שלום משטרת ישראל,

שמי אסף הרדוף. בעברי תובע וסנגור בפרקליטות הצבאית. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת חיפה. מתמחה במשפט פלילי: מלמד דיני עונשין, סדר דין פלילי ודיני ראיות. ולמען הגילוי הנאות: טבעוני ואוהב בעלי חיים.

במסגרת הקורסים שאני מעביר כבר ארבע שנים, אני מבקר גורמים שונים במערכת המשפט: משטרה, תביעה, סנגוריה, בתי משפט, מחוקקים ואקדמיה. את כל הגורמים הללו אני מבקר באהבה. אני מאמין במערכת המשפט ומאמין במשטרת ישראל. אני יודע שבלי משטרה טובה, לא ניתן היה לחיות בעולם הזה. בעבר ובהווה, חלק מתלמידיי לתואר הראשון הם שוטרים. גם חלק מתלמידיי לתואר השני. פגשתי תלמידים שוטרים שהם אנשים נהדרים, חכמים, ערכיים, אנשים שאני שמח וגאה להכיר, ושמח ומאושר שהם במשטרה. יש לנו משטרה מצוינת, ובעיניי אתם מחוללי נסים – כשאתם מצליחים לאתר ולאסוף ראיות נגד רוצחים, אנסים ושודדים. אתם נהדרים, באמת. זה לא אומר שאין מה לשפר.

בשבוע שעבר עצרתם כעשרה פעילים החשודים שהניחו ראשי פרה במזרקות. השאלה המשפטית אם המעשה בכלל מהווה עבירה פלילית ואיזו, היא מורכבת. די לומר לעת עתה שאיני בטוח כלל שמדובר בעבירה. אך גם בהנחה שיש פה איזושהי עבירה, האם עבירה כזו מצדיקה תפיסת מחשבים של אנשים וחדירה כה עמוקה לפרטיותם ולקניינם? מעבר לכך: מנין כוח האדם? תלמידים לא מעטים פנו אליי לאורך השנים בסיפורים על כך שפנו למשטרה בתלונות שונות ונענו שאין למשטרה משאבים להתמודד עם תלונות אלו. והנה, המשטרה מקימה צח"מ כדי לחקור מחאה שנועדה להזכיר לחברה את מה שהיא רוצה לשכוח: הבשר שאוכלים כרוך בחיות שנטבחות באכזריות.

מילא שאתם חושבים שזו עבירה. ומילא שפתאום נמצאו משאבים להתמודד עם עבירות זוטרות. ומילא שהחלטתם לתפוס מחשבים ולחפש בהם כאילו מדובר פה בעבריינים כבדים. התהייה הגדולה שלי, בשלב הזה, נוגעת למעצר.

בשנת 1995 התכנס בית המשפט העליון בהרכב רחב לדון בשאלת המעצר. דבר נדיר, שהעליון מכנס הרכב בתיקי מעצרים, שבד"כ נדונים בידי שופט יחיד. והנה, כל שבעת שופטי ההרכב הסכימו, שמעצר הוא לעולם לא לצרכי הרתעה. הלכה חשובה זו, הלכת גנימאת, עומדת בתוקף מאז ועד היום. מעצר נועד בשביל למנוע סכנה לביטחון הציבור, למנוע שיבוש הליכים או הימלטות מהדין. הוא אינו נועד בשביל להרתיע ואינו נועד בשביל לשלוח מסר.

האם מישהו מוכן להסביר לי מה הייתה מטרת המעצר של הפעילים? אם המעצר בא בשביל למנוע סכנה כזו או אחרת, מדוע שוחררו העצורים המסוכנים עוד באותו יום? ואם כל העצורים שוחררו באותו יום, והמטרה הייתה להטיל עליהם תנאים מגבילים, מדוע בכלל לעצור? חוק המעצרים קובע במפורש שהיכן שניתן להסתפק באמצעי פחות פוגעני ממעצר, כך חובה לעשות. חובה! המעצר אסור לחלוטין בשעה שיש חלופה. ובחלוף כמה שעות מהמעצר, הסתבר שיש חלופה כזו, עבור העצורים כולם.

ולכן אני שב ושואל: מה הייתה עילת המעצר, וכיצד ייתכן שהתפוגגה כלא הייתה בחלוף שעות ספורות? ההסבר היחיד שעולה בדעתי הוא שהמעצר לא בא למנוע סיכון כזה או אחר, אלא פשוט לשלוח מסר מרתיע, לעצורים ולכל מי שקורא לצמצום סבלם של בעלי החיים, ולכן המעצר גם היה מתוקשר כל כך (לא כותבים בתקשורת על כל מעצר של גנב ושודד). שליחת מסר כאמור היא דבר לגיטימי – במסגרת הענישה, ולא במסגרת המעצר. מעצר לעולם אינו לצרכי הרתעה. כך שאולי, רק אולי, היה פה מעצר בלתי חוקי.

אני מקווה שמשטרת ישראל תפעל למען אכיפת החוק ובמסגרתו. הפרת חוק מצדיקה חקירה, שלעתים תוביל להעמדה לדין, שלעתים תוביל להרשעה, שלעתים תוביל לענישה מרתיעה. מעצר אינו קיצור דרך לכך.

ורגע לפני סיום, רשויות האכיפה, אני רוצה לשאול מה חדש בעניין החקירה של תנובה ואדום-אדום. אחרי שראינו כולנו התעללות בבעלי חיים, שהיא עבירה לפי חוק צער בעלי חיים, לא ראינו שום מעצר, ושום צח"מ. החוק הפלילי תקף עבור כולם. גם עבור אלו שמייצרים לנו סטייקים, ולא רק עבור אלו שמזכירים לציבור מנין הסטייקים מגיעים.

* אסף הרדוף – דוקטור למשפטים, מרצה בחמישה מוסדות לימוד, מתמחה במשפט הפלילי, מחבר הספר הפשע המקוון.

About these ads