, אין בנמצא "תוכניות מגירה" סדורות בתחומי המדיניות השונים, אותן ניתן לאמץ כמצע לדיון עם הממשלה.

ישאל השואל, אז מה ניתן לעשות כעת, משפרצה המחאה העממית, ויש הזדמנות לשינוי מדיניות אמיתי?

דרך פעולה אחת היא לחכות שהממשלה תציע דרכים לפתרון הבעיה (שהיא, כזכור, יוקר המחייה ביחס לשכר הממוצע במשק). קשה להניח כי הממשלה תוכל לעשות כן, ודאי תוך פרק זמן קצר. דרך פעולה שניה היא שציבור המוחים יפעל, בסיוע ארגוני החברה האזרחית, לגבש במהירות פתרונות אפשריים למכלול התחומים המתעוררים במסגרת המחאה והנגזרים מסוגיית יוקר המחייה. זו משימה מורכבת שאף היא קשה להניח כי תתבצע. דרך פעולה שלישית, שנדמה לי כי היא הדרך המועדפת, היא לנתב את המאבק הנוכחי למחירי הדיור. יש לזכור, כי למחירי הדיור השפעה ניכרת על יוקר המחייה. ההוצאה עבור דיור תופסת נתח מרכזי מההוצאה השוטפת. בנוסף, לממשלה יש יכולת השפעה ניכרת בתחום זה, לאור שליטתה על חלק ניכר מקרקעות המדינה. בתחום הדיור, להבדיל מתחומי מדיניות אחרים, יש "יזמי מדיניות" – יש התארגנות של החברה האזרחית, שאחד ממוביליה היא הקואליציה לדיור בר-השגה. התארגנות זו פועלת מזה מספר שנים. היא גיבשה הצעות מדיניות מטעמה על בסיס מחשבה, מחקר ועיון מעמיקים. הצעות אלו יכולות להוות בסיס לדיון ולשינוי המדיניות.

הערת אזהרה אחת ראוי שתשמע. קיים מתח בין העיסוק בדיור בר-השגה, היוצא מנקודת המוצא של "הזכות לדיור" לבין מחאת יוקר המחיה של מעמד הביניים. דיור בר-השגה מיועד, בראש ובראשונה,  לנמנים על האוכלוסיות החלשות בחברה. הוא מיועד להבטיח כי תהיה להם קורת גג מעל לראשם. זו ודאי מטרה חשובה. אלא שרבים מהמוחים כיום אינם נמנים על אוכלוסיה זו. הם נמנים על "מעמד הביניים" שאינו צפוי ליהנות מפרויקטים של דיור בר-השגה. מעמד הביניים נזקק להוזלה ניכרת במחיר הדירות. אכן, ניתן ורצוי לנצל את המחאה הנוכחית לשם קידום היעד הראוי של "דיור בר-השגה". צריך באותה נשימה להעלות הצעות מדיניות שיובילו להוזלת מחירי הדיור.

ומה לגבי יתר הנושאים? מה לגבי מחירי החלב, הדלק, מוצרי התינוקות? לטעמי, מוטב בנושאים אלו בשלב ראשון להעביר את האחריות לממשלה. לדרוש כי הממשלה תציג פתרונות מדיניות בתחומים אלו. בה בעת, יש להרחיב את העיסוק של ארגוני החברה האזרחית בתחומים אלו. יש לפתח מומחיות. יש לגבש הצעות מדיניות. הצעות אלו תמתנה "לגל הבא", שודאי בוא יבוא.

תודה לדובי קננגיסר ואיילת עוז על הערותיהם.

Advertisements